אשר יצר
הוצרך לנקביו באמצע "פסוקי דזמרה", יברך "אשר יצר" מיד לאחר שהתפנה, אפי' בתוך פסוקי דזמרה, וטוב שיברכה בין הפרקים.
כמו כן, אם נזכר בפסוקי דזמרה שלא בירך אשר יצר על מה שנפנה קודם התפילה, יכול לברך במקום שנזכר, וכנ"ל.
מקורות והרחבה:
בעניין ברכת אשר יצר בפסוקי דזמרה, מצינו ד' שיטות:
[א] דעת החיי"א (כלל כ ס"ג) שיברך אחר שמו"ע [וסיים בצ"ע], ובבה"ל (סי' נא ד"ה צריך ליזהר) הקשה על דבריו שיש לחשוש שעד אז יתכן שיצטרך ליפנות שוב, ויפסיד את הברכה הראשונה [ובנשמת אדם (שם ס"א) כתב שיברך בין ישתבח ליוצר אור].
[ב] דעת התהילה לדוד (סי' נג ס"ק ג) והכה"ח (סי' נא ס"ק כח) שיברך בין ישתבח ליוצר, שכיון שיכול לברכה שם, למה יפסיק בין ברוך שאמר לישתבח.
[ג] דעת שו"ת גינת ורדים (כלל א סי' נא) והחיד"א (בספרו קשר גודל, סי' ז ס"ק לג) שיברך בין הפרקים, שכיון שתפילתו מופסקת בשביל עשיית צרכיו, יפסיק גם בשביל לברך בין הפרקים (ועי"ע לחם הפנים על קיצוש"ע ריש סי' יד).
[ד] דעת הדרך החיים (דיני פסוד"ז ס"ג) שמברך בפסוד"ז אף באמצע הפרק. וכן פסק המשנ"ב (שם ס"ק ח), אולם כתב שטוב לברכה בין הפרקים. ובבה"ל (סי' נג ד"ה אין לברך) כתב שכיון שמבואר בתשובת הרמב"ם (פאר הדור סי' קמז, הובא לשונו בגיליון 318) שברכה על טלית ותפילין בפסוד"ז אינה נחשבת הפסק, ה"ה לאשר יצר שאינו נחשב הפסק.
ומה שנתבאר שיכול לברך גם אשר יצר גם על מה שנפנה קודם התפילה - הוא עפ"י דברי הבה"ל, שחוששים שמא יצטרך ליפנות שוב ויפסיד את הברכה שמחויב בה כעת, ולפי"ז גם אם התפנה לפני התפילה, צריך לברך.
אולם לטעם הגינת ורדים, שכיוון שהפסיק בתפילתו לצרכיו, יכול להפסיק אף לברכה - נראה שרשאי לברך רק במקום שכבר הפסיק באמצע פסוד"ז, ולדעתו אין לברך בבין הפרקים על מה שנתחייב לפני פסוד"ז.
ואם חושש שיעבור הזמן של ברכת אשר יצר [לבני אשכנז הוא עד שיצטרך שוב (משנ"ב ריש סי' ז), ולבני ספרד, אף אם לא נצרך שוב, אפשר לברך רק תוך חצי שעה (כה"ח שם ס"ק ז-ח, ועי"ע ריטב"א פסחים מו.)] - יכול לברך לכו"ע, וכמו שנתבאר (בגיליון 318) לעניין ברכה אחרונה בפסוד"ז.
ובין ישתבח ליוצר יכול לברך לכו"ע, אף אם אין חשש שיעבור הזמן.
אשר יצר קודם ברכת ישתבח
סיים פסוקי דזמרה ויצא לנקביו קודם שבירך "ישתבח" - לאחר שיסיים ויברך "אשר יצר", נכון שיחזור ויאמר שוב מזמור "אשרי" טרם אמירת "ישתבח",
כדי שיהיה לברכת ישתבח על מה לחול (בה"ל סי' נג ס"ב ד"ה וקצת).
ברכה על מאכל ואכילה בפסוקי דזמרה
אין לברך על מאכל באמצע פסוקי דזמרה. ואף אם בירך לפני פסוד"ז, אין לאכול ולשתות באמצע פסוד"ז, אלא אם הוא לצורך רפואי [ולכתחילה יברך לפני שמתחיל פסוד"ז. ואם לא בירך לפני, אם יכול ימתין עד בין ישתבח ליוצר].
מקורות והרחבה:
לעניין הברכה - לעיל הובא הנידון בעניין ברכת אשר יצר בפסוד"ז, אף שהיא ברכה שנתחייב בה, וא"כ כ"ש ברכה זו. אמנם יל"ע מתשובת הרמב"ם (צוינה לעיל), וע"ע אשל אברהם (סי' נא ס"ג בתו"ד).
ואם בירך לפני פסוד"ז, יש לדון האם השתיה והאכילה נחשבים הפסק. ואף שיובא להלן הנידון אם מעשה חשוב הפסק, שתיה נחשבת כהפסק כמבואר ברמב"ן (במלחמות, פסחים קג) לעניין שתיה באמצע הגדה של פסח, ויל"ע. וכ"ש בפסוד"ז שבהם שתיקה נחשבת הפסק (ראה להלן), אזי גם מעשה נחשב כהפסק. ואף אם שתיה ואכילה אינם נחשבים הפסק, אין זה מכבוד התפילה לאכול ולשתות בה.
הפסק שאינו בדיבור
באמצע פסוקי דזמרה - אין להפסיק בכתיבה (שו"ת שלמת חיים סי' מט) וברמיזה (כה"ח ס"ק יז), אך לצורך מצוה מותר (כה"ח ס"ק יח).
כמו כן, לא ילך ממקום למקום (משנ"ב ס"ק ו, וראה בגיליון 147 שנתבאר שהליכה במקומו שלא בדרך ארעי, מותרת), לא יקרא בספר, ולא יטה אזנו לשמוע דברי תורה (מקו"ח לבעל החוו"י, קיצור ההלכות ס"ק ד).
החזקת חפץ בידיו
בשעת אמירת פסוקי דזמרה אסור לאחוז בידיו חפץ שנזהר עליו שלא ייפול ויישבר (פמ"ג סי' צו משב"ז ס"ק א, הובא במשנ"ב שם ס"ק א - שבדין זה שווים פסוד"ז וברכות ק"ש עם תפילת שמו"ע, שאין להחזיק דבר שיכול להטריד את דעתו ולעכב את הכוונה).
לתקוע בשופר
בימים שנוהגים לתקוע בשופר, רשאי להפסיק ולתקוע גם באמצע פסוקי דזמרה, אם אין אחר שיודע לתקוע מלבדו.
מקור: אין כאן הפסק בדיבור אלא במעשה, ובעלמא מעשה אינו נחשב הפסק (עי' רש"י עירובין נ, ב"י סי' לד בשם הסמ"ג בספר התרומה, פמ"ג סי' ריב משב"ז ס"ק ו). ואף שבפסוד"ז גם שתיקה נחשבת הפסק (כמבואר בגיליון 315), מ"מ רשאי להפסיק לתקוע בשופר, כמבואר בא"א (לגאון מבוטשאטש מהדו"ת סי' נא) ובשו"ת מהר"ם בריסק (ח"ג סי' כו), שלא גרע כבוד הציבור ממה שמותר להשיב שלום מפני הכבוד.
גלילת ספר תורה
אם נצרך לכך, רשאי לגלול ספר תורה למקום הקריאה באמצע פסוקי דזמרה.
מקור: הדרכי משה (או"ח סי' קמד ס"ק א, הובא במשנ"ב שם ס"ק יג) הביא שמותר לגלול ס"ת באמצע פסוד"ז. ואף שבמטה אפרים (סי' תקפד סע' טז) כתב לבטל את המנהג לגלול בשעת פסוקי דזמרה, מפני שהוא מבטל את כוונת הציבור, והגוללים עצמם בטילים לגמרי מפסוד"ז, ונראה בפשוטו שהיו עושים זאת אף שהגולל היה באמצע פסוד"ז, ומבואר שאין זה הפסק.
ויש לבאר בטעם ההיתר - או משום שהוא צורך מצוה, או משום שהוא צרכי רבים.
שמיעת קריאת התורה
העומד בפסוקי דזמרה ושומע קריאת התורה, רשאי להפסיק ולשמוע קריאת התורה.
מקור: בלקט יושר (ח"א עמ' 18) הביא שהתרוה"ד הפסיק בין הפרקים של ברכות ק"ש כדי לשמוע קריאת התורה, והביא סעד לדבר ממה שעולה לתורה אם קראו לו באמצע ק"ש, עכ"ד [ויש לדון בראייתו, ואכמ"ל]. ולפי דבריו הוא כ"ש בפסוד"ז (וראה בגיליון 320, שלכו"ע יכול לעלות לתורה בפסוד"ז).
אולם אינו חייב להפסיק ולשמוע את קריאת התורה, כיוון שעוסק במצוה פטור מן המצוה, וגם משום שקריאת התורה היא חובת ציבור, ואינו חובה על כל יחיד ויחיד לשמוע (ואכמ"ל, ועי' משנ"ת בזה בגיליון 184). ואעפ"כ רשאי להפסיק לשמוע, ואין זה נחשב הפסק, וכפי שהתבאר (בגיליון 316) שמותר לענות דברים שבקדושה בתוך פסוד"ז.
ויש לדון אם גם מי שיש לו מנין אחר שיוכל לשמוע בו קריאת התורה, יפסיק באמצע פסוד"ז (עי' מג"א סי' קט ס"ק ג).
הנצרך לנקביו באמצע פסוקי דזמרה
הנצרך לנקביו [בין גדולים בין קטנים] באמצע פסוקי דזמרה - יש בזה כמה פרטי דינים, וכדלהלן:
[א] אם יכול לשהות יותר מכדי הילוך פרסה [72 דק']- ימשיך תפילתו, ויתפנה לאחר שמו"ע (משנ"ב סי' צב ס"ק ט, שיש לסמוך על דעת הפמ"ג שם שבאופן זה יכול להתפלל ולקרוא ק"ש אף לכתחילה).
[ב] אם לא יכול לשהות כדי הילוך פרסה - ימתין ויתפנה בין ישתבח ליוצר (בה"ל שם ד"ה קורא כדרכו, ושו"ת גינת ורדים שהובא לעיל), ולא יתחיל ברכות ק"ש עד שיתפנה.
[ג] אם אינו יכול לשהות כלל - יעצור ויתפנה. אך אם יכול להמתין עד סוף אותו מזמור, ימתין ואז יתפנה (עי' פמ"ג במשב"ז בפתיחה לסי' צב, כה"ח שם ס"ק ט, וע"ע בערוך השלחן סי' קמו ס"א).
מקורות והרחבה:
מה שנתבאר שאם לא יכול לשהות כדי הילוך פרסה [אף אם יכול להעמיד עצמו עד אחר התפילה], צריך להתפנות קודם שמתחיל ברכות ק"ש - עי' משנ"ב (סי' צב שם) שהנצרך לנקביו לא יאמר ברכו, שאף שהותר למי שנצרך לנקביו להמשיך בתפילתו, הוא רק באותו עניין (ועי' בה"ל שם ד"ה יעמיד), וכיון שברכו הוא תחילת ברכות ק"ש (עי' סוס"י נד), לא יכול להמשיך בתפילתו ולומר ברכות ק"ש.
אמנם בשו"ע הרב (סי' צב ס"ב) כתב שאם התחיל תפילתו בהיתר, אף אם התחיל רק ברוך שאמר, ואחר כך הוצרך לנקביו - לא יפסיק להתפנות לגדולים כלל, ואף לא בין ישתבח ליוצר, אלא יסיים תפילתו. ולקטנים - אם ירצה יפסיק, ואם ירצה יגמור תפילתו.
הפסק ב"בין הפרקים"
אף במקומות שהתירו להפסיק באמצע הפרק של פסוקי דזמרה, מכל מקום עדיף להשתדל להגיע לבין הפרקים, ולהפסיק שם (עי' משנ"ב סי' נא ס"ק י, יב, יג, ובה"ל ס"ד ד"ה צריך לזהר).
אמירת פסוקי "ברוך השם לעולם אמן ואמן"
הנצרך להפסיק באמצע פסוקי דזמרה מחמת אונס, או מחמת הכבוד או היראה - צריך לומר לפני שיפסיק את הפסוקים מ"ברוך השם לעולם אמן ואמן" עד "ויברך דוד", ולאחר שיסיים את הפסקו, יחזור על פסוקים אלו שוב, ואז ימשיך בפסוקי דזמרה.
אמנם אם הפסיק כדי לענות אמן ושאר דברים שבקדושה, אינו צריך לומר את הפסוקים הנ"ל לפניהם ואחריהם.
מקורות והרחבה: משנ"ב (ס"ק ז בשם הפמ"ג משב"ז סק"ב), מפני שפסוקים אלו עולים לו לברכה שלפני ואחרי פסוד"ז.
ומה שנתבאר שאם הפסיק לדברים שבקדושה לא צריך לומר פסוקים אלו - סתימת המשנ"ב (שם סק"ח), מאמר מרדכי (שם ס"ק ג, הובא בשע"ת ס"ק ג). אולם בא"א (לגאון מבוטאשטש סי' נא בסו"ד, עיי"ש) כתב שאף אם מפסיק לדברים שבקדושה צריך לומר ברוך השם וכו'.