סליחות
א. איש או אישה המתפללים ביחידות יכולים לומר את כל הסליחות, מלבד מה שאומרים בארמית כגון "מחי ומסי" "מרן די בשמיא" וכד', וכן לא יאמרו י"ג מידות, אא"כ יאמרום כקורא בתורה בניגון ובטעמים. כמו כן יאמרו תחנון מבלי נפילת אפיים [ואם יש במקום ספרי קודש מלבד סידורים וסליחות – אף נופלים על הפנים].
ב. לפני אמירת הסליחות בבוקר יש לברך ברכות התורה, וכן ברכת 'אשר יצר' כיון שצריך להסמיך הברכה לעשיית צרכיו כשמכין עצמו לתפילה בבוקר, וכן ברכת 'אלוקי נשמה' הסמוכה לברכת 'אשר יצר'.
ג. ברכת 'על נטילת ידיים' לפני סליחות: אם יצטרך להתפנות לאחר הסליחות, יברך לאחר הסליחות. ואם לא יצטרך להתפנות אחר הסליחות, יברך לפני הסליחות.
ד. הפסוקים המודפסים בין סליחה לסליחה [מיד לאחר הי"ג מידות] הם עיקר הסליחות (מחצה"ש סי' סח עפ"י המג"א) ועליהם מבוססת הסליחה הבאה אחריהם, ולכן יש לומר פסוקים אלו ולא לדלגם. אך "כרחם אב על בנים" וכו' [המודפס לאחר פס' אלו] נוהגים לומר רק לאחר הי"ג מידות הראשון.
ה. את הוידוי שבסדר הסליחות - יש אומרים שלש פעמים (כמודפס), אבל המנהג הנפוץ הוא כמנהג הגר"א והאריז"ל לאומרו פעם אחת.
ו. יש לעמוד כשאומרים 'א-ל ארך אפים וכו', 'א-ל מלך יושב וכו', י"ג מידות ווידוי. בשאר הסליחות טוב לעמוד אך אין חובה.
ז. "מחי ומסי" הנאמרים בארמית בסליחות – אף שהציבור כבר סיים את אמירתם, כיוון שהציבור עדיין קיים - מותר לאומרם, בשונה מי"ג מידות שהוא דבר שבקדושה וצריך שיאמרום עשרה יחד. אמנם יחיד המתפלל בביתו לא יאמר 'מחי ומסי' כלל, וכדלעיל.
ערב ראש השנה
תענית ערב ראש השנה
ח. "נוהגים להתענות ערב ראש השנה" (שו"ע סי' תקפא ס"ב).
ט. מי שהצום קשה לו, או שע"י הצום יתקשה ללמוד, או שהצום יגרום לו קושי בר"ה - אינו צריך לצום [אם אינו יכול לשמוע סיום, כדלהלן], ולכן נשים מקלות בזה.
י. זמן סיום התענית: בני ספרד המתענים יתענו עד הקידוש לאחר צאת הכוכבים, אך לבני אשכנז אסור להתענות כל היום אלא יש הנוהגים להתענות עד פלג המנחה, ועליהם להתפלל מנחה קודם אכילתם, ולומר 'עננו', וידלגו את המילים 'ביום צום תעניתנו' (עי' משנ"ב סי' תקסב ס"ק ז, ושעה"צ שם ס"ק כג). יש הנוהגים להתענות רק עד זמן מנחה גדולה, ועליהם להתפלל מנחה ולומר 'עננו' כנ"ל ואח"כ יאכלו. ויש שאין מקפידים להתפלל מנחה קודם האכילה, ואין ממתינים עד זמן מנחה גדולה, אלא ממתינים רק עד חצות ואוכלים. והמנהג הנפוץ הוא שאוכלים לאחר מנחה גדולה.
יא. תענית זו אין צריך לקבל במנחה שלפניו, ומי שקיבל בסתמא, צריך לצום עד צאת הכוכבים. ולכן מי שחושש שכיון שבזמננו שלא כולם נוהגים לצום צריך קבלה בתפילה, עליו לומר בפירוש עד מתי מקבל את התענית.
יב. בתענית זו מותר לשטוף את הפה, אך יש להקפיד שלא לבלוע מים.
יג. אם הזדמנה לפניו סעודת מצוה [דהיינו סעודת ברית או פדיון הבן ויש מקילין אף בסעודת סיום מסכת], רבים סוברים שבאופן זה נפטר מהצום.
יד. בסעודת סיום מסכת, אם שמע את הסיום אך לא אכל בסעודת הסיום, נראה להקל שנפטר מהצום.
טו. אם לא שמע את סיום המסכת ובא באמצע סעודת הסיום, נראה להקל שמותר לו לאכול.
טז. מי שלא השתתף בסעודת המצוה אלא שלחו לביתו מסעודת מצוה, אינו יכול לאכול.
אמירת תחנון
יז. אף שאין אומרים תחנון בתפילת שחרית בערב ראש השנה, אך התחנון שלאחר הסליחות אומרים, ואף אם אומרים את הסליחות בבוקר.
תקיעת שופר בערב ר"ה
יח. אין תוקעין בשופר בערב ראש השנה, אף לא לאחר תפילת שחרית. אך בשביל להתלמד - מותר לתקוע בחדר סגור.
טבילה בערב ר"ה
יט. נוהגים לטבול בערב ראש השנה מחצות היום ואילך, ועכ"פ לא מוקדם משעה קודם חצות.
התרת נדרים
כ. נוהגים להתיר נדרים בערב ראש השנה.
כא. נוסח התרת נדרים שעושים בערב ראש השנה מועיל רק לנדרים ששכחם, אך לעניין נדרים שזוכרים - אם הם נדרים שאפשר להתיר אותם, עושים זאת בפני שלשה ש"גמירי וסבירי ויודעים לפתוח פתח" (לשון השו"ע יו"ד סי' רכח ס"א), על ידי שעושים מהחרטה פתח, דהיינו שיאמר תחילה שהוא מתחרט על הנדר שנדר, ואז עושים "פתח" שביאורו שאילו היה יודע שיתחרט על הנדר, לא היה נודר.
כב. לא כל נדר ניתן להתיר, ולכן כשמתירים נדר שזוכרים, חובה לפרט לפחות לאחד מהמתירים את הנדר.
כג. יש מקפידים שיהיו דווקא שלושה מתירים ולא ארבעה, בכדי שלא יהיה 'בית דין שקול', כלומר בית דין שאין רוב להכרעה. מנהג בני ספרד לעשות התרת נדרים בפני עשרה אנשים, ובמעמד זה אף מתירים קללות.
כד. שלושת המתירים יכולים להיות קרובים זה לזה, וכן יכולים להיות קרובים לזה שמתירים לו [וכגון אביו ושני אחיו של הנודר יכולים להתיר לו את נדרו, אם הם ראויים לכך כנ"ל סעיף כא], אמנם בעל אינו יכול להצטרף לשלשה כדי להתיר נדרי אשתו.
כה. מבקש התרת הנדר צריך לעמוד בפני שלושת המתירים והמתירים יושבים, אך דין זה אינו לעיכובא.
כו. הנודר אינו יכול לעשות שליח להתיר נדריו, ולכן מסתבר שהתרה דרך הטלפון – אף ששלושה נמצאים יחד ושומעים – אינה מועילה [אכן למנהגי מצוה אפשר לסמוך על התרה דרך הטלפון]. אמנם בעל יכול להיעשות שליח להתיר נדרי אשתו כדלהלן.
כז. אישה שאינה זוכרת שנדרה נדרים גמורים אינה חייבת להתיר נדריה, ולעניין מנהגי מצוה וכו' מועילה מסירת המודעה שאומרים אחרי הנוסח של התרת נדרים [ועל הנשים להקפיד לאומרה ויש לעוררן על כך, ומועילה האמירה אף בינה לבין עצמה], וכן יכולות לסמוך על אמירת 'כל נדרי', אך אם רוצה בכך - יכולה להתיר לפני שלושה כאיש, אך אינה יכולה לעשות שליח לכך מלבד בעל שיכול להעשות שליח להתיר נדרי אשתו [אבל לא נדרי בנותיו].
כח. אופן התרת נדרים לאישה שמינתה את בעלה שליח: אין לקרוא לשלושה אנשים במיוחד בשביל להתיר נדרי אישה, אלא כשאוסף שלשה להתיר נדרי עצמו יתיר גם עבור אשתו, ולא יאמר הנוסח פעמיים אלא יכלול את אשתו בהתרה שלו, וקודם שאומר את נוסח ההתרה או לפני שהם עונים 'הכל מותרים וכו' - יאמר להם שמבקש התרה גם עבור אשתו, והמתירים יענו בלשון רבים: 'מותרים לכם' וכו'.
כט. מי שאין לו חתימת זקן אינו יכול להתיר נדר, ואם מלאו לו י"ח שנה יכול להתיר. אך דין זה הוא רק בנדרים גמורים, אבל בהתרת נדרים שעושים בערב ראש השנה, שאינו מועיל לנדרים גמורים, אפשר להקל בזה. ולכן בישיבה לצעירים אפשר לעשות התרת נדרים ע"י שלושה בחורים אע"פ שאין להם חתימת זקן.
ל. מסירת מודעה שאומרים אחרי הנוסח של התרת הנדרים, "הריני מוסר מודעה לפניכם" וכו', אין צורך לאומרו בפני שלשת המתירים, אלא אף בינו לבין עצמו מועיל, [אך יש מעלה לאומרו בפני שלשה - עי' חידושי הריטב"א נדרים כג, ובב"ח וגר"ז סי' תריט], ולכן נכון להקפיד שאף הנשים יאמרו זאת בבית בינן לבין עצמן, ואם אומרות "כל נדרי" קודם יוהכ"פ, ומבינות שזו מסירת מודעה - הרי זה מועיל.
לא. על מנהגי מצוה וכדו' שנהג שלוש פעמים ולא התנה שיהיה בלי נדר, אפשר לסמוך על מסירת המודעה שמסר קודם שנהג שלוש פעמים ואין צריך התרה.
לב. נוסח מקוצר להתרת נדרים בערב ר"ה:
"מתחרט אני על כל הנדרים ושבועות וכן כל מנהג טוב שנהגתי ולא אמרתי שיהא בלי נדר ואם הייתי יודע שאתחרט לא הייתי נודר או נשבע ומנהג טוב הייתי מתנה בלי נדר ואבקש שתתירו לי את כולם". ואומרים לו הדיינים מותר לך ג"פ, ואח"כ יאמר את נוסח מסירת המודעה.
עירוב תבשילין
לג. השנה ראש השנה חל ביום חמישי ושישי, ועל כן צריך לזכור להניח עירוב תבשילין ביום רביעי, ערב ר"ה. אף מי שלא עושה שום מלאכה מיו"ט ב' של ר"ה לשבת צריך להניח, בכדי שיוכל להדליק נרות שבת [יש לדאוג שיהיה נר דולק בעוד 48 שעות, כדי שידליקו ממנו נרות שבת]. דיני עירוב תבשילין יובאו להלן עמ' ט.
הדלקת נרות
לד. מצוה להדליק נרות יו"ט. יש הנוהגים להדליקם בערב יו"ט ויש הנוהגים להדליק ביו"ט סמוך לסעודת החג[ויעביר אש מנר שדולק מערב יו"ט], ומי שאין מנהג בידו, ידליק בערב יו"ט, ובפרט בזמננו שיש תאורת חשמל.
לה. נחלקו האחרונים האם הנוהגים בכל שבת להדליק לפני הברכה יעשו כן גם ביו"ט כדי שלא לחלק בין שבת ליו"ט, או שביו"ט יקדימו הברכה להדלקה כדי שיהיה עובר לעשייתן. ולהלכה נראה שיברכו לפני ההדלקה (עי' משנ"ב סי' רסג ס"ק כז), ויש ליזהר שלא לכבות את הגפרור אלא יניחו שיכבה מאליו.
ברכת 'שהחיינו' בהדלקת נרות
לו. ישנן נשים הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, ויש הנוהגות ששומעות [וכשמקדשות בעצמן, מברכות] 'שהחיינו' בעת הקידוש. ומי שאין מנהג בידה תשמע [וכשמקדשת בעצמה, תברך] 'שהחיינו' בשעת הקידוש.
לז. אותן הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, אם הן מקדשות, אין אומרות 'שהחיינו' בקידוש. אולם אם הן שומעות קידוש מהבעל או מאחרים, יש להסתפק אם יכולות לענות אמן אחר ברכת 'שהחיינו' ולשתות מהכוס, ויסוד הספק האם כיון שיצאו ידי חובת 'שהחיינו' נמצא שעניית אמן נחשב כהפסק וצריכות לברך על שתיית הכוס כדין המפסיק בין ברכת המקדש לשתייה, או שאין זה נחשב הפסק. ולמעשה נראה שיענו 'אמן', ואינו נחשב להפסק.
הדלקת נרות במקום האכילה או הלינה
(ראה אזמרה לשמך גיליון 158)
לח. האוכל בבית אחד וישן בבית אחר - לכתחילה עליו להדליק נרות במקום האכילה. ואף שלהלכה מברכים גם על מקום הלינה, כהיום שיש תאורת חשמל, לכתחילה אין לברך על נרות במקום הלינה, שכן אין מברכים על תוספת אורה כשההדלקה רק משום שלום בית.
ובפרט בהדלקת נרות יו"ט - יש לדון שלא נתקנה מצוות ההדלקה כשמדליק שלא במקום האכילה. אך למעשה נראה שאפשר לברך על הדלקה משום שלום בית בלבד [כלומר, במקום הלינה].
ולכן בשעת הדחק אפשר להקל לברך גם על מקום הלינה, ומוטב שיאכל שם כזית מזונות וכדומה [או שיעשה שם איזה תשמיש לצורך הסעודה], וכן מוטב שהחדר יהיה חשוך בשעת ההדלקה – ולכן המדליקה בערב יו"ט תחשיך את החדר לגמרי קודם ההדלקה [כולל כיבוי אורות והגפת תריסים], ואז תדליק את החשמל, ומבלי להפסיק בדיבור תדליק את הנרות ותברך, ונמצא שהברכה הולכת גם על הדלקת הנרות וגם על תאורת החשמל. והמדליקה ביו"ט עצמו שאינה יכולה לכבות את החשמל, עדיף לכוון שעון שבת שיכבה את החשמל בזמן ההדלקה [או במשך זמן אחר שמשתמשים בנרות, ואפי' זמן קצר].
בגדי ראש השנה
לט. המנהג הנפוץ לא ללבוש בגדי יו"ט [פראק] בראש השנה, ויש שנוהגים ללבוש (עי' שע"ת סי' תקפא, משנ"ב ס"ק כה).
מ. מותר ללבוש בגדים חדשים בראש השנה.
דינים ומנהגים בסעודות ראש השנה
מא. טובלים את החלה בדבש [יש הנוהגים לטבול רק בר"ה, יש הנוהגים לטבול אף בערב יו"כ ובהו"ר, ויש הנוהגים כן בסעודות שבת ויו"ט מר"ה עד שמח"ת]. רבים נוהגים לטבול צד אחד של החלה בדבש וצד שני במלח, ויש שאין מטבילים במלח אלא רק מניחים מלח על השולחן.
מב. סדר בציעת הפת בליל יו"ט: אף שבליל שבת נוהגים לבצוע את החלה התחתונה, בליל יו"ט יש לבצוע את החלה העליונה.
מג. אין לאכול מאכלים חמוצים בראש השנה [כגון חמוציות, מלפפון חמוץ, מאכלים שמעורב בהם חומץ או מיץ לימון שטעמו ניכר], אבל מותר לאכול דברים חריפים [ויש הנמנעים מכך (עיין לקט יושר או"ח קכד)].
מד. אין לאכול מאכלים מרים בראש השנה.
מה. אין לאכול אגוזים בראש השנה. ויש מקילים כשהאגוזים מעורבים באופן שטעמם אינו ניכר. [בכלל שאר אגוזים גם מינים אלו: פקאן, פיסטוק, צנובר (שקד וגרעיני חמניה). ערמונים אינם אגוזים].
מו. יש אומרים שאין לאכול ענבים בראש השנה.
מז.אף שיש חובת שמחה בראש השנה (עי' רא"ש סוף ר"ה, שו"ע סי' תקצז), אינו כדין שמחה בשאר החגים שיש לשמח את אשתו ובניו בקניית בגדים חדשים וקליות ואגוזים.
מח. אף שאין חובה לאכול בשר ולשתות יין, טוב לעשות כן (עיין רש"י ע"ז ה,: מג"א סי' תקצז).
הסימנים
מט. אכילת הסימנים בראש השנה נהוגה בלילה הראשון, ויש נוהגים לאכול אף בלילה השני, ויש הנוהגים לאכול את הסימנים גם בסעודת היום.
נ. יש לבדוק את מאכלי הסימנים מתולעים לפני הכנתם.
נא. זיהוי הסימנים ובדיקתם:
לסימן סילקא נוהגים לאכול -
• סלק אדום – בדרך כלל בחזקת נקי. כדאי בכל אופן לבדוק שאין חורים בסלק, ולפרוס לפרוסות לרוחב ולראות שאין בהן מחילות [אפשר לבדוק אף לאחר בישול].
• ויש הנוהגים לאכול עלי סלקא [מונגולד] – יש לאכול עלים מגידול בכשרות מהודרת בלבד. לפני השימוש - להפריד את העלים, להשרותם במי ניקוי 5 דקות ולשטוף. אין להשתמש בעלים מגידול רגיל כיון שהם נגועים מאד בחרקים.
לסימן כרתי נוהגים לאכול לוף – יש להשתמש בלוף מגידול מהודר בלבד. יש להפריד את העלים, להשרותם במי סבון 5 דקות, ולשטוף היטב בזרם מים. כמו"כ יש לחצות את החלק המרכזי הלבן של הכרתי לכל ארכו, להפריד את כל השכבות, ולהשרותם במי סבון 3 דקות. אין להשתמש בעלים מגידול רגיל כיון שהם נגועים מאד בחרקים.
לסימן רוביא נוהגים לאכול לוביא –
• רוביא טריה – יש לשטוף את התרמילים בזרם מים חזק. כל מקום שנמצא בו נקב יש לפתוח את התרמילים ולבדוק שאין בו נגיעות.
• רוביא יבשה – יש להרתיח במים בכמות של פי 3 מהרוביא, אחר כך להמתין שלוש שעות, ולבסוף לבדוק אם יש כתמים כהים שהם סימן לחרקים, ואז לקלף ולבדוק אם יש חרק.
שאר הסימנים -
תמרים - תמר לח בחזקת נקי. תמר יבש – יש לחצות את התמר לשניים ולבדקו היטב מול האור. אם נמצאה נגיעות – אין לאוכלו.
קרא – שהיא דלעת או מין הדומה לה – בחזקת נקי, מספיק לשטפו או לקלפו.
רימון [מגידול מסחרי] ותפוח – כל אלו בחזקת נקיים. יש לשטוף את הקליפה החיצונית לפני האכילה, ובשעת פתיחת הפרי לראות שהוא טרי ונקי.
האוכלים ראש דג – יש לקנות ראשים של דגי בריכה [קרפיון, בורי וכסיף] בהכשר מהודר שהם בחזקת נקיים. בראש דג סלמון [גם הנמכר תחת השגחה מהודרת] עלול להיות בין הזימים טפילים חומים, ויש להסירם. ראשי דגים אחרים בחזקת נקיים.
דבש איכותי בכשרות טובה הינו בחזקת נקי ומסונן.
נב. מי שחושש מכשרות הסימנים [או שאינו אוכלם מסיבה אחרת], יכול לומר את תפילת ה"יהי רצון" בראיה בלבד.
נג. את הסימנים אוכלים בתוך הסעודה לאחר ברכת המוציא, ויש שאוכלים אותם לאחר הקידוש, ועדיף לאוכלם בתוך הסעודה.
נד. האוכלים את הסימנים בתוך הסעודה לאחר ברכת המוציא, יש מן הסימנים שברכתם 'אדמה' שיש ספק אם מברכים עליהם בתוך הסעודה, ולכן עדיף לפטור אותם בברכה על מין שוודאי צריך לברך עליו בתוך הסעודה כגון בננה וכדו'.
נה. מברכים תחילה 'בורא פרי העץ' על התמר, שהוא קודם לרימון ולשאר הפירות, ולאחר מכן אוכלים את הסימנים המבוארים בגמ' (כריתות ו.) ובשו"ע (סי' תקפג).
מן הדין אין סדר לאכילת הסימנים [לאחר ברכת התמר], ובגמ' ובשו"ע הנ"ל לא הוזכר סדר מסוים באכילתם, אך בכה"ח (שם ס"ק כה) כתב להקדים לאכול התמר כדי לברך עליו 'העץ', ואח"כ לאכול מאכל שברכתו 'אדמה', ואח"כ לאכול הסימנים בסדר הזה: סלקא, כרתי, תמר, קרא, רוביא, רימון, ראש כבש, תפוח בדבש.
נו. אם אוכל פרי לראשונה [כגון שטרם אכל רימון העונה], יברך עליו 'שהחיינו'. ולענין זמן הבאתו לשולחן, ראה 'יעלה ויבוא' בשו"ת בסוף הגיליון.
נז. שכח יעלה ויבא בברכת המזון: ביום - אינו חוזר כיון שיש שסוברים שמותר לצום בר"ה, ובליל ר"ה – אף שלכו"ע אסור לצום ולכן רבים סוברים שאם שכח יעלה ויבא בלילה חוזר, למעשה נראה שאם אין אחר שיוציאנו, לא יחזור.
נח.מי ששכח יעלה ויבוא בברכת המזון ואוחז עדיין לפני ברכת הטוב והמטיב, יאמר: "בא"י אמ"ה שנתן ימים טובים לעמו ישראל את יום הזיכרון הזה, בא"י מקדש ישראל ויום הזיכרון".
נט. אף הסוברים שהשוכח בליל ר"ה צריך לחזור, אישה ששכחה יעלה ויבוא בברכת המזון – אינה צריכה לחזור.
אכילה לפני תקיעת שופר
ס. בראש השנה מותר להאריך בתפילה עד אחרי חצות, ואין איסור להתענות בראש השנה עד קצת אחרי חצות.
סא. אסור לאכול אכילת קבע לפני תקיעת שופר, אבל טעימה [לחלשים] מותרת.
סב. שיעור האכילה האסורה קודם התקיעות הוא כביצה פת, או כביצה מזונות מפת הבאה בכיסנין, או שתיית יין או כל משקה המשכר בשיעור כביצה.
סג. גדרה של טעימה היא אכילת פירות אפילו הרבה, וכן אכילת חטיפים למיניהם ואפילו הרבה [אך לא מיני מזונות, ויש מקלים באכילת קוגל אטריות אפי' הרבה (עי' משנ"ב סי' רלב ס"ק לג, סי' רפו ס"ק ח, שעה"צ שם ס"ק ז)], וכן שתיית שאר משקים מותרת אפילו הרבה.
סד. יקדש לפני האכילה. אם מקדש על יין – ישתה ממנו רק מלוא לוגמיו [-רוב רביעית] ולא יותר, אך לא ישתה רביעית [שיעור ביצה ומחצה] בקידוש זה, מפני שאסור לשתות שיעור כביצה יין או משקה המשכר לפני תקיעת שופר ותפילת מוסף [מלבד האיסור העצמי שהשותה רביעית יין בבת אחת או יותר מרביעית אפילו בשתי לגימות - אסור לו להתפלל].
סה. יש לעיין בדין אדם שטעה ושתה רביעית יין לפני מוסף, ולאחר מכן אכל מיני מזונות, האם יכול להתפלל מוסף. יסוד הספק הוא האם אכילת המזונות שלאחר הקידוש נחשב כ"בתוך הסעודה", ומותר לו להתפלל כדין השותה יותר מרביעית בתוך סעודה, או שלא נחשב בתוך הסעודה, ואסור לו להתפלל.
אמנם המקדש על מיץ ענבים, מותר לשתות רביעית שלמה מפני שאין זה משקה המשכר.
סו. בקיצור שו"ע (כלל עז סע' יז) כתב שגם כשעושים קידוש על מזונות יש ליקח לחם משנה, דהיינו שייקח שתי עוגות שלימות ויברך עליהם מזונות אחר הקידוש כמו שעושה בפת. ואולם אין הלכה כן.
סז. אם בשעת הקידוש מונחים מיני מזונות לפני המקדש [או הציבור ששומע את הקידוש], כתבו החיי"א (כלל נז, י) והקיצור שו"ע (כלל נה) שיש לכסות את המזונות, ויש מקילין.
ברכה על שאר משקין לאחר הקידוש
סח. בדין ברכה על שאר משקין למי ששמע ברכת הגפן בקידוש או שקידש בעצמו, הדין חלוק בין קידוש על יין לבין קידוש על מיץ ענבים, וכמו שיתבאר.
כשהקידוש על יין: ישנם ג' חילוקי דינים.
[א]. דין המקדש ששתה רביעית: אינו צריך לברך על שאר המשקין ששותה לאחר מכן, שברכת הגפן על היין בקידוש פוטרת את שאר המשקין כיון שגם שתה רביעית (שו"ע סי' קעד).
[ב]. דין השומעים שיצאו ידי חובה בקידוש ושתו מעט אך לא שתו רביעית: בביאור הלכה (שם) הסתפק בכך, ושורש הספק הוא האם שתיית יין פחות מרביעית פוטרת שאר משקין. ומשום כן לכתחילה ראוי לפטור את המשקה בברכת שהכל על מין מאכל שברכתו שהכל, או שיצא ידי חובה מאדם אחר שלא טעם מהיין כלל. ואם אין מי שיוציאנו וגם אין לו מאכל שברכתו שהכל לפטור את שאר המשקין, שותה בלא ברכה.
[ג]. דין השומעים שלא שתו כלל: חייבים לברך על המשקין ששותים אחר כך, שמאחר ולא שתו מהיין כלל, אין ברכת הגפן ששמעו בקידוש פוטרת את שאר המשקין.
ולפי זה יש לעיין כשיודע שאין מי שיוציאנו, וגם אין לו במה לפטור את המשקין שרוצה לשתות אחר כך, האם כיון שמצוה מן המובחר לטעום מהכוס (תוס' פסחים קו ובשו"ע סי' רעא סע' יד), יטעם למרות שנכנס לספק ברכות להקל, או שעדיף שלא יטעם כלל כדי שלא יכנס לספק ברכות להקל.
כשהקידוש על מיץ ענבים:
הדין שווה בין מי ששתה רביעית לבין מי ששתה רק מעט, שאף המקדש ששתה רביעית ראוי לו לכתחילה שיפטור את המשקין על ידי מאכל או שימצא אחר שיוציאנו, כיון שישנו ספק בהלכה אם מיץ ענבים חשוב כמו יין לגבי הדין של יין פוטר את המשקין [וכשמערב רבע כוס יין במיץ ענבים, יכול לסמוך שנחשב כיין מזוג, וכל ששתה רביעית פטר את המשקין].
ואם אין לו מי שיוציאנו וגם אין לו מאכל לפטור, ישתה שאר המשקין בלא ברכה, בין אם שתה רביעית ובין אם שתה רק מעט, מאחר וספק ברכות להקל.
ואולם מי שלא שתה כלל מהמיץ ענבים - פשוט שצריך לברך על משקין אחרים וכמו שהתבאר לעיל.
סט. יש מקפידים לאחר שחוזרים לביתם לאחר תפילת מוסף, לקדש פעם נוספת, כי יש אומרים שלפני מוסף לא חלה חובת קידוש (ראה אזמרה לשמך גיליון 31).
דינים ומנהגים בתפילות ראש השנה
ע. מותר לבקש בקשות פרטיות בראש השנה (עי' רש"י ב"מ קו. ד"ה זרע).
עא. לכתחילה יש לעמוד בכל חזרת הש"ץ. מי שקשה לו יכול לשבת [ובפרט אם לא שמע את תחילת חזרת הש"ץ]. מי שיכול לעמוד רק חלק מהזמן, סדר העדיפות לישיבה הוא: א. לשבת רק בפיוטים הנאמרים כשהארון סגור. ב. גם בפיוטים הנאמרים כשהארון פתוח. ג. לשבת בעיקר חזרת הש"ץ.
עב. יש לכרוע ולהשתחוות בעת אמירת 'ואנחנו כורעים' [כפי שכורעים בברכה ראשונה] אף בתפילת לחש, ואין בכך משום 'מוסיף על הכריעות' (מקור חיים סי' קיג ס"ק ג, שלמת חיים מהדו"ח או"ח סי' קנא).
עג. אם לוקחים נייר מחשב ל'כורעים' - צריך ומועיל יחוד לפני ראש השנה, אף שהוא רק ליום זה.
עד. בליל א' של ראש השנה מברכים אחד את השני בברכת 'לשנה טובה תכתב ותחתם לאלתר ולחיים טובים [ולשלום]' (רמ"א סוף סי' תקפב, חיי אדם כלל קלט ה"ה, אלף המגן על המט"א ס"ק מ). אך ביום א' דראש השנה לאחר התפילה, וכן בליל וביום ב' מברכים 'גמר חתימה טובה' 'גוט יו"ט' [-חג שמח].
בני ספרד נוהגים לברך אחד את השני בכל לילות וימי ר"ה 'תזכה לשנים רבות, נעימות וטובות'.
עה. נוהגים שלא ללכת לישון ביום ראש השנה, אך להמשיך לישון מותר [ואף אם קם להתפנות, נחשב כהמשך שינה], וכן אחר חצות מותר, וכן אם יודע שלא יצליח לכוון כראוי – מוטב שיישן. בשינה על סטנדר וכד' אין קפידא.
דיני תקיעת שופר
עו. צריך לשמוע את התקיעה כולה מתחילתה ועד סופה.
עז. באופן שהשומע חושב שתוקעים תקיעות של סדר מסוים ובפועל התקיעות של סדר אחר [כגון שחוזרים ותוקעים עקב טעות וכיו"ב], יש לחוש שלא יוצא יד"ח, ולכן יש לכוון לצאת הכל על דעת הבעל תוקע [והמקריא].
עח. נחלקו הפוסקים איזה תקיעות הם מהתורה, אם תקיעות דמיושב או תקיעות דמעומד, ולכן יש לכוון לצאת ידי חובת מצוות תקיעת שופר כפי הדין, והתוקע צריך לכוון להוציא כפי הדין.
עט. נשים פטורות מתקיעת שופר מפני שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא, אך נהגו הנשים לשמוע.
פ. כשתוקעים בשופר לנשים, אם התוקע כבר יצא ידי חובה, אזי נשים שנוהגות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא, יברכו הן בעצמן, או שאחת תברך ותוציא את כולן.
פא. מי שלא שמע את הברכה של תקיעת שופר לפני תקיעות דמיושב, בין אם שמע את התקיעות דמיושב, בין אם לא שמע את התקיעות דמיושב, יברך לפני התקיעות דמעומד. ויש להסתפק האם אפשר לומר "היום הרת עולם" ו"ארשת שפתינו" לאחר התקיעות של מלכויות או זכרונות כיוון שעדין לא שמע שלושים תקיעות. ויותר נראה דאפשר לומר.
פב. אסור להפסיק בדיבור מעת שהתחילו את התקיעות עד לאחר תפילת מוסף, כיון שהברכה של התקיעות היא על כל התקיעות והדיבור נחשב להפסק, אכן מי שעשה צרכיו יכול לברך ברכת "אשר יצר".
תשליך
פג. רבים נוהגים לומר תשליך ביום א' של ראש השנה אחרי מנחה, ואומרים זאת כשרואים ים או נהר או באר או מקוה [וטוב שיהיו בו דגים חיים]. אם אינו רואה את המקומות הנ"ל, יאמר ליד ברז מים, או עכ"פ ליד מים שנמצאים באקווריום [או בקערה].
פד. לנשים די לכתחילה לומר תשליך מול הברז.
פה. עיקר אמירת התשליך הוא ג' הפסוקים האחרונים בספר מיכה ["מי א-ל כמוך – מימי קדם"].
פו. הגר"א (עי' מעש"ר אות רט) והחזו"א לא נהגו לומר תשליך.
דיני הכנה מיו"ט ראשון של ראש השנה ליו"ט שני של ר"ה
פז. אסור להכין מיום א' של ראש השנה ליום ב', עד צאת הכוכבים של יום ב'. איסור זה נאמר אפי' אם עשה עירוב תבשילין (כדלהלן סע' צט).
איסור הכנה כולל גם מלאכות כגון בישול, אפיה, חימום וכדו'. גם טרחה ביו"ט ראשון עבור יו"ט שני אסורה, ולכן אין להוציא אוכל מבושל או חלות מההקפאה לצורך יו"ט שני של ר"ה עד צאת הכוכבים, וכן אין להכניס בקבוקי שתייה למקרר [אמנם החזרת אוכל למקרר או למקפיא מותרת, כיון שבהחזרת דבר למקומו אין איסור הכנה]. כמו כן אין לערוך את השולחן של הלילה השני של ראש השנה קודם צאת הכוכבים של היום השני.
גם טאטוא וסידור הבית, וכן הדחת כלים [באופן המותר] לצורך הלילה אסורים עד צאת הכוכבים. אמנם אם אי סידור הבית והדחת הכלים מפריעים לו כעת, מותר לעשות זאת כיון שהוא לצורך יום זה.
פח. בשעת הדחק, אם לא יספיקו לעשות את ההכנות הנ"ל (בסע' הקודם) בלילה לאחר צאת הכוכבים, ובלא שיעשו זאת ביו"ט ראשון, תתאחר מאד סעודת ליל יו"ט שני, אזי פעולות שהם בגדר "טרחה" מותרות (סי' תרסז סק"ה), ובתנאי שיעשה זאת בעוד היום גדול, שיהיה כבר ראוי לשימוש גם ביום הראשון. אולם מלאכות כגון בישול וחימום, הכנת סלטים והכנת בגדים [באופן שיש בהם מלאכת בורר או טוחן], אסורות לצורך ליל שני (ועי' עוד בשו"ת שאלה יב).
הדלקת נרות יו"ט שני של ראש השנה
[דיני הדלקת נרות שבת, יבוארו להלן]
פט. ביום שני של ראש השנה, אסור להדליק את הנרות לפני צאת הכוכבים, אלא ידליקם אחר צאת הכוכבים, או לפני הקידוש.
צ. אם נשארו פתילות, חתיכות פח, שיירי נרות, וכדו' מהנרות של היום הראשון, מעיקר הדין מותר להוציאם אפילו בידו לצורך הדלקת נרות יום טוב [ואין בכך משום איסור מוקצה, מפני שהדלקת הנר נחשבת לאוכל נפש, וטלטול מוקצה הותר לצורך אוכל נפש]. אך בזמננו שיש את אור החשמל, אינו מבורר כל כך להחשיבו כצורך אוכל נפש, ולכן לכתחילה עדיף להוציא את הפתילה ע"י כפית או מזלג וכדומה. וכן ניתן להוסיף שמן ופתילה חדשה לכוסיות מבלי להוציא את הפתילה הישנה.
צא. אף אותן הנוהגות לברך 'שהחיינו' בעת הדלקת הנרות (ראה לעיל סע' לו), כיון שבקידוש ליל שני של ראש השנה נוהגים בברכת 'שהחיינו' לכוון גם על פרי חדש (כדלהלן), ואם תברך 'שהחיינו' בברכת הנרות יהא הפסק גדול בין אכילת הפרי לבין ה'שהחיינו', לכן ביום השני יש שלא מברכות 'שהחיינו' בהדלקת הנרות. אך אם לובשת בגד חדש, או שמדליקה את הנרות מיד לפני הקידוש - יכולה לברך 'שהחיינו' בעת הדלקת הנרות [לאלו הנוהגות כן].
הנוהגת להקל ולברך 'שהחיינו' בשעת הדלקת נרות ומכוונת על פרי חדש שתאכל בסעודה, יש לה על מה לסמוך, ואף שישהפסק גדול בין ברכת 'שהחיינו' לאכילת הפרי. אמנם אם עושה כן, עליה להניח את הפרי לפניה בשעת ההדלקה.
צב. בשעת הקידוש בליל שני של ראש השנה נוהגים להניח פרי חדש על השולחן [כגון תפוז וקלמנטינה אם אינם חמוצים, אפרסמון, אבוקדו, חבושים, תמר טרי או סברס], ולכוון בברכת 'שהחיינו' גם על הפרי ולאוכלו לאחר שיאכל כזית מהפת (אמנם עי' מט"א סי' תר ס"ו), אמנם גם מי שאין לו פרי חדש מברך 'שהחיינו'.
הלכות יו"ט שחל בערב שבת
זמן סעודת יו"ט ב' של ר"ה
צג. יש לאכול את סעודת היו"ט ב' של ראש השנה לפני תחילת שעה עשירית (סי' תקכט ס"א). אם התאחר, יאכל סעודה כרגיל (עי' סי' רמט).
לבישת בגדי שבת ביו"ט
צד.הנוהגים ללבוש בגדי יו"ט בר"ה (ראה לעיל סע' לט), לא יחליפו את בגדי היו"ט לבגדי שבת בכניסת שבת, כיון שהוא זלזול בשבת [שהרי בגדי יו"ט חשובים יותר מבגדי שבת כנפסק בהלכות יום טוב (סי' תקכט ס"א) – 'ובגדי יום טוב יהיו יותר טובים משל שבת']. ומ"מ בשבת שחרית - הרוצה יכול ללבוש את בגדי השבת.
הדלקת נרות שבת ביו"ט
צה. מדליקים נרות שבת ע"י העברת אש מנר לנר [אם קשה להעביר מנר לנר, יכול להדליק ע"י גפרור או נר אמצעי, ויניחנו לכבות מאליו], ויכול להדליק מזמן פלג המנחה עד זמן קבלת שבת.
צו. יש המדקדקים לכוון את שעון השבת כך שבזמן הדלקת נרות שבת [או במשך זמן אחר שמשתמשים בנרות, ואפי' זמן קצר], התאורה תהא כבויה, ועי"כ יש תועלת בנרות. אמנם המנהג הנפוץ שלא לחוש לכך.
ובעניין הדלקת נרות שבת במקום הלינה – ראה לעיל סע' לח.
צז. הוצאת הפתילה שנשארה מהנרות של יו"ט לצורך הכנת נרות לשבת: אף שבשאר יו"ט מעיקר הדין מותר להוציא את הפתילה אפילו בידו לצורך הדלקת נרות יו"ט ב' [אך בזמננו שיש תאורה אין ההיתר מבורר כ"כ, וכדלעיל (סע' צ)].
אמנם כל זה הוא לעניין הכנת הנרות ליו"ט ב', אך כאן שהוצאת הפתילה היא לצורך שבת, לא מצינו שהותר טלטול לצורך זה (עי' ביצה ד.), ולכן יש להוציאה ע"י כפית או מזלג וכדו'. אך יותר טוב להוסיף שמן ופתילה חדשה לכוסיות מבלי להוציא את הפתילה הישנה [לחוש לדעת שו"ע הרב סי' שח וחזו"א סי' מז שהוצאה באמצעות כפית או מזלג אינה נחשבת טלטול מן הצד].
סדר קבלת שבת
צח. המנהג הנפוץ לבני אשכנז שבקבלת שבת אומרים רק 'מזמור שיר ליום השבת, השם מלך', ולא אומרים 'לכו נרננה' ולא 'במה מדליקין', ויש בזה מנהגים נוספים (עי' מט"א סי' תרא סע' יא).
כמו כן נוהגים לומר 'שלום עליכם' בליל שבת זו [אא"כ יש לו מנהג אחר].
דיני עירוב תבשילין (סי' תקכז)
צט. העירוב תבשילין מועיל רק להכנה מיו"ט ב' של ר"ה לשבת, אך הכנה מיו"ט א' של ר"ה ליו"ט ב' של ר"ה, וכן הכנה מיו"ט א' של ר"ה לשבת – אסורים.
ק.יש להקפיד לבשל ביום שישי – בעוד היום גדול בזמן שיוכל להנות ממנו ביו"ט, ונראה שגם שאר ההכנות שהותר לעשות מיו"ט לשבת וכדלהלן, יש לעשותם גם כן בעוד היום גדול (בה"ל ד"ה ע"י עירוב).
קא. בשעת הדחק אפשר לבשל סמוך לשקיעה.
קב. יש להניח את העירוב ביום רביעי, ערב ר"ה [לפני הדלקת נרות יו"ט], ונראה שיש להקל גם ביום ג' בלילה.
קג. את העירוב תבשילין יש לכתחילה לעשות על ביצה [ויש עושים על חתיכת בשר או דג חשובה].
קד. מי שלא אופה מיו"ט לשבת, מספיק שיעשה עירוב על תבשיל דהיינו ביצה וכנ"ל, ויאמר את נוסח העירוב [ורבים נוהגים בכל אופן לעשות גם על פת].
קה. מי שאופה, צריך לעשות את העירוב גם על כזית פת, ולכתחילה על כביצה פת, והידור מצוה שיהיה פת שלמה.
קו. לכתחילה יש לבשל את הביצה לשם העירוב.
קז. גם מי שאינו מבשל ולא עושה שום מלאכה מיו"ט לשבת, צריך להניח עירוב תבשילין כדי שיוכל להדליק נרות שבת, אך לא יברך.
קח. כדי שיהיה אפשר לברך על עירוב תבשילין צריך שיעשה ביו"ט מלאכה ודאית, ואפילו היא אסורה מדרבנן - די בכך.
ובאופנים אלו עושה מלאכה ודאית, ויש להניח עירוב תבשילין בברכה:
[א] אם מניח סיר ובו אוכל לא מבושל ומבשלו מיו"ט לשבת על אש מגולה או מכוסה או על פלטה חשמלית.
[ב] המניח סיר ובו מים לא מבושלים על אש מגולה או מכוסה או על פלטה חשמלית.
[ג] המחמם מאכלים מבושלים על אש גלויה או על פח ('בלעך') [לא בפלטה חשמלית].
[ד] הכנת תה בכלי ראשון.
ובאופנים אלו יש להניח עירוב תבשילין ללא ברכה:
[א]- להדלקת נרות.
[ב]- המחמם מאכלים מבושלים על פלטה – בין יבש בין לח – ואף שנצטנן.
זיכוי העירוב
קט. העירוב מועיל לו ולבני ביתו, ואין צריך לזכות להם או לאחרים, אלא רק יאמר את הברכה ואת נוסח העירוב - 'בדין יהא וכו'. אמנם גדול העיר המניח עירוב לבני העיר, וכן מארח המזכה למארחו, צריך לזכות להם על ידי אחר, וכדלקמן.
קי. מי שמתארח בשבת [ואף זוג נשוי המתארח אצל הוריו], יש לפניו כמה אפשרויות:
[א] האורח יניח בעצמו עירוב תבשילין מערב יו"ט, מבלי לברך [כיון שיש צד שיוצא בעירוב של בעה"ב].
[ב] המארח יְזַכה לאורח את העירוב ע"י אדם אחר [ויעשה זאת לפני שהניח את העירוב ובירך], דהיינו שאותו אדם יגביה את העירוב טפח [לכתחילה צריך שיזכה ע"י אדם שאינו מבני ביתו, כגון שכן. ובשעת הדחק אפשר גם ע"י אשתו או בני ביתו].
[ג] אם האורח מגיע לבית המארח לפני כניסת יו"ט, האורח יגביה בעצמו את העירוב של מארחו [ויעשה זאת לפני שהמארח הניח את העירוב] ויעָשה שותף בו, ואז המארח יאמר על המאכל את נוסח העירוב.
קיא. השוהים בבית מלון יוצאים יד"ח ע"י עירוב תבשילין שעושה המשגיח במלון, ומזכה ע"י אחר [כנ"ל] עבור כל האורחים.
קיב. בחורי ישיבה יכוונו לסמוך על עירוב התבשילין שעושה הנהלת הישיבה, ומי שמניח את העירוב יזכהו עבור כל אחד ואחד מבני הישיבה [ואף אם לא זיכהו עבור בני הישיבה, יש לצדד דמהני].
קיג. לכתחילה יש להקפיד שהעירוב תבשילין יהיה בתוך התחום שבו האדם יהיה בחג, ולכן אדם הנוסע חוץ לעירו יעשה את העירוב תבשילין במקום שבו יהיה בחג, או שייקח את העירוב תבשילין איתו.
קיד. העירוב צריך להיות קיים עד לאחר שגומר לעשות את המלאכות לשבת והדליק נרות שבת.
קטו. לכתחילה יש לאכול את העירוב בשבת [אך לא לפני]. מי שבדרך כלל מברך בסעודות שבת על שתי כיכרות ובוצע את שתיהן – יאכל את העירוב בליל שבת, אך מי שבוצע רק ככר אחת - ישתמש בעירוב כלחם משנה בסעודת הלילה והיום, ויאכלנו בסעודה שלישית.
גלילת ספר תורה וקיפול טלית מיום טוב לשבת
קטז. שלוש דעות בדבר: יש אומרים שמותר לעשותם מיום טוב לשבת אף ללא עירוב תבשילין. ויש אומרים שמותר רק אם עשו עירוב תבשילין. ויש אומרים שאף אם עשו עירוב תבשילין אסור להכינו מיום טוב לשבת, כי עירוב תבשילין מתיר רק צורכי סעודה (משנ"ב סי' שב ס"ק יז, סי' תרסז ס"ק ה, סי' תקכח ס"ק ג).
למעשה אף שמן הדין יש להקל בזה על כל פנים כשהניח עירוב תבשילין, נכון להחמיר שאף אם הניח עירוב תבשילין לא יגלול ס"ת מיום טוב לשבת, וכן לא יעשה שאר הכנות שאינן קשורות לאכילה מיו"ט לשבת אלא אם כן ישתמשבהן ביו"ט עצמו. וכן גבי גלילת ס"ת, אם קורא במקום שגולל בו ביו"ט עצמו – מותר.
סידור הבית מיום טוב לשבת
קיז. אם הניח עירוב תבשילין, מן הדין מותר לסדר את הבית בזמן שיש עדיין שהות ביום להנות ממנו (כנ"ל סע' ק). ויותר טוב לסדר את הבית בעוד היום גדול שלא ניכר שעושה כן לכבוד שבת (ע"פ הנ"ל סע' קטז, וע"ע משנ"ב סי' תקג ס"ק א ושעה"צ ס"ק ב).
רחיצת כלים מיום טוב לשבת
קיח. נחלקו הפוסקים האם רחיצת כלים מיום טוב לשבת מותרת רק למי שהניח עירוב תבשילין, או אף למי שלא הניח. ונכון (כנ"ל סע' ק) להדיח את הכלים כל עוד יש שהות ביום לאכול בהם (שו"ע הרב סי' תקג סע' ג נקט שהדחת כלים נחשבת צרכי סעודה אך בשו"ת אבני מילואים סי' י נקט שלא הוי צרכי סעודה, ולדעה שסוברת שעירוב תבשילין מתיר רק צרכי סעודה וכנ"ל סע' קטז, א"כ אסור לרחוץ כלים כלל מיו"ט לשבת. אך כתב שהעולם נהגו בזה היתר).
הוצאת מאכלים מהמקפיא לשבת
קיט. מותר להוציא אוכל מבושל מההקפאה לצורך שבת, ונחלקו הפוסקים האם זה דוקא למי שהניח עירוב תבשילין וכנ"ל, ונכון להוציא את המאכלים בזמן שיוכל להנות מהם ביו"ט (וכנ"ל סע' ק).
רחיצה ביום טוב
למעבר להלכות רחיצה ביום טוב לחץ כאן
שו"ת מענייני ראש השנה
א.שאלה: האם מותר לקנות מקום בבית הכנסת מכספי מעשרות.
תשובה: מותר [אם חשב על כך בשעה שקנה], מכיוון שהמקום לא קנוי לגמרי למתפלל, ואינו עובר בירושה לבניו, אלא הוא רק סדר חלוקה שמי שתורם לבית הכנסת מקבל מקום.
ובאופן שאין בכל בתי הכנסיות שבאזורו אפשרות להתפלל מבלי לתרום, אזי את הסכום המינימלי לקניית מקום [המקובל בבתי הכנסיות שבאזורו] צריך לשלם מכספו, ואת שאר הסכום יכול לשלם מכספי מעשר [אף שמעדיף בית כנסת מסוים].
אדם המקפיד לתת מעשר כספים לעניים בלבד ולא לשאר צרכי מצוה, יכול לקנות מקום מכספי מעשר רק אם רוב המתפללים הם אברכים נזקקים (עי' יו"ד סי' רמט).
ב.שאלה: האם אמירת סליחות בימי הסליחות הוא חיוב גמור, והאם גם נשים חייבות.
תשובה: אמירת סליחות אינו חיוב גמור, אך הוא מנהג שנהגו בו ישראל, ומוזכר בשו"ע (סי' תקפא ס"א), ויש להשתדל לנהוג כן אף שע"י כך לומד פחות. נשים שיש באפשרותן לומר סליחות, די שיאמרו בבית.
ג. שאלה: האם אפשר לעשות התרת נדרים באופן שכל האנשים בבית הכנסת יגידו יחד את נוסח ההתרה בפני שלושה אנשים.
תשובה: בשעת הדחק אפשר.
מקור: שו"ע (יו"ד סי' רכח סעיף מו), ובמט"א (סי' תקפא סע' מט) מבואר שרק בשעת הדחק מותר.
ד.שאלה: האם אף אדם שלא מתענה בערב ראש השנה, אך הוא אוכל בסעודת סיום, מתכפר לו שליש מעברותיו כשם שמתכפר למי שמתענה (טור סי' תקפא).
תשובה: מתכפר, כיון שמעלת ההשתתפות בסעודת סיום מסכת גדולה ממעלת התענית (עי' סי' תקסח).
ה.שאלה: טעה ובמקום לסיים 'מקדש ישראל ויום הזיכרון' סיים 'מקדש ישראל והזמנים'. האם יצא.
תשובה: בין בתפילה ובין בקידוש - לא יצא.
מקור: מחז"ב (סי' תקפב סק"ה), מטה אפרים (שם סי"ח).
ו. שאלה: מתי אומרים את ה'יהי רצון' של אכילת הסימנים, והאם אומרים אותו עם שם השם.
תשובה: אומרים קודם האכילה, ועל הסימנים שמברכים עליהם, יאמרו לאחר שאוכל מעט (אלף המגן על המט"א סי' תקפג ס"ק ח). במשנ"ב (סי' תקפג ס"ק ב) כתב לומר זאת עם שם השם, ומקורו מדברי הראשונים (כמבואר בשעה"צ שם ס"ק ב), אך רבים נוהגים לאומרו ללא שם השם (שו"ע הרב שם ס"א, קיצור שו"ע סי' קכט ס"ט).
ז. שאלה: האם כשאוכל את הרימון בלילה הראשון צריך לברך עליו 'שהחיינו' [אם לא אכל רימון בעונה זו], או שמא ה'שהחיינו' של הקידוש פוטר אף את הרימון.
תשובה: אם הרימון היה על השולחן בעת הקידוש, נפטר בברכת 'שהחיינו' שבקידוש [ואף שהם שני סוגי 'שהחיינו'], ואם הביאוהו לשולחן רק לאחמ"כ, יברך עליו 'שהחיינו' שנית. וי"א שיותר טוב שיביאהו לאחר הקידוש, שכיון שהם שני סוגי 'שהחיינו', יש לברך עליו 'שהחיינו' בנפרד.
מקור: עי' סי' תקפג, סי' תרא, בה"ל (סי' תרצב), שו"ת כתב סופר (או"ח סי' כו).
ח.שאלה: האם בחורים מבני אשכנז שמתעטפים בטלית גדול גם בראשם בר"ה ויו"כ, עושים כדין.
תשובה: מותר [אם כך מנהג הישיבה].
מקור: אף שכתב המג"א (סי' ח ס"ק ג, הו"ד במשנ"ב שם ס"ק ד) שמשמע בגמ' (קידושין כט:) שבחור לא היה מכסה ראשו בטלית, אין בדבר איסור מדינא, ובפרט כאשר זה מועיל לתפילה.
ועי' במור וקציעה (סי' ח ד"ה ולא הבנתי) שהעיר על דברי המג"א שבגמ' כלל לא מדובר על טלית, ועיין עוד בכה"ח (שם ס"ק יב), ובשו"ת לבושי מרדכי (תניינא או"ח סי' ב),ובבאה"ט (סי' יז ס"ק ד), ובמשנ"ב (שם ס"ק י) שהביאו את תמיהת הכנה"ג על דברי המהרי"ל שעד הנישואין לא יהיו עם ציצית. וכתב המור וקציעה (סוף סי' יז) שכוונת המהרי"ל היא על טלית גדול.
ט.שאלה: האם מותר לבכות בתפילות ראש השנה.
תשובה: יש אוסרים לעורר עצמו לבכי, אך אם בא לבכי מחמת התפילה או מחמת דביקות בקב"ה, מותר אפי' בשבת (עי' מעשה רב אות רז שכתב שאין לבכות בר"ה, ומקורו מלשון הפס' בנחמיה פ"ח "ואל תבכו", אך עי' מנהג האר"י המובא באה"ט סי' תקפד ס"ק ג, ועי' מט"א סי' תקפב סע' כח, ועי"ע רמ"א ומשנ"ב סי' רפח).
י. שאלה: אדם המסופק אם אמר 'המלך הקדוש' חוזר לראש. האם הוא רק בעשרת ימי תשובה או גם בר"ה ויוה"כ.
תשובה: בראש השנה ויום כיפור אינו חוזר מספק.
מקור: משנ"ב (סי' תקפב ס"ק ד בשם תשובת מים חיים), והטעם בזה הוא שכיון שמוסיף תוספות, לא אומרים שאמר
כהרגל לשונו.
יא. שאלה: האם המתפללים מנחה מיד לאחר מוסף צריכים לומר 'אבינו מלכנו' במנחה.
תשובה: לא (מעשה רב אות רז, ערוה"ש סי' תקצח ס"א, לוח א"י).
והשנה [כשר"ה חל ביום ה'-ו'], בכל מקרה אין אומרים אבינו מלכנו במנחה של יום ב' דר"ה, כיון שהוא ערב שבת (סי' תקפד ס"ק ד).
יב. שאלה: באילו אופנים מותר לבשל מיו"ט א' של ר"ה ליו"ט ב'.
תשובה: אסור לבשל ביו"ט א' עבור יו"ט ב', אפי' אם יאכל מעט ביו"ט א', אך מותר לבשל כמות גדולה בסיר אחד על דעת לאכול חלקה ביו"ט א' וחלקה ביו"ט ב' [אך אין לומר במפורש שעושה כן עבור יו"ט ב']. יש מקלים לבשל ביו"ט א' לפני סעודת הבוקר לצורך יו"ט ב' אם יאכל מעט ביו"ט א', והמחמיר תבוא עליו ברכה.