דיני שומע כעונה
המכוון לצאת ידי חובה מדין 'שומע כעונה', והפסיק בדיבור תוך כדי שמיעה, יש לדון בזה בכמה מקרים -
- אם התחיל בברכת הקידוש או ההבדלה והשומע ענה 'אמן' על הברכה הקודמת תוך כדי ששומע את המילה 'ברוך' של הברכה הבאה, האם יצא ידי חובה, שהרי אמירת 'ברוך' היא לעיכובא (סי' ריד').
- אדם המתפלל שמו"ע ותוך כדי התפילה שמע הבדלה שנאמרה בסמוך לו [כגון בישיבה], האם יצא יד"ח.
- בעל הבית מברך 'המוציא' בסעודת שבת ואחד מבני הבית עדיין מברך ענט"י – האם יצא ידי חובה (ראה דברי השעה"צ להלן).
- בליל שבועות כשיש מי שמברך חלק מברכות השחר להוציא את הציבור שהיה ניעור, ואחד מהשומעים הפסיק בדיבור כשהמברך כבר התחיל לברך – האם יצא יד"ח.
וישנן סתירות בדברי המ"ב בהלכה זו -
השעה"צ (סי' קסז' ס"ק מג) כתב וז"ל 'ומסתברא דאפילו אם יאמר שכוונתי אז בלבי לברכת המברך גם כן לא יצא, כיון דמה שיוצא בשמיעה הוא רק מפני דשומע כעונה, וזה שייך דוקא כששותק, אבל אם אז דיבר לא עדיף מהמברך בעצמו ברכת המוציא כשהפסיק באמצע בדברים אחרים דלא יצא ', עכ"ל.
ומבואר בדבריו ששומע כעונה נחשב כמו שאמר ממש את מילות הברכה, וכיון ששח בענין אחר שאינו מענין הברכה נמצא כאילו אמר מילה מהברכה ומילה מהענין האחר ואמר ברכה שאינה מובנת, ואין זה נחשב ברכה.
ולפי דבריו בארבע הדוגמאות הנ"ל לא יצא ידי חובה.
אמנם מצינו במ"ב בכמה מקומות שמבואר בדברי המ"ב שאם שמע תוכ"ד שדבר – יצא.
בסי' קפג' ס"ק כו' כתב לגבי מי שמדבר באמצע ברכת המזון ששומע מאחר וז"ל: 'וכ"ז דוקא אם ע"י השיחה שבאמצע לא שמעו ודלגו דברים שהם מעיקר הברכה וכו' אבל אם דלגו רק דברים שהם שלא מעיקר הברכה יצאו בדיעבד ואינם צריכים לחזור בשביל זה'.
ומשמע מדבריו שאם שמע - אע"פ שדיבר יצא.
עוד מצינו בסי' רצז' ס"ק יג' שכתב 'ודע דמה שנוהגין איזה אנשים שאין רוצין לצאת בברכת הנר והבשמים שאומר המבדיל ומברכין אותן לעצמן בשעה שאומר המברך ברכת המבדיל שלא כדין הם עושין, דכיון שהם יוצאין בהבדלה צריכין להטות אזנם ולשמוע ברכת ההבדלה ולא לברך אז ברכה אחרת'.
ומבואר בדברי המ"ב שהחסרון בזה שאינם שומעים את ברכת ההבדלה כשמברכים את ברכת הנר והבשמים, ומשמע שאם כן שומעים – אין בכך חשש. עוד מצינו בסי' תרצב' ס"ק ט' שכתב 'דהשומע אם שח בעת הקריאה לא יצא אפילו אם חיסר לשמוע תיבה אחת', ומשמע שאם כן שמע – אע"פ שדבר – יצא (ועי' סי' תרצ' סע' ד).
וצ"ע כיצד ליישב כ"ז עם דברי השעה"צ הנ"ל שמשמע ממנו שאם דבר, אע"פ ששמע – לא יצא.
בגדר שומע כעונה
ידועה מח' רש"י ותוס' בברכות כא' וסוכה לח' האם מותר להפסיק באמצע שמו"ע לשמיעת קדיש וקדושה ומודים, לשיטת תוס' אין להפסיק ולשמוע, מכיון ששומע כעונה ונחשב שעונה ממש והוי הפסק, ולשיטת רש"י אינו נחשב כעונה ממש ורק שיוצא ידי חובה בזה, ולא הוי הפסק.
ונראה לכאו' שהנידון הנ"ל קשור בפלוגתא זו, אם שומע כעונה הוי כעונה ממש או לא.
ולפי מה שפסק השו"ע (סי' קד' ס"ז) כשי' רש"י שישתוק באמצע שמו"ע לשמוע קדיש וקדושה, נראה לכאו' ששומע אינו כעונה ממש, וא"כ גם אם מדבר ושמע תוכ"ד דבורו - יצא יד"ח. אמנם יש לדחות לחלק בין שומע ושותק לבין שומע ומדבר, ששומע ומדבר גרע טפי.
ועוד מצינו בר' יונה (ברכות שם) ובספר האשכול (הלכות תפילה ס"א) שמבואר בדבריהם שהטעם שמותר לשמוע ולשתוק הוא מטעם שאף ששומע נחשב כעונה ממש, מ"מ כיון שהוא שבחו של מקום לא נחשב הפסק.
ונמצא לדבריהם דאף לשיטת רש"י שומע נחשב כעונה ממש וא"כ יש לדון שאם שומע תוך כדי שמדבר לא יוצא יד"ח.
ולמעשה נראה לגבי הבדלה - באשה שיש מח' אם חייבת (סי' רצו) - יש להקל בזה אם הפסיקה ודברה, ובאיש יש לדון בזה ולכאו' נראה שמידי ספק ברכות לא יצאנו, וספק ברכות להקל, ועדיין צ"ע.
עוד יל"ד מדין 'תרי קלי לא משתמעי' (עי' מגילה כא:, ר"ה כז), ובתוס' (סוטה לט:) מבואר שהדין של תרי קלי לא משתמעי הוא לא רק כששומע שני קולות משני אנשים שונים, אלא גם אם קורא בעצמו ושמע תוכ"ד ממישהו אחר - אם אינו בדברים החביבים לשומען (כהלל ומגילה) – אמרינן דתרי קלי לא משתמעי. ועי' פרי"ח סי' קכח' ופרמ"ג שם משב"ז יב'.
ונראה שאם קים ליה ששמע – אף שהפסיק בדיבור – מהני.
עוד יש לדון האם ברכת הקידוש וההבדלה נקראת ברכה הסמוכה לחברתה, שאז גם אם לא שמע את המילים 'ברוך אתה ה' - אינו מעכב, וממילא אף אם ענה 'אמן' תוכ"ד ששמע מילים אלו – יצא, ועי' סי' קי' לגבי תפילת הדרך, ויל"ע.
שו"ת במצות כתיבת ספר תורה
קניית ס"ת מוכן או כתיבתו
שאלה: מי שיש בידו סכום כסף לכתיבת ס"ת, ויש באפשרותו לרכוש כעת ס"ת מהודר שכבר נכתב ונשלם ולהכניסו מיד לבית כנסת שם זקוקים לו עכשיו, ומאידך ישנה אפשרות שיקנה את הקלף המיועד לכתיבת הספר תורה ואת הדיו וימנה סופר לשליח שיכתוב עבורו את הספר, אך הדבר יארך זמן רב, איזו מן האפשרויות היא העדיפה
תשובה: כדי לקיים מצות כתיבת ס"ת בהידור יש לנהוג כאופן השני - ולא לקנות ספר תורה מוכן, ואף שהוא מהודר ביותר ויוכלו לקרוא בו מיד (אמנם יש אופן שאפשר לקנות ספר מוכן – ראה בשאלה הבאה).
מקורות – עי' מנחות ל ע"א ובשו"ע יו"ד סי' רע' שיש שיטות שאין מקיימים את המצוה כשקונים ס"ת מוכן (עי' רש"י מנחות שם ורמ"א יו"ד שם, ונחלקו האחרונים שם בדעתו), וגם לשיטות שמקיימים את המצוה אין זו מצוה מהודרת כמו מי ששוכר סופר שיכתוב עבורו
קיום מצות כתיבת ס"ת בהגהת הספר
שאלה: הקונה ס"ת מסופר, הספר הושלם אך לא עבר הגהה, האם בשליחת הספר להגהה ותיקון הטעויות שימצאו בו בשליחות הקונה יחשב הדבר לקיום מצות כתיבת ס"ת
תשובה: באופן זה מקיימים את המצוה ונחשב כאילו כתב הקונה את כל הספר.
מקורות - מנחות ל ע"א ויו"ד סי' רע', ואמנם יש הסוברים שצריך שיגיה דוקא אות שעל ידה יוכשר הספר לקרות בו (עי' רא"ש בתחילת הלכות ס"ת), אבל כל הראשונים לא הזכירו זאת, אלא שאם הגיה ותיקן אות בספר, יצא בכל אות שתהיה ואף שיש עדיין אותיות פסולות אחרות שצריך לתקנן
קיום מצוות כתיבה במילוי אותיות
שאלה: הממלאים אותיות בדיו במעמד כתיבת אותיות ספר תורה, האם מקיימים בזה מצוות כתיבת ס"ת (ובאופן שכל האות כתובה וממלא רק את חללה פשוט יותר שלא מקיים, דלרבים מהפוסקים האות כשרה באופן זה עוד לפני המילוי, אך באופן שהאות מופסקת ומשלימים את צורתה ע"י המילוי יש יותר מקום לדון)
תשובה: אין יוצאים בזה ידי חובת כתיבת ספר תורה כיון שאין הס"ת שלו, ואף לכתחילה יש לעשות זאת בשליחות הבעלים של הספר, ומ"מ יש בזה סיוע לקיום המצוה.
מקורות - הגהות מהר"א שטיין על סמ"ג מצוה כד, שו"ת ר' ידידיה טיאה וייל יו"ד סי' סה, ריטב"א ב"ב יד
במעמד כתיבת האותיות בס"ת יש להזהר כשממלאים אותיות בס"ת לומר בפה המילה שממלאים בה האות (סי' לב סע' לא)
נתינת ס"ת לבית הכנסת בתרומה או בהשאלה
שאלה: אדם שרוצה לקיים מצות כתיבת ספר תורה האם יתרום ויתן את ספר התורה שכתב לבית הכנסת בנתינה גמורה או שימסרנו להם בתורת שאלה
תשובה: אף שיש הסוברים שדי בכך שיכתוב את הספר ואף אם אח"כ יתרום את הספר קיים את המצוה (בני יונה יו"ד סי' רע' ושו"ת באר יצחק יו"ד סי' יט), מ"מ דעת רוב הפוסקים שאם תורם את ספר התורה אחר הכתיבה לא קיים את המצוה, אלא צריך להשאיר את ספר התורה בבעלותו ולהשאילו לבית הכנסת (עי' תורת חיים סנהדרין דף כא ע"ב). אולם נראה שנכון שיכתוב בצוואתו שמקדיש את הספר תורה שעה אחת לפני מותו לבית הכנסת [כיון שאם לא יעשה כן - יורשיו יירשו את ספר התורה ממנו, והמצוה לא תהיה שלו עוד).
מדוע לא נהגו רבים במצוה זו
שאלה: מצות כתיבת ס"ת מפורשת בפסוק בפרשת וילך : "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת", וכן פסק הרמב"ם (בסה"מ עשה יח, ובפ"ז מהל' ס"ת) ובחינוך (מצוה תרי"ג), ואם כן מדוע רבים אין מקיימים מצוה זו, ואף גדולי ישראל רבים לא ראינו שהקפידו בקיומה
תשובה: כמה תשובות בדבר:
- כיון שכתיבת ספר תורה עלותה גבוהה מאד לרבים, אין מחוייבים להוציא סכום כזה (ולפעמים הוא יותר מחומש מנכסיו, עי' או"ח סי' תרנו)
- כתב השאגת אריה (סי' לו') דכיון שאין אנו בקיאים בחסירות ויתירות (כדאיתא בקידושין דף ל') אין בידינו לקיים המצוה כהלכתה. אך רבים חולקים על סברא זו.
- שיטת הרא"ש (הל' ס"ת סי' א') ונפסק בשו"ע (יו"ד סי' רע) שבזמן הזה עיקר המצוה היא בכתיבת וקניית ספרים שילמדו בהם (ועי' בב"י ופרישה שם).
חיוב נשים בכתיבת ס"ת
שאלה: האם נשים חייבות בכתיבת ס"ת
תשובה: לדעת רוב הפוסקים נשים פטורות ממצות כתיבת ס"ת, אולם אשה שרוצה לזכות במצוה זו אף שאינה חייבת בה יכולה לעשות כן, וע"י שתמנה סופר שיכתוב ס"ת עבורה מקיימת מצוה גדולה ושכרה גדול, וזוכה בזה לחיי העולם הבא בזכות שמסייעת ללימוד תורה, וכן זוכה עי"ז לעשירות (ירושלמי ביכורים פ"ג הל' ו') וכן לאריכות ימים ושנים (יסוד ושורש העבודה שער הכולל פט"ו ופי"ז) וניצולים בזכות מצוה זו מעין הרע ולברכה בנכסים (עירובין דף סד, ב"ב נב וב"ק פז).
מקורות - חינוך מצוה תרי"ג ומנח"ח שם, שאג"א סי' לה', שו"ת הרשב"ש סי' שכד', ספר חסידים תצו', בית הלוי ח"א סי' ו'