"אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וכו' אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ" (ויקרא כה, לו-לז)
מבואר בגמ' (ב"מ סט:) חילוק בין הלוואה לשכירות, שבהלוואה אסור לשלם שכר על הזמן שהכסף נמצא אצל הלווה, אך בשכירות מותר לקחת שכר על הזמן שהחפץ נמצא אצל השוכר, וב' טעמים בדבר:
[א] בשכירות החפץ בעצמו חוזר, משא"כ בהלוואה חוזר כסף אחר. [ב] בשכירות האחריות על המשכיר [ודנו שם לגבי איזו אחריות: אונסין/זולא/פחת], משא"כ בהלוואה אין על המלווה שום הפסד.
להלן יבוארו אופנים בהם השוכר מקבל אחריות אונסים, ויש לדון האם באופנים אלו מותר למשכיר לקבל את דמי השכירות, או שמא יש בזה איסור ריבית כבהלוואה.
שכירות כלי שיש בו פחת
שאלה: האם מותר לשכור כלי שיש בו פחת [היינו כלי שיורד מערכו במשך הזמן והשימוש בו, כגון כלי עבודה, מכשירים רפואיים וכדו'], כאשר מתנים שאם הכלי ייהרס או ייאבד, השוכר יצטרך לשלם כלי חדש.
תשובה: לאשכנזים אסור להתחייב לשלם חדש, אלא רק כפי שווי החפץ המשומש. ולספרדים מותר.
מקור: כתב הב"י (יו"ד סי' קעו ס"ג) שמותר להשכיר חפץ שיש בו פחת, ולהתנות שאם הוא יישבר, על השואל לשלם שווי חפץ חדש, ואין בזה משום ריבית, וכפי שנראה ברמב"ם (פ"ח ממלוה הי"ג, כמש"כ המ"מ שם בדעתו), וכתב הרשב"א (ב"מ סט: ד"ה לפי שלא עשאה) שכן נראה דעת רש"י (סט: ד"ה מותר הב'), וכן דעת הר"ן (שם ד"ה ספינתא).
אמנם דעת הרמ"א (שם) שאסור לשוכר להתחייב [לקבל עליו אחריות אונסין] לשלם שווי חפץ חדש, אך מותר להתחייב לשלם כפי שהיה החפץ שווה בזמן הנזק [שווי חפץ משומש] והוא כשי' התוס' (ע. ד"ה דקא) והרמב"ן (שם ד"ה הא דאמרינן) והטור (סי' קעו).
ויש לעיין מדוע דברי החוות דעת (יובאו להלן) שמותר לשואל להתחייב לשלם חדש אם החפץ יישבר, מפני שזה דרך קנס, לא שייכים גם בשוכר.
ונראה שבאופן שהמשכיר מתנה עם השוכר שאם החפץ ייהרס או ייאבד, על השוכר להחזיר מכשיר אחר תחתיו - בין מכשיר משומש ובין מכשיר חדש, כרצונו - אין בזה איסור, אך אסור לאשכנזים להתנות שישלם כסף בשווי של חפץ חדש.
שכירות כלי שאין בו פחת
שאלה: האם מותר לשכור כלי שאין בו פחת [היינו כלי שאינו יורד מערכו במשך הזמן והשימוש בו, כגון סכו"ם (ויש אופנים שאף סירים וצלחות דינם כן), תכשיטי כסף וזהב וכד'], ולהתחייב על אחריות אונסין.
תשובה: אסור להתחייב לשלם [אפילו שווי של חפץ משומש] אם החפץ ייאנס. אך יכול להתנות שאם החפץ ייאנס, יהא מחויב להביא עדים שאכן החפץ נאנס, ורק אז ייפטר מתשלום, וללא העדים, יהיה חייב לשלם.
מקור: מבואר בב"י וברמ"א (שם, עפ"י דברי התוס' ב"מ שם ורבינו ירוחם שאוסרים, ועיי"ש דלא כשיטת רש"י סט: ד"ה הדרא שנראה שמתיר. ולא ברור בדעת השו"ע האם פסק כרש"י, וכן דעת הריב"ן בתוס' שם שמתיר, כי די בזה שהאחריות זו לא אינה על המשכיר, או שפסק כהראשונים הנ"ל שאוסרים, וכפי שנראה בביאור הגר"א שם ס"ק ט, ועי' גר"ז דיני ריבית סע' ל"ה וחכמת אדם כלל קלו סע' ז-ח, ובמחנ"א (ריבית) סי' לב כתב להקל בזה) שבכדי שיהיה מותר לשוכר לקבל אחריות על החפץ, צריך שני תנאים: [א] שיהא כלי שיש בו פחת (שרק באופן זה, תשלום השכירות אינו ריבית, שדנים את תשלום השכירות כתשלום על הפחת). [ב] שבמקרה שהחפץ נשבר, ישלם רק את שווי החפץ בשעת הנזק, ולא שווי של חפץ חדש [לפי הרמ"א וכנ"ל].
ריבית בשאלת חפצים
שאלה: שאל עט משומש מחברו, והעט נשבר. האם מותר לו לשלם חדש במקומו.
תשובה: מותר.
מקור: כתב הרא"ש (ב"מ פ"ה ס"א) שאין איסור ריבית בשאילה וז"ל "דלא שייך רבית אלא בהלואה, דבר שניתן להוצאה ולפרוע אחר במקומן, אבל בשאלה לא שייך רבית, אלא שכירות מיקרי", עכ"ל, הו"ד בט"ז (יו"ד סי' קסא ס"ק א) [בנדון זה לא שייך היתר החוו"ד דלהלן, להתיר משום קנס, כיון שכאן לא סיכם על התשלום המלא מראש].
שאלה: שאל חפץ ונשבר, או שקיים בעין ומעונין להחזירו בתוספת סכום כסף. האם יש בזה איסור ריבית.
תשובה: מותר.
מקור: כיון שאין איסור ריבית בשאלה, מותר. ואף מותר להוסיף כסף, וכפי שמותר לסכם מראש שמשכיר את החפץ בתשלום, כך מותר לשלם למשאיל, גם אם לא סיכם עמו על כך מראש.
השאיל חפץ שאין בו פחת, והתחייב לשלם חדש
שאלה: האם מותר לשאול חפץ משומש שאין בו פחת [כגון תכשיטי כסף וזהב, וכדלעיל], ולהתנות בשעת השאלה שאם החפץ יישבר, הוא ישלם לו שווי של חפץ חדש.
תשובה: מותר.
מקור: נתבאר לעיל החילוק בין הלוואה לשכירות, שבשכירות אין איסור ריבית מפני שהחפץ חוזר בעין. אולם אם השוכר מקבל על עצמו אחריות אונסין, יש אופנים שיש בכך איסור ריבית וכנ"ל. אמנם בהשאלה אין איסור ריבית (כנ"ל מדברי הרא"ש).
ולכאורה היה נראה שבהשאלת חפץ שאין בו פחת, אם השוכר מקבל ע"ע אחריות אונסין, הרי זה נחשב כריבית, מפני שהחפץ לא חוזר בעין, ומשלם יותר משווי החפץ שנשבר. וכפי שמצינו בשכירות, שאסור להשכיר כלים שאין בהם פחת אם השוכר מקבל עליהם חיוב אונסין לשלם חדש (יו"ד סי' קעו ס"ג).
אמנם החוו"ד (סי' קסא ס"ק א) כתב שאין בזה איסור, מפני שזה דומה להיתר לגבות ריבית דרך קנס (יו"ד סי' קעז סי"ד), שכיון שמקבל על עצמו שאם הכלי ישבר, הוא ישלם יותר משויו, הרי זה נחשב ריבית דרך קנס [שהרי גם אם הכלי יישבר מיד לאחר ההשאלה יצטרך לשלם חדש, מפני שהתחייבות זו אינה מכח השימוש אלא מכח קנס].
השאיל חפץ שיש בו פחת, והתחייב לשלם חדש
שאלה: האם מותר לשאול עט מגמ"ח כלי כתיבה, כאשר הגמ"ח מתנה שאם העט ייהרס או ייאבד, יצטרך לשלם עט חדש.
תשובה: אין בזה איסור ריבית.
מקור: כיון שהוא חפץ שיש בו פחת, אין בו איסור ריבית בהשאלה, וכשם שאין איסור לשכור חפץ שיש בו פחת כנ"ל. ובנדון דידן שהוא השאלה, מותר אפי' לשלם חדש, כיון שלא משלמים על כך דמי שכירות. ואף בלא טעם ההיתר של החוו"ד הנ"ל שהוא מדין קנס.
גמ"ח חפצים שיש בהם פחת, עם תנאי לשלם חדש
שאלה: אדם שמשלם תשלום חודשי או שנתי לגמ"ח ספרים/כלי עבודה וכדומה, והגמ"ח מתנה שאם החפץ ייהרס או ייאבד, השואל ישלם חדש. האם יש בזה איסור ריבית.
תשובה: בגמ"ח מותר, כיון שדינו כשואל, ואין איסור להשאיל עם
תנאי שישלם חדש וכנ"ל.
מקור: בגמ"חים שהתשלום בהם הוא רק תשלום סמלי [בשונה מהתשלום המקובל בחברות השכרה], הרי זה נחשב כהשאלה ולא כשכירות.
שאל רכב, ומחזיר יותר דלק
שאלה: שאל רכב מחברו. האם יכול להחזיר יותר דלק ממה שקיