ברכה אחרונה
אכל קודם התפילה ושכח לברך ברכה אחרונה, וחושש שיעבור זמן שיעור עיכול עד שיסיים את התפילה, רשאי לברך ברכה אחרונה באמצע פסוקי דזמרה.
מקור: מבואר במשנ"ב (ס"ק ח) שבפסוקי דזמרה מותר לברך ברכות הודאה, ונראה שהוא הדין ברכות הנהנין.
נשיאת כפיים
כהן רשאי לישא כפיו אף באמצע "פסוקי דזמרה", ואף אם יש עוד כהנים שעולים, ואף אם כבר עלה באותו יום. ולכתחילה ישא כפיו בין הפרקים [את ה"יהי רצון" שקודם הברכה, וכן "ריבון העולמים" שלאחריה לא יגיד].
מקור: כה"ח (סי' נא ס"ק כה), וכן נראה עפ"י תשובות הרמב"ם (פאר הדור סי' קמז, הובא בגיליון 318) שכתב שיכול לברך על טלית ותפילין באמצע פסוד"ז ואין זה נחשב הפסק בפסוד"ז, והוא הדין ברכת כהנים.
ומה שנתבאר שרשאי אף כשיש עוד כהנים או שכבר עלה באותו היום – הוא משום שאף בכהאי גוונא מקיים מצוה, ולכן יכול להפסיק לצורך כך באמצע פסוד"ז, וככל ברכות השבח. ואף שפסוקי הברכה אינם שבח, מ"מ כיון שאחר שעלה הוא חייב לאומרם, הרי זה כדין ק"ש בזמנה, שיכול לקרוא בפסוד"ז.
אדם השומע ברכת כהנים באמצע פסוד"ז, יפסיק וישמע את הברכה, ויענה אמן לאחר הברכה ולאחר הפסוקים (וראה עוד באזמרה לשמך גיליון 298 בעניין השומע ברכת כהנים באמצע שמו"ע).
בעל קורא
מותר לשמש כ"בעל קורא" אף אם הוא עומד באמצע פסוקי דזמרה, כשאין אחר שיודע לקרוא. ואם אפשר, יעשה זאת בין הפרקים.
מקור: במשנ"ב (סי' סו ס"ק כו) כתב שהעומד באמצע ברכות קריאת שמע יכול לקרוא בתורה אם אין אחר שיודע, משום כבוד הציבור. ואם כן ק"ו לעומד באמצע פסוד"ז, ואף באמצע ברוך שאמר וישתבח (ועי' בתשורת ש"י, מהדו"ת סי' לט, מהדו"ק סי' קכח).
עליה לתורה
לכתחילה אין לקרוא לתורה מי שעומד באמצע "פסוקי דזמרה", אך אם כבר קראו בשמו, יעלה. כהן או לוי שאין שם אחר אלא הוא, קוראים לו אף לכתחילה.
העולה רשאי לקרוא בלחש עם ה"בעל קורא". וכן אם קראו לו למפטיר, עולה לקריאת התורה, וכן לקריאת ההפטרה וברכותיה.
ובכל האופנים הנ"ל שעולה, אם יכול, יעלה בין הפרקים, אך לא יעכב הציבור בשביל כך.
מקורות והרחבה:
לעניין ברכות ק"ש - דעת השו"ע (סי' סו ס"ד) שכהן לא יעלה לתורה, אפי' אם קראו לו, ואפילו אם אין שם כהן אחר. אולם המשנ"ב (שם ס"ק כו) פסק כאחרונים שאם אין שם כהן אחר אלא הוא, יכולים להעלותו כשהוא בין הפרקים, ולעניין ישראל - לא יקראו לו, אך אם כבר קראו לו, יעלה.
וכתב המג"א (סי' קלה ס"ק ו) שאף לדעת השו"ע שאינו עולה בברכות ק"ש, בפסוד"ז "אפשר ששרי לקרותו לכתחילה", ובחיי אדם (כלל לא סי"ט) פסק שמותר לקרותו לכתחילה. אך בבה"ל (שם ד"ה ואפילו לצורך) צידד שכוונתם רק כשאין כהן אחר, וכ"פ המשנ"ב (סי' נא ס"ק י, סי' קלה ס"ק יז) שיכולים להעלותו אף באמצע הפרק, אם אין שם כהן אחר. אך בישראל, אין להעלותו לכתחילה אם עומד בפסוד"ז, אלא שאם קראו לו יעלה.
ומה שנתבאר שרשאי לקרוא בלחש עם הבעל קורא - הוא מהמשנ"ב (הנ"ל) בשם השערי אפרים (שער א ס"א). ואף שבדרך החיים (סי' עז ס"ג) כתב שלא יקרא עם הבעל קורא, כתב הבה"ל (סי' נא ד"ה ואפילו) שכיון שאף בברכות ק"ש הסתפק הפמ"ג (א"א סי' סו ס"ק ח) אם יקרא עם הבעל קורא, ונשאר בצ"ע מחשש ברכה לבטלה אם העולה לא קורא [וכן הסתפק בשו"ת רב פעלים (ח"ב סי' טז), אמנם המשנ"ב (שם ס"ק כו) פסק שבברכות ק"ש לא יקרא עם הבעל קורא], כ"ש שבפסוד"ז אין להחמיר בזה, ויקרא עם הבעל קורא. אולם בכף החיים (ס"ק כז) הביא שלא יאמר בפה אלא רק יאזין.
ומה שנתבאר שהוא הדין בעליית מפטיר - כן הדין אף בברכות ק"ש, וכמו שכתב בתהלה לדוד (סי' רפב ס"ק ג). ואף לדעת הגרש"ק (שו"ת קנאת סופרים סי' קכב) שכתב לגבי ברכות ק"ש שיעלה לתורה ואחר יעלה להפטרה וברכותיה, בפסוד"ז לכו"ע הדין כמו שנתבאר.
ומה שכתבנו שאם יכול יסיים המזמור שעומד בו ויעלה בין הפרקים - הוא מהמשנ"ב (שם), אך לא יעכב הציבור בשביל כך.
אמירת שמו לגבאי
אם קראוהו לעלות לתורה כשהוא באמצע פסוד"ז, לא יפסיק לומר לחזן לעשות לו מי שברך. ואם הגבאי התחיל מעצמו ושכח שמו, רשאי העולה לומר לגבאי את שמו. אם הגבאי שואלו לשמו כדי לקרוא לו לעלות לתורה, ירמוז שהוא בפסוד"ז כדי שיעלה אחר במקומו [וכמבואר לעיל].
מקור: כתב האליה רבה (סי' סו ס"ד) שיכול לומר לחזן לעשות לו מי שברך אף באמצע ברכות ק"ש, אך במשנ"ב (סי' נא ס"ק י) פסק כהמג"א (סי' סו ס"ק ח) שלא יפסיק לזה. אך כתב המשנ"ב שאם החזן שאלו, לכו"ע יכול לענות, שאף זה בכלל הדין של "משיב מפני הכבוד".
אפרושי מאיסורא
אם שאלו אותו אם מותר לעשות מעשה מסוים, ויכול השואל להיכשל אם לא יענה לו, מותר לענות לו בדיבור כשאין לו אפשרות לענות ברמיזה.
מקורות והרחבה:
כתב הריטב"א (יומא יט:) לעניין העומד באמצע ק"ש, שאף שאסור לקרוץ ולרמוז אפילו לדבר מצוה "מיהו לאפרושי מאיסורא דלית ליה תקנתא, מותר לרמוז ואפילו להפסיק ולומר לו, דלא גרע מן המפסיק לקרוא שלום מפני היראה או מפני הכבוד, דכבוד שמים עדיף".
ואף במקור חיים (סי' סג ס"ק ו) כתב שמותר לעומד באמצע ק"ש לדבר בשביל להפריש מאיסור, ולמד זאת ממה שהותר לדבר לצורך זה בבית הכסא, אף שיש שם איסור ללמוד (עי' סי' פה, ובמה שנתבאר בגיליון 308).
ובערוך השלחן (סי' סו ס"ד) כתב לעניין ק"ש, שאם שואלים את מורה ההוראה באיסור והיתר, יכול לענות בין פרק לפרק, אם העניין נחוץ לשעתו [אך אם השואל יכול, יש לו להמתין מלשאול עד לאחר גמר התפילה].
תיקון טעות בקריאת התורה
העומד בפסוקי דזמרה ושומע שהבעל קורא טעה בקריאה, אם יכול לתקנו ע"י רמיזה או כתיבה, יעשה כן. ואם אינו יכול, אזי אם זו טעות שמעכבת [שמשנה את משמעות העניין, וצריך לחזור על קריאה זו], מותר להפסיק בדיבור.
מקורות והרחבה:
כתב בלב חיים (פלאג'י, ח"ג סי' ה) לעניין אדם שנמצא באמצע ק"ש או ברכותיה, ושמע שהבעל קורא טעה בקריאת התורה בטעות שהעניין אינו משתנה - שיתקן ע"י גערה או שיראה לו את הטעות בתוך החומש. ודן שם שיהיה אסור להפסיק בדיבור כדי לתקן את הבעל קורא, משום שכל מה שמותר להפסיק בקריאת שמע וברכותיה הוא לקדיש קדושה וברכו, משום שהכל שבחו של מקום, אבל הפסק בשביל לתקן טעות, אסור, כיון שאינו שבח.
[מה שכתב לעניין ברכות ק"ש שההיתר הוא משום שהכל שבח, כן הוא בב"י (סי' נא, הובא בגיליון 316) לעניין פסוד"ז, אך בברכות ק"ש, אף שיש היתר של שבח, לא כל שבח מתיר הפסק, וכמו שמצינו שאסור לענות אמן של שאר ברכות באמצע ברכות ק"ש (סי' סו ס"ג, ועי' משנ"ב שם ס"ק יט וס"ק כג שרק בין הפרקים יש מתירים), ואילו בפסוד"ז מותר (מג"א סי' נא ס"ק ג, חיי"א כלל כ ס"ג, משנ"ב סי' נא ס"ק ח). וכן מצינו לעניין ברכת אשר יצר, שמותר לברכה בפסוד"ז (יתבאר בס"ד בגיליונות הבאים), ואילו בברכות ק"ש אסור (משנ"ב סי' סו ס"ק כג), ומבואר שהפסק בברכות ק"ש חמור יותר, כיון שהיא ברכה ארוכה, ואף בין ברכה לברכה הוא ענין אחד עם הק"ש, מה שאין כן בפסוד"ז, שהאיסור להפסיק בו הוא משום הברכה שלפניה ואחריה, דינו קל יותר].
ויש להעיר על דבריו, שמצינו שמותר להפסיק בק"ש וברכותיה לא רק בשביל שבח, אלא גם מפני היראה או מפני הכבוד. ומטעם זה כתב הריטב"א (הובא לעיל) שמותר להפסיק בשביל לאפרושי מאיסורא, כי זה כבוד שמים שעדיף מההיתר של "מפני הכבוד" [וע"ע בגיליון 317 לגבי אמירת קדיש יתום באמצע פסוד"ז, על היתר מפני הכבוד], וא"כ י"ל גם בנדו"ד שיהיה מותר להפסיק ולתקן את הבעל קורא, אפי' אם זה טעות שאין הענין משתנה, וכמו שהתיר הערוך השלחן (הנ"ל) לענות לשאלות נחוצות באיסור והיתר בין הפרקים, ויל"ע.
הפסק לצורך הפסד ממון, ומניעת רווח
מותר להפסיק באמצע פסוד"ז כדי למנוע הפסד ממון.
וכן אדם שבעל מלאכה או שליח מחכים לתשובה ממנו, ואם לא יענה להם כעת, ייגרם להם הפסד – יענה להם בכתיבה או ברמיזה. ו אם אינו יכול לעשות כן, מותר להפסיק בדיבור [וראה במקור לעניין מניעת רווח].
ונראה, שאדם שבאמצע תפילתו הוצרך לדבר עם רופא, כגון שהגיע תורו וכדו', כיון שאח"כ יהיה קשה להשיגו, נחשב כהפסד ממון, ויכול להפסיק ולדבר.
מקור: בשו"ע (סי' סו ס"א) כתב שמותר להפסיק בברכות ק"ש מפני אנס, ובבה"ל (סי' סו ד"ה או אנס)הוסיף שהוא אף בהפסד ממון.
ונראה שמניעת רווח אין דינה כהפסד, ואין לדבר לצורך כך בפסוקי דזמרה, ואכמ"ל בחילוק בין הפסד ממון למניעת רווח.