עניית דברים שבקדושה באמצע ברכת "ברוך שאמר"
לפני שהזכיר שם השם של "ברוך אתה השם" שבאמצע ברוך שאמר
באמצע ברכת ברוך שאמר, לפני שהזכירו את שם השם שבאמצע הברכה: יענה אמן על כל ברכה, וכן על קדיש וקדושה, ונראה שיענה גם על "ברוך הוא וברוך שמו", וטעם הדבר מפני שהברכה עדיין לא התחילה. ויש הסוברים שבני ספרד לא יענו את האמנים שאחר "דאמירן בעלמא", וכן לא יענו "ברוך הוא וברוך שמו".
מקורות והרחבה:
משנ"ב (סי' נא ס"ק ב). ומה שנתבאר שיש הסוברים שבני ספרד לא יענו אמנים שאחר "דאמירן בעלמא", הוא מכה"ח (שם ס"ק יא), וטעמו משום שעניית האמנים שאחר דאמירן בעלמא הוא מנהג (כמבואר במשנ"ב סי' סו ס"ק יז), ומנהג זה לא דוחה את אמירת ברוך שאמר ברציפות, שנתקנה בפ"ז תיבות דוקא, ולכן עונים רק את חמשת האמנים הראשונים, שהם מחויבים.
ואף שברכת ברוך שאמר נתקנה בפ"ז תיבות דוקא (כאמור), כשעונה את האמנים שצריך לענות, להלכה נראה שאינו צריך לחזור לראש הברכה, ואינו נחשב כמוסיף על התיבות (כה"ח שם, אולם עיי"ש מה שהביא בשם הבא"ח).
ולענין ברכת ישתבח, נחשב שהתחיל הברכה מתחילת ישתבח, ואף קודם שהזכיר שם השם, ולכן דינו כמבואר להלן (בה"ל סי' נא ס"ב ד"ה ברוך שאמר, וטעם החילוק בין ברכת ישתבח לברוך שאמר, וכן פרטי דיני הפסק באמצע ברכת ישתבח, יתבארו בס"ד בגיליונות הבאים).
לאחר שהזכיר שם השם של "ברוך אתה השם" שבאמצע ברוך שאמר, וכן מתחילת ישתבח
באמצע ברוך שאמר, לאחר שהזכיר שם השם שבאמצע הברכה, וכן אם התחיל ברכת ישתבח [אפילו עם עדיין לא הזכיר שם השם]: יענה אמן על כל הברכות [למעט אמן שלאחר ברוך שאמר או ישתבח ששומע מאחר], וכן לקדיש, ולקדושה יענה רק את הפסוקים "קדוש" ו"ברוך", אך לא "ימלוך", וכל שכן שלא יפסיק לשאר ההוספות שמוסיפים בשבת, ובמודים דרבנן, יפסיק למילים "מודים אנחנו לך" בלבד.
ויש הסוברים שבני ספרד יפסיקו לקדושה ולמודים כנ"ל, אך לא יענו אמן אחר שום ברכה, ובקדיש יענו רק לחמשת האמנים הראשונים (פרטי דין הפסק באמצע ברכת ישתבח, יבוארו בס"ד בגיליונות הבאים).
מקורות והרחבה:
מה שנתבאר שעונה לדברים שבקדושה הנ"ל - מבואר במג"א (ס"ק ג), והובא להלכה במשנ"ב (ס"ק ב, אולם דעת שו"ע הרב ס"ג שיענה רק לאמן של הקל הקדוש ושומע תפילה). ובטעם הדבר שעונה על הדברים שבקדושה הנ"ל באמצע ברוך שאמר ובאמצע ישתבח, אף שאינו עונה עליהם באמצע ברכות ק"ש, ביארו המג"א והמשנ"ב (שם) שהוא מפני שברכת ברוך שאמר [וישתבח (ראה להלן)] לא נזכרו בגמ'.
[אולם אף שאינן נזכרו בגמ', דינן חמור יותר מאמצע פסוקי דזמרה, וכמבואר לעניין אמירת פס' "ימלוך" שבקדושה - שאף שאומרו באמצע פסוד"ז, לא אומרו באמצע ברכת ברוך שאמר וישתבח. וכן מבואר לעניין מודים דרבנן - שאף שבפסוד"ז אומר את כל מודים, כאן אומר רק המילים "מודים אנחנו לך", וכדין העונה באמצע ברכות ק"ש].
מה שנתבאר שאינו עונה אמן אחר ברכת ברוך שאמר וישתבח ששומע מאחר - מבואר במשנ"ב (שם ס"ק ב) ובבה"ל (ד"ה ברוך שאמר) שאינו עונה.
מה שנתבאר שיש סוברים שבני ספרד אינם עונים על שאר הברכות והקדיש [מלבד חמשת האמנים הראשונים] - טעם הדבר משום שברוך שאמר נתקן קודם התלמוד [ע"י אנשי כנסת הגדולה], ולכן אמצע ברכת ברוך שאמר וכן אמצע ברכת ישתבח, דינם כאמצע ברכות ק"ש (עי' ברכי יוסף שהובא בכה"ח ס"ק יא, ועיי"ש עוד).
קדושה – בפסוקי "קדוש" ו"ברוך" עונה, וכפי שפסק השו"ע (סי' סו ס"ג) שעונה באמצע ברכות ק"ש. אך על "ימלוך" ושאר ההוספות לא יענה, כיון שאינם מעיקר סדר קדושה (משנ"ב שם ס"ק יז).
[דין אמירת פסוק ראשון של ק"ש בשעה שהציבור קורא, יתבאר בס"ד בגיליונות הבאים].
ומה שנתבאר שכן הדין אף בברכת ישתבח - מקורו בפמ"ג (סי' נא א"א ס"ק ג) ובדרך החיים (דיני פסוקי דזמרה ס"ג), ונפסק להלכה במשנ"ב (ס"ק ב). אמנם במג"א [שהוא מקורו של המשנ"ב] לא נזכר ישתבח אלא רק ברוך שאמר.
ובאמת יש להעיר על הפמ"ג והמשנ"ב הנ"ל, הרי טעם ההיתר לענות דברים אלו הוא מפני שברוך שאמר לא הוזכר בגמ', אבל ברכת ישתבח נזכרה בגמ' (פסחים קיח.), ובזוהר (תרומה ח"ב דף קלב.), ובירושלמי (הובא בטור סי' נא, ובהגה"מ פ"ז מהלכות תפילה אות ע, ובספר המנהיג הלכות תפילה סי' ד, ובאבודרהם תפילת שחרית ופירושה ד"ה ואח"כ, ובתלמידי רבינו יונה דף כג: מדפה"ר הביאו בשם מדרש, שהשח בין ישתבח ליוצר וכו', אך אינו נמצא לפנינו בחז"ל).
ויש לבאר שכיון שנוסח ברכת ישתבח לא הוזכר בפירוש בגמ', נחשב כלא נזכר בגמ', ועי' תהלה לדוד (סי' נא ס"ק א) [ועי' מאירי (ברכות לא:) ופר"ח (סי' נא) שברוך שאמר וישתבח הוא מתקנת הגאונים, אולם הפמ"ג (משב"ז שם ס"ק א) והברכ"י (שם ס"ק א) תמהו על דברי הפר"ח, שהוא מאנשי כנה"ג].
לאחר שהזכיר שם השם של "ברוך אתה השם", שבחתימת ברוך שאמר
לאחר שאמר "ברוך אתה השם" שלפני "מלך מהולל": לכו"ע לא יענה אמן על שום ברכה.
מקור: משנ"ב (סי' נא ס"ק ב, וע"ע סי' נד ס"ק ג). ונראה שהוא הדין אף בתחילת הברכה [אחר שאמר "ברוך אתה השם" לפני שאמר "הקל האב הרחמן"] (כה"ח סי' ה ס"ק ד).
הפסק בין "ברוך שאמר" ל"פסוקי דזמרה"
הפסק בדיבור
לאחר שסיים ברכת "ברוך שאמר" לפני שאמר את הפסוקי דזמרה שלאחר מכן - אסור להפסיק בדיבור, ואף לא לצורך מצוה.
ואם דיבר דברים בטלים, נכון שישמע את הברכה מאחר. ואם אין לו מי שיוציאנו - נחלקו בכך הפוסקים, וכתב המשנ"ב "אפשר" שצריך לחזור ולברך "ברוך שאמר" פעם נוספת.
אולם מפסיקים לענות אמן ושאר דברים שבקדושה, כדין פסוקי דזמרה [בבין הפרקים (עי' רשב"ץ ברכות יד,: שו"ע הרב שם ס"ה, עיי"ש בדבריו שהתיר שאילת שלום)].
מקורות והרחבה:
אסור להפסיק בדיבור, וכמו שיתבאר להלן לעניין הפסק באמצע פסוקי דזמרה.
ומה שנתבאר מהמשנ"ב (ס"ק ד) שאם דיבר דברים בטלים צריך לחזור ולברך ברוך שאמר - מקורו בפמ"ג, וכ"ה בשו"ת גינת ורדים (כלל א סי' נא), וכבר מבואר כן בפרדס הגדול (המיוחס לרש"י, סי' ה).
ואולם מכיוון שהמשנ"ב כתב דין זה שיחזור ויברך בלשון "אפשר", ובכה"ח (ס"ק ז) כתב שכיון שלשון השו"ע הוא "צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור", לכך אין לחזור ולברך. וכן מבואר ברשב"ץ (ברכות יד,: עיי"ש שפקפק בזה, וע"ע בשו"ת פרח שושן כלל א סי' טו).
