שאלה: האם שעון שהפסיק לעבוד [מחמת שנגמרה הבטרייה, או שאחד הכפתורים נלחץ ושינה את השעה] מותר בטלטול בשבת.
תשובה: אף שגוף הכלי אינו ראוי לשימוש, ואף אם צריך אומן שיתקנו, אין זה מוקצה. ולעניין מוקצה מחמת גזירת כירה – ראה במקור.
מקור: בשאלה זו יש לדון מצד ג' סוגיות: [א] סוגיית שברי כלים (שבת קכד,: סי' שח ס"ו). [ב] סוגיית דלתות הכלים (שבת קכב,: שו"ע שם ס"ח). [ג] סוגיית גזירת כירה (שבת קלח, סי' שח סט"ז).
לעניין שברי כלים פסק השו"ע (סי' שח ס"ו) שמותר לטלטלם רק אם הם ראויים לשום מלאכה. ובגמ' ובשו"ע לא חילקו אם הם עתידים להתחבר או לאו.
ומאידך נפסק לעניין דלתות הכלים (שם ס"ח, עפ"י הגמ' בשבת קכב:) שמותר לטלטל דלת כלי שהתפרקה כיון שעומדת להתחבר לכלי, וכתב הפמ"ג (הובא במשנ"ב ס"ק לה) שמותר לטלטלה אף שאין ראויה לשום שימוש.
וצ"ע מדוע שברי כלים אסור לטלטלם [כשאינם ראויים לשום שימוש], אע"פ שהם עומדים להתחבר, ומאי שנא מדלתות הכלים שמותר לטלטלם כשעומדים להתחבר. ונאמרו בזה ב' תירוצים:
[א] שברי כלים הם מוקצה אע"פ שעומדים להתחבר, מפני שצריך אומן שיחברם, אך דלתות הכלים אינם מוקצה, מפני שאין צריך אומן שיחברם.
[ב] שברי כלים הם מוקצה, מפני שכעת גוף הכלי אינו קיים, אך דלתות הכלים אינם מוקצה, מפני שגם כעת גוף הכלי קיים, אלא שהוא מפורק.
ובתוס' רי"ד (שבת קכב:) כתב לחלק וז"ל "אע"פ שנתפרקו בשבת, פי' אע"ג דבכלים הנשברים אמרינן לקמן דבעינן שיהיו השברים עושין מעין מלאכה [ורק אז אין השברים מוקצה], הכא בדלתות אע"ג דלא חזו למלאכה שרו [-אינם מוקצה], מפני שהוא יכול להחזירם שם, אבל השברים אינו יכול להחזירם ולהדביקם, ואם היה צריך מעשה אומן להחזירם היו אסורין עד שיהיו ראויים למלאכה".
ויש להסתפק בכוונת דבריו, האם באופן שצריך אומן לחברם אזי אין היתר אף כשעומד להתחבר, או שאם צריך אומן לחברם אזי חשיב שאינו עומד להתחבר [מפני שלא שווה לבעלים לתקן כלי זול], אבל באמת כלי שעומד לתיקון אומן [וכגון כלי יקר ששווה לשולחם לאומן לתיקון], אינו מוקצה.
ומבואר מדבריו שכלי שלא צריך מעשה אומן לתקנו, אינו מוקצה, אע"פ שהכלי עצמו אינו ראוי לשום שימוש. וכלי שצריך מעשה אומן לתקנו, יש להסתפק, וכדלעיל.
ונמצא ששעון שהפסיק לעבוד והדיוט יכול לתקנו, אינו מוקצה. ואם צריך שאומן יתקנו, יש להסתפק.
והנה מבואר בגמ' (שבת קיב) ונפסק בשו"ע (סי' שח סט"ו) לעניין סנדל שנפסקה רצועתו, שיש לחלק בין נפסקה רצועתו הפנימית, שבאופן זה אין הסנדל מוקצה, כיון שהוא ראוי לתיקון ועדיין תורת כלי עליו, לבין נפסקה רצועתו החיצונית, שבאופן זה הסנדל מוקצה, כיון שהוא אינו הגון לתיקון ואין עליו תורת כלי [כך מבואר ברש"י (שם ד"ה דאי), במג"א (ס"ק כח), ובמשנ"ב (ס"ק נח), אך הר"ח (שם) פירש אחרת].
ולפי"ז מבואר שאף שהכלי עצמו [-הסנדל] אינו ראוי לשימוש וצריך אומן שיתקנו, אינו מוקצה, כיון שעומד לתיקון. ולפיכך נראה שאף שעון המצריך מעשה אומן לתקנו, לא הוי מוקצה.
והנה יש לדון לאסור לטלטל את השעון מחמת סוגיית גזירת כירה (סי' שח סט"ז), וכפי שיתבאר להלן (בשאלה הבאה) שאסור לטלטל כלי שהתפרק מחשש שמא יבוא לתקנו [ודווקא כשיכול לתקנו לבדו, אך אם תיקונו מצריך מעשה אומן, אין בזה גזירת כירה, וכפי שיתבאר להלן שגזירת כירה לא נאמרה בתיקונים הצריכים מעשה אומן].
אמנם נראה לדון להקל בזה, דיתכן שגזירת כירה נאמרה רק על חשש 'שמא יתקע' [וכגון רגל הכירה, ויתבאר להלן] ולא על חששות שאר איסורים, כלחיצה על כפתור השעון, ויל"ע בזה.
ולעיל התבאר שסנדל שנפסקה רצועתו הפנימית אינו מוקצה כיון שהוא ראוי לתיקון. ולכאורה יש להוכיח מכאן כהביאור הנ"ל שלא נאמרה גזירת כירה בשאר חששות אלא רק בחשש תקיעה. אמנם יש לדחות שהטעם שאין בסנדל גזירת כירה הוא מפני שצריך אומן לתקנו, וכפי שיתבאר להלן (ועי' מנחת שבת סי' פ"ח סקכ"ג אות ג) שגזירת כירה לא נאמרה בכלים הצריכים תיקון ע"י אומן.
מוקצה מחשש שמא יתקע ["גזירת כירה"]
שאלה: האם משקפיים שחלק מהם התפרק, מותרים בטלטול בשבת.
תשובה: אם נפלה העדשה - המשקפיים מוקצה מפני שאין להם כל שימוש, ויש חשש שיבוא לחברה. אך אם התפרקה הידית - המשקפיים אינם מוקצה, מפני שעדיין ניתן להשתמש בהם.
ואף במקרים שאין למשקפיים כל שימוש, ישנם אופנים שאין חשש שיבוא לחבר, ומותרים בשימוש. וכגון שצריך תיקון ע"י אומן, וכן שהחלק שהתפרק אבד [כמצוי בבורג], וראה במקור אופנים נוספים.
מקור: מבואר בגמ' (שבת קלח:) ונפסק בשו"ע (סי' שח סט"ז, סי' שיג ס"ח) שכירה שנפלה אחת מרגליה אסור לטלטלה, דמאחר וכעת אין הכירה ראויה לשימוש כלל, חששו חז"ל שמא יבוא לחבר את הרגל באיסור ["גזירת כירה"],ולכך אסרו לטלטל את הכירה בשבת.
ובתרומת הדשן (סי' עא) הסתפק האם גזירת כירה נאמרה גם בספסל שנפל אחד מרגליו, ואפשר להניחו ע"ג ספסל אחר, משום שיתכן שהגזירה נאמרה רק בכירה שנפלה אחת מרגליה שבאופן זה אי אפשר להשתמש כלל בכירה, אבל בדברים שאפשר להשתמש בהם בצורה דחוקה [וכגון שיניח את הספסל ע"ג ספסל אחר], בזה לא גזרו חז"ל.
ולדינא כתב התרומת הדשן "והמחמיר תבא עליו ברכה, וכן ראוי הוא להחמיר". והרמ"א (שם) פסק שאסור.
ולפי"ז יש לדון לאסור לטלטל משקפיים שנפלה מהם אחת הידיות, אע"פ שאפשר להשתמש בהם בשעת הדחק גם באופן זה [ועי' בשו"ת אמרי יושר (ח"א סי' רב) שדן האם נאמר גזירת כירה במשקפיים שנפלה מהם עדשה אחת].
ונראה שיש מקום לחלק בין עדשת משקפיים שנפלה לידית משקפיים שהתפרקה, שבעדשה אין למשקפיים שום שימוש, ולכך הוי מוקצה, אך בידית, יש להם שימוש בשעת הדחק, ולכך אינם מוקצה.
ובדין טלטול העדשה עצמה – נראה שדינה כדלתות הכלים המותרים בטלטול כיון שעומדים להתחבר לכלי. אך יש להסתפק האם גם בעדשה עצמה נאמרה גזירת כירה או שגזרו רק על המשקפיים [ולהלן (לענין כפתור שנפל מבגד) יתבאר שהגזירה לא נאמרה בחלק המפורק, ולכך היא מותרת בטלטול].
ובדין טלטול הכירה השבורה לצורך מקומה – כתב התהילה לדוד (סי' שח ס"ק כב) שמדברי השו"ע הרב (סע' מז) נראה שמותר לטלטלה, דהגזירה רק אסרה שימוש בגופה, אמנם בר"ח (שבת קלח:) ובערוך (ערך כר השני, מובא בתהל"ד) מבואר שאסור לטלטלה אף לצורך מקומה.
אופנים שאין בהם גזירת כירה
אם התיקון מצריך מעשה אומן (ט"ז שם סקי"ד, ומשנ"ב ס"ק סט).
אם השתמש בכלי המפורק לפני שבת, אפילו פעם אחת [באופן שיכל לתקן ולא תיקן], שוב אין חשש שיבוא לתקן (רמ"א שם). כלים שבבית, די שאחד מבני הבית השתמש, וכלים שבבית הכנסת, מותר רק לאלה שהשתמשו בהם מבעוד יום.
שימוש במקום הכלי מבלי לטלטלו, וכגון שיושב עליו, או מניח עליו חפצים (משנ"ב סק"ע).
כשהכלי התפרק בידו, וטרם הניחו ["עודו בידו", עי' בה"ל (שם ד"ה דאסור), ויש לדחות, ועי' שעה"צ (סי' שא ס"ק ריב)].
ע"י טלטול בגופו (עי' סי' שיא ס"ח).
כשהחלק לא התפרק אלא נשבר וא"א לתקנו, אלא צריך חלק חדש (ט"ז סקי"ד, ומשנ"ב ס"ק סט). ונראה שאף כשנצרכת טרחה מרובה לתקנו.
כשהחלק נאבד (ט"ז ומשנ"ב שם).
כשהחלק רגיל להיות רפוי ממש (מג"א סקל"ד, ומשנ"ב ס"ק עב).
עגלה שהתפרק גלגלה
שאלה: האם מותר להשתמש בעגלה שגלגלה התפרק.
תשובה: מותר להמשיך להשתמש בעגלה.
מקור: אף שלכאורה יש לאסור מחמת גזירת כירה, שיש לחשוש שיבוא לחבר את הגלגל.
אמנם נראה לחלק בין ספסל שנאמרה בו גזירת כירה, כיון שכעת ניתן להשתמש בו רק בדוחק ע"י שמניחו ע"ג ספסל אחר, אבל עגלה ניתן להשתמש בה יותר בקל, ע"י שיגררנה כמות שהיא עם שלוש גלגלים.
כפתור שנפל מבגד
שאלה: האם כפתור שנפל מבגד מותר בטלטול בשבת.
תשובה: אינו מוקצה [וכן הדין ביהלום שהתפרק מטבעת, וכן כתר שהתפרק משן, וכן כריכה שנקרעה מספר שעומדים לכורכה מחדש].
מקור: התבאר לעיל שדלתות הכלים שהתפרקו מותר לטלטלם, ונחלקו הראשונים האם ההיתר נאמר רק כאשר הדלת ראויה כעת לשימוש [קצת] בעודה מפורקת (שיטה לר"ן, מאירי ור"י מלוניל בשבת קכב:), או אף אם אינה ראויה כעת לשימוש אינה מוקצה, מפני שעומדת להתחבר (ריטב"א ותוס' רי"ד שם).
ולהלכה נפסק שאף אם אינו ראוי לשימוש כלל אין זה מוקצה, אגב הכלי שאינו מוקצה (פמ"ג, הובא במשנ"ב ס"ק לה).
ולפי"ז כפתור שנפל מבגד אינו מוקצה, אע"פ שאינו ראוי לשום שימוש [אך לפי הר"ן והמאירי והר"י מלוניל הנ"ל הכפתור מוקצה, מפני שאינו ראוי לשום שימוש].
ואף מחמת סוגיית שברי כלים אין לאסור את טלטול הכפתור [אף באופנים שצריך מעשה אומן], וכפי שהתבאר לעיל בעניין שעון שהפסיק לעבוד.
ונראה שלא רק כפתורים המיוחדים דווקא לחליפה אינם מוקצה, אלא אף כפתורי חולצה אינם מוקצה, אע"פ שלא צריך דווקא את הכפתורים הללו. אמנם אם אין בדעתו לחבר את הכפתורים הללו לחולצה אלא לזורקם, יש לדון בזה. וכפתורים רזרביים הנמצאים בתוך כיס החליפה [ואינם תפורים], הרי הם מוקצה [ואם לא הוציאם לפני שבת מהחליפה, החליפה לא נאסרה בטלטול (סי' שי ס"ז)].
מדוע אין 'גזירת כירה' בכלים עצמם ובדלתותיהם [-בחולצה ובכפתור]:
ויש לדון האם יש לאסור את טלטול החולצה מצד סוגיית גזירת כירה, וכפי שאסור לטלטל משקפיים מטעם זה, כדלעיל.
ונראה לומר שכיון שאפשר להשתמש בחולצה בקלות אף ללא כפתור זה, לא נאמר בזה גזירת כירה, דמצינו שהגזירה נאמרה רק בכלים שקשה להשתמש בהם ללא התיקון [ולכן בדלתות הכלים אין הכלי עצמו מוקצה מחמת גזירת כירה, כיון שנוח להשתמש בו גם ללא הדלת]. ולפי"ז נראה שחולצה שנפלו ממנה כפתורים באופן שלא נעים ללבוש כך את החולצה, נאמר בה גזירת כירה והרי היא מוקצה, אמנם להלן יתבאר שבתפירה אין גזירת כירה, ובכל אופן אין החולצה מוקצה.
ובביאור הטעם שאין גזירת כירה בכפתור עצמו, נראה לומר שכיון שמצינו גזירת כירה רק ב'תקיעה' שאינה פעולה ממושכת האורכת זמן [וכגון בחשש שיתקע את הרגל בכירה], לפיכך אין הכפתור מוקצה, כיון שחיבורו הוא ע"י תפירה האורכת זמן, והרי זה דומה למש"כ המשנ"ב (בשם הט"ז, הובא לעיל) שבתיקונים המצריכים מעשה אומן לא אמרינן גזירת כירה [וה"ה בהדבקה אין גזירת כירה].
ועוד יש לבאר שאין הכפתור מוקצה מפני שהגזירה היא רק על חשש תקיעה ולא על חשש שאר איסורים, וכפי שהתבאר לעיל (לעניין שעון שהפסיק לעבוד, בסוף המקור), ויש לדון בזה (ועי' סי' שיז ס"ב).
ועוד יש לבאר שאין הכפתור מוקצה, מכיוון שגזירת כירה נאמרה רק על הכירה ולא על הרגל [-החלק המפורק], ולכן אין כפתור החולצה מוקצה, וכן אין עדשת המשקפיים מוקצה.