הדלקת נרות לקטנים הנשארים לבד בביתם או מתארחים
שאלה: קטנים הנשארים לבדם בשבת בבית, האם חייבים בהדלקת נרות שבת, ומה הדין כאשר מתארחים ואוכלים אצל מישהו אחר.
תשובה: כאשר הם לבדם בבית חייבים להדליק[1], וכשמתארחים ישתתפו בפרוטה במקום האירוח[2] או שבעל הבית שבו מתארחים יקנה להם חלק בנרות ע"י אדם אחר שיגביה את הנרות ויאמר שזוכה חלק בהם עבור האורחים[3], או שאחד האורחים האחרים ייתן עבורם פרוטה שגם זה מועיל להם להיעשות שותפים בנרות[4].
הדלקת נרות לקטנים הלנים בביתם ואוכלים אצל אחרים
שאלה: במקרה הנ"ל כשסועדים אצל מישהו אחר, ולנים בביתם, האם צריכים להדליק בביתם, ואם צריכים להדליק האם יצטרכו לשוב לביתם לאחר תפילת ערבית ליהנות מן הנרות.
תשובה: לכתחילה באופן זה ראוי להשתתף בפרוטה במקום האכילה, או שיקנה להם בעל הבית חלק בנרות כמבואר בתשובה הקודמת, שאע"פ שמקום האכילה עיקר באופן זה שסועדים אצל מישהו אחר יש לחוש שנחשבים כסמוכים על שולחנו[5] ויוצאים בהדלקת הנרות של בעל הבית, ואם אי אפשר להם להשתתף בפרוטה מאיזה טעם, ידליקו בבית שסועדים בו[6], ואם אין באפשרותם להדליק במקום האכילה כגון שיוצאים מהבית אחר שקיעת החמה ידליקו בביתם במקום הלינה ויעשו נרות ארוכים בכדי שידלקו הנרות עד שישובו לביתם בלילה[7], ואם אי אפשר להם להדליק נרות ארוכים עד שישובו לביתם בלילה, יעשו איזה תשמיש לצורך הסעודה לאור הנרות, ובשעת הדחק אפשר לסמוך ולהנות מהנרות לאחר שיחשיך בלילה[8].
קבלת שבת בהדלקת הנרות
שאלה: האם אפשר להדליק נרות ולא לקבל שבת.
תשובה: מצד הדין אשה מקבלת שבת בשעת הדלקת הנרות, ואולם במקום צורך אפשר לה להתנות שאינה מקבלת שבת בהדלקתה[9], ולכתחילה באופן זה ראוי שיקבל הבעל שבת בהדלקתה[10], ואם לא היה תנאי אלא שהיה בדעתה לעשות מלאכה אחר ההדלקה, אף שכתב הרמ"א שמועיל גם תנאי בלב, מחשבה זו אינה מועילה כתנאי ואסורה בעשיית מלאכה[11].
ברכת האשה על הדלקת הבעל
שאלה: אישה שאין ביכולתה להדליק נרות האם תוכל לברך ובעלה ידליק את הנרות עבורה.
תשובה: לכתחילה באופן זה שבעלה מדליק בשליחותה מן הראוי הוא שהוא יברך על ההדלקה, שבכל המצוות הנעשות על ידי שליח השליח מברך ולא המשלח[12], ואולם בדיעבד כשברכה מועילה ברכתה רק אם עומדת עליו בשעה שמדליק[13].
קבלת שבת בהדלקת אשתו
שאלה: איש המדליק נרות שבת במקום אשתו, האם מקבל שבת גם כן.
תשובה: לא, אולם כתוב שראוי שיאמר בפירוש שלא מקבל שבת[14].
[1] דין זה הוא ע"פ דברי השולחן ערוך האמורים בהערה הקודמת שבחורים השובתים לבדם מחוייבים להדליק בברכה במקום שהותם, ומסקנת הביאור הלכה שאין חילוק בין נשוי לשאינו נשוי, ועל כן אף ילדים השובתים לבדם בבית מחוייבים להדליק בבית בברכה.
[2] כתב השולחן ערוך (סימן רסג ס"ז) שאורח שאין לו חדר מיוחד וגם אין מדליקים עליו בביתו ישתתף בפרוטה, ומקור דין זה הוא מהלכות חנוכה שאכסנאי משתתף עם בעל הבית בפרוטה, והביא המשנה ברורה (סקל"ג) את דברי המג"א (בתחילת סימן תרעז) שהביא מתשובת מהרש"ל שכל שסמוך על שולחן בעל הבית הוא בכלל בעל הבית ואינו צריך להשתתף עמו בפרוטה, ולפי זה כתב המשנה ברורה בשם תוספת שבת ועוד אחרונים שגם לגבי נר שבת אורח זה שאין לו חדר מיוחד ואוכל על שולחנו של בעל הבית אינו צריך להשתתף עמו בפרוטה, ומטעם זה לכאורה ילדים המתארחים אצל אחר ואף סועדים אצלו אינם צריכים אף להשתתף בפרוטה, אלא שבמשנה ברורה בהל' חנוכה (סימן תרעז סק"ד) כתב שסמוך על שולחנו הוא דווקא כשסמוך בקביעות על שולחן בעל הבית, אבל כל שאינו סמוך בקביעות צריך להשתתף עמו בפרוטה, ומטעם זה ראוי להצריך שישתתפו בפרוטה, ואולם בשולחן ערוך הרב (סימן רסג סוס"ט) נראה שנקט שבכל אופן שאוכל על שולחן בעל הבית חשוב כסמוך על שולחנו ואינו צריך להשתתף עמו בפרוטה, וכל דברי המשנה ברורה בהלכות חנוכה אמורים דווקא לגבי חנוכה שהיא חובה על מקום דירתו ומשום כך עומד הנידון היכן ביתו ונצרך לזה שיהיה ביתו בקביעות, אבל לגבי נר שבת שעיקר החיוב הוא מדין הסעודה כל שסועד על שולחנו של בעל הבית חשוב כסמוך על שולחנו שאינו צריך להשתתף עמו בפרוטה, ומשום כך סתם המשנה ברורה בהלכות שבת שכל שאוכל על שולחנו של בעל הבית אינו צריך להשתתף בפרוטה, ולפי"ז ילדים הללו המתארחים במקום אחר אינם צריכים אף להשתתף בפרוטה, אלא שמדברי המשנה ברורה בהלכות שבת שציין לדבריו בהלכות חנוכה נראה שדימה את דין סמוך האמור לגבי חנוכה לדין סמוך האמור לגבי שבת, ומשום כך ילדים הללו שאינם סמוכים בקביעות יש להצריכם להשתתף בפרוטה.
[3] כמבואר במשנה ברורה (סימן רסג סקל"ד) ומקורו מדברי המג"א בשם הרשב"א בהלכות חנוכה (הובא במשנה ברורה סימן תרעז סק"ג).
[4] כמבואר בגמרא בקידושין (דף ז ע"א) הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת, ולמדה הגמרא דין זה מעבד כנעני שאחרים יכולים לתת כסף לאדונו ובכך הוא משתחרר מעבדותו, וכמו כן אשה מקנה עצמה לבעלה תמורת אותו מנה שנתן לה אחר, ואף שלא קיבלה את אותו מנה מבעלה, ומזה למדו הפוסקים שמועילה הקנאה תמורת מעות שנותן אחר, ואין צורך שייתן את המעות דווקא הקונה בעצמו, וכמבואר בשולחן ערוך (חו"מ סימן קצ ס"ד) ולכן גם כאן מועילה הקנאת חלק בנרות תמורת פרוטה שנותן בשבילו אורח אחר ואין צורך שייתן דווקא הוא בעצמו.
[5] דעת שולחן ערוך הרב שלגבי נר שבת כל שאוכל מסעודתו של בעל הבית חשוב סמוך על שולחנו ונפטר בהדלקתו, ואף שדברי המשנה ברורה שציין להלכות חנוכה מורים שסמוך הוא דווקא הסמוך בקביעות, לכתחילה יש לחוש לדעות אלו, כמו שנתבאר לעיל בהערה 2. ולגבי ההדלקה במקום הלינה גם כן יש לחוש לדעות הפוסקים שאין לברך על שלום בית ובפרט בזמנינו שמצוי אור החשמל ולעולם ההדלקה היא רק תוספת אורה שאין מברכים עליה משום שלום בית כמבואר לעיל, ומשום כך לכתחילה יש להצריך שישתתף בפרוטה ובכך מועיל לצאת ידי כל הדעות.
[6] ויסמכו על משמעות המשנה ברורה שבהערה הקודמת שאין זה נחשב סמוך על שולחנו, ויצטרפו לזה גם דברי התהילה לדוד (סימן רסג סק"ז) שכתב שאף שמן הדין כל שאוכל על שולחן בעל הבית חשוב סמוך על שולחנו שאינו מברך, ועוד שיש אומרים שאין מברכים כלל על תוספת אורה, אעפ"כ המנהג לברך, והניח הדבר בצ"ע, ומשום דברים אלו פשט המנהג להדליק בברכה גם כאשר סועדים על שולחן בעל הבית, ולכך בדיעבד כאשר אינם יכולים להשתתף בפרוטה יסמכו על משמעות המשנה ברורה ועל המנהג להדליק במקום האכילה.
[7] בשולחן ערוך (רסג ס"ט) כתב שאותם המדליקים בזוויות הבית ואוכלים בחצר אם אין הנרות ארוכות שדולקות עד הלילה הוי ברכה לבטלה, וביאר המשנה ברורה (סקמ"א) שכיון שנרות אלו הדליקם לשלום בית שלא יכשל בעץ ואבן וכאשר חוזר לביתו כבר כבו הנרות אין בהם שום תועלת ומשום כך ברכתו לבטלה.
[8] במשנה ברורה (שם ס"ק מ) הביא מדברי המג"א שאם עשה שם איזה תשמיש אין בזה איסור אף אם אין הנרות ולקות עד הלילה, ואף שהמג"א כתב דבר זה בלשון אפשר, הסכים המשנה ברורה להכריע כן להלכה, אלא שהביא (שם ס"ק מא) מדרך החיים להצריך שיהיה תשמיש זה לצורך הסעודה, ולפי"ז כל שמשתמש בנרות תשמיש כל שהוא לצורך הסעודה מועיל אף אם אין הנרות ארוכים עד שישוב לביתו בלילה, ובשעת הדחק אפשר לסמוך בזה אף אם אינו משתמש צרכי סעודה כהכרעת שולחן ערוך הרב (סימן רסג סי"ד) שנקט שבחדר המיוחד לו מועיל כל תשמיש ואין צריך דוקא צרכי סעודה, ורק באופן שאין לו חדר המיוחד לו צריך שישתמש צרכי סעודה, וא"כ כשלנים בביתם ודאי יש מקום להקל לסמוך בתשמיש כל דהו אף שאינו צרכי סעודה.
[9] בטור (סימן רסג) הביא את שיטת הבה"ג שמקבלים שבת בהדלקת הנרות, וכתב שהתוספות חולקים, ובפרישה כתב שלא נמצא כן בדברי התוספות, ובשולחן ערוך (ס"י) הביא את ב' הדעות, והביא עוד שנחלקו בדעת הבה"ג אם מועיל תנאי או לא, וברמ"א כתב שמנהג הנשים לקבל שבת בהדלקה כדעת הבה"ג, אם לא בתנאי שאינה מקבלת שבת, ובמשנה ברורה (סקמ"ד) הביא את דברי המג"א (סק"כ) שכתב שאין להתנות כי אם במקום צורך משום שיש הסוברים שלא מועיל תנאי כלל, ובפמ"ג (א"א כ) כתב שאין להתנות אלא מדוחק.
[10] בשולחן ערוך הרב (סימן רסג סי"א) כתב שאין התנאי מועיל אלא באופן שהבעל מקבל שבת בהדלקתה, שהרי האשה מדליקה את הנרות בשליחות בעלה ואפשר שתועיל הדלקתה וברכתה עבור הבעל, והיות ומצד הדין ע"י הברכה מקבלים את קדושת השבת, כאשר מקבל הבעל שבת בהדלקתה הועילה הברכה לקבל בה שבת ואינה כברכה לבטלה, ואף שלהלכה מועיל התנאי אף בלא קבלת הבעל לכתחילה ודאי יש לחוש להצריך שיקבל הבעל שבת בהדלקתה, ולצאת בזה גם את השיטות הסוברות שלא מועיל תנאי בהדלקה, שאנו דנים אותה כמדליקה בשליחות בעלה ולא בעבור עצמה.
[11] כן נראה ממה שכתב הרמ"א (סימן רסג ס"ה) בשם המרדכי שמברכים להדליק נר של שבת אחר ההדלקה, ואע"פ שכל המצוות מברכים עובר לעשייתן, מ"מ בהדלקת הנר אם יברך קודם ההדלקה הוי כקבלת שבת בפירוש ושוב יהא אסור בהדלקה, והרי דעת המרדכי דמועיל תנאי, ואם נאמר שהחושב בשעת ההדלקה לעשות איזה מלאכה הוי כתנאי שלא קבל את השבת, הרי חושב בשעת הברכה להדליק אח"כ, ולהמרדכי לשיטתו מועיל תנאי בזה, וע"כ שנצרך תנאי מפורש שיחשוב שהוא מדליק שלא לשם קבלת שבת.
[12] כן כתב הט"ז (יו"ד סימן א סקי"ז) שרק בשחיטה שהברכה אינה על פעולת השחיטה אלא הודאה להשי"ת שהפריש אותנו מאכילת נבלה, והברכה שייכת בשוחט כמו בשאר ישראל, משום כך אחר מברך, אבל בשאר מצוות שהברכה היא על עצם הפעולה וודאי שפועל הפעולה הוא יברך, וכן הביא המשנה ברורה (סימן רסג סקכ"א) מסידור דרך החיים שכתב שהמדליק יברך ולא המשלח, וכן איתא בשו"ת האלף לך שלמה (להגר"ש קלוגר או"ח סימן קי) שאפשרות זו שהוא ידליק והיא תברך זהו מנהג בורות.
[13] כמבואר בהלכות בדיקת חמץ (סימן תלב ס"ב) שאם קשה עליו לבדוק את כל חדרי ביתו יעמיד מבני הבית אצלו בשעת הברכה, ולאחר מכן יצאו ויבדקו את יתר חדרי הבית, ומבואר שם שצריך דווקא שיעמדו אצלו בשעת הברכה, ובלא זה לא מועיל שאין בדיקתם מתייחסת לברכה שבירך בעל הבית, וא"כ גם כאן כאשר הבעל מדליק מכח ברכת אשתו צריך שיעמוד אצלה בשעת הברכה, ואולם יש לחלק שבבדיקת חמץ עיקר חיוב הבדיקה הוא על המברך והבודקים אינם אלא בודקים עבורו ומשום כך צריכים לעמוד אצלו בשעת הברכה, אבל כאן שאדרבה חיוב הדלקת הנרות חל על הבעל וכפי שכתב הלבוש (סימן רסג ס"ג) שהנשים מוציאות את בעליהן, א"כ וודאי שברכתה מתייחסת אליו ואינו צריך לעמוד אצלה בשעת הברכה, וכן נראה מבואר בדברי המג"א (סימן תלב סק"ו וכן בסי' תל"א סק"ה ומחצה"ש),ובב"ח (סימן תרעו) הביא מספר מנהגים לר"א טירנא(מנהגי חנוכה אות יח, שה"ג על המרדכי סי' רסה אות ה ד"ה אדם) שכתב אדם שהדליק נר חנוכה יכול להדליק לאשה ולברך, וכגון שעומדת אצלו בשעת הברכה, אבל בענין אחר נראה למהר"ח [או"ז] שאין לברך, וכתב הב"ח ונ"ל דוקא דבר המוטל על גוף האדם ולא על כל דבר שנתחייב ברכה, וראיה מחלה ותרומה משהשליח מברך בלא המשלח, וכן העתיק המג"א (שם סק"ד), ולדברים אלו נראה שאין צורך שתעמוד עליו בשעת הברכה, ואולם מאידך גיסא יש לומר שכאן שהבעל מדליק את הנרות והאשה אינה משתתפת כלל בגוף ההדלקה, ואין זה כמו לגבי בדיקת חמץ שגם בעל הבית משתתף בבדיקה, ואם כן אין משמעות כלל שתברך אם לא שתעמוד לצידו והוא ישמע את הברכה בתורת שומע כעונה, וגם אופן זה צריך עיון אם הועילה ברכתה עבורו כלל.
[14] היות וכל הטעם שמקבלים שבת בהדלקת הנרות הוא משום המנהג שנהגו כן, אין המנהג אמור אלא בנשים, אבל אם הבעל מדליק אינו מקבל שבת בהדלקתו, כמבואר במשנה ברורה (סימן רסג סקמ"ב), ומכל מקום כתב המשנה ברורה בשם הב"ח שלכתחילה יתנה שאינו מקבל שבת בהדלקתו.