[ובביאור פלוגתת הפרדס והרשב"ץ נראה שנחלקו האם ברכת ברוך שאמר וישתבח דינן כברכות המצוות או כברכות השבח - הפרדס סבר שדינן כברכת המצוות, שאם הפסיק בדיבור בין הברכה למצוה חוזר ומברך, וכן מבואר בדבריו (שם) שהשווה זאת לברכות ההלל, ואף בספר האשכול (הל' תפילה סי' ה) מבואר שברכות אלו הן כברכות ההלל. והרשב"ץ סבר שדינן כברכות השבח, שאם הפסיק בדיבור אינו חוזר ומברך. ובשו"ע הרב (שהובא לעיל) שהתיר שאילת שלום, מבואר שאינן כברכות המצוות, שאסור בהן שאילת שלום (כמבואר בסי' כה ס"ק כח)].
ולכן נראה שאם שח דברים בטלים בין ברוך שאמר לפסוקי דזמרה שלאחריו - נכון שישמע מאחר את ברכת ברוך שאמר. אך אם אין לו אחר, צידד המשנ"ב שיחזור ויברך, וכמבואר בספר הפרדס.
ומה שנתבאר שעונה אמן ושאר דברים שבקדושה - הוא מהשו"ע (שם ס"ב, ומשנ"ב ס"ק ד) שכתב שאם סיים ברוך שאמר קודם שסיים הש"ץ, עונה אחריו אמן. ובכה"ח (שם ס"ק ד בשם החסד לאלפים אות ג) כתב שיותר טוב להתחיל פסוקי דזמרה, אם יודע שיצטרך לענות אמן [כדי שלא יצטרך להפסיק בעניית אמן בין ברוך שאמר לפסוד"ז].
הפסק בשתיקה
יש ליזהר שלא לשהות הרבה, אפילו בשתיקה, בין אמירת פסוקי דזמרה לברכות שלפניה [ברוך שאמר] ושלאחריה [ישתבח].
ולכן אדם שסיים פסוד"ז וממתין לחזן שיתחיל ישתבח, לא ימתין בין סיום "אז ישיר" לישתבח, אלא ימתין לאחר ישתבח (אולם לש"ץ יש דין שונה בעניין ההפסק בשתיקה בין פסוד"ז לישתבח).
מקור: משנ"ב (ס"ק ד), וציין למג"א (סי' רו ס"ק ד) ולרעק"א (שם ס"ק ג) שכתבו לעניין הפסק שבין הברכה לאכילה, שאף שתיקה חשובה כהפסק לעניין זה.
ובין פסוד"ז לישתבח - מקורו במג"א (סי' נג ס"ק ד, הובא במשנ"ב שם ס"ק ט, וראה שם ברמ"א שלש"ץ יש דין שונה).
הפסק באמצע פסוקי דזמרה
הפסק בפסוקי דזמרה
אסור להפסיק בדיבור באמצע פסוקי דזמרה, ואף בשתיקה אין להפסיק (דין המפסיק בדיעבד, יתבאר בס"ד בגיליונות הבאים).
מקורות והרחבה:
כתב השו"ע (סי' נא ס"ד) "צריך ליזהר מלהפסיק בדיבור משיתחיל ברוך שאמר עד סוף שמו"ע", והוא מדברי הרי"ף והרא"ש (ריש פרק אין עומדין).
בטעם האיסור, ראה מה שנתבאר באזמרה לשמך גיליון 108.
ומה שנתבאר שגם בשתיקה אין להפסיק זמן מרובה ואף בבין הפרקים – מקורו מהחיד"א (קשר גודל סי' ז סע' לא).
יש שכתבו להיזהר אף מרמיזה לדבר הרשות באמצע פסוד"ז (עי' כה"ח ס"ק יז-יח בשם סידור בית עובד), ועיין במקו"ח (לבעל החוו"י, קיצור ההלכות סק"ד) שהחמיר אפי' בעיון ספר בשתיקה.
הפסק בפסוקי הודו, לנוהגים לאומרם לפני "ברוך שאמר"
הנוהגים לומר פסוקי "הודו" קודם ברכת "ברוך שאמר"- אין איסור להפסיק בדיבור במזמורים שלפני ברוך שאמר.
מקורות והרחבה:
טעם הדבר שאין איסור, מפני שמבואר בראשונים (עי' תוס' ברכות מו, ונתבאר בהרחבה באזמרה לשמך גיליון 108) שהאיסור לדבר בפסוד"ז בין ברוך שאמר לישתבח, הוא משום שברכת ישתבח היא ברכה הסמוכה לחבירתה [היינו, לברכת ברוך שאמר], ומבואר לפי"ז שאין איסור לדבר במזמורים שלפניברוך שאמר.
ואף שמצינו לעניין הלל (בה"ל סי' תכב ס"ד ד"ה אבל, עיי"ש בטעמו), שאף האומר הלל ללא ברכה לפניה ולאחריה, אין לו להפסיק בחינם באמצע ההלל, וכן מצינו זאת לעניין ק"ש (עי' בה"ל סי' סו ד"ה ואלו), ועי' תוס' (ברכות יד.), מ"מ לא מצינו דין זה לעניין פסוד"ז.
וע"ע בבא"ח (שנה א, פרשת מקץ, סע' יא) שכתב שיש להסמיך את פסוקי הודו לאמירת הקרבנות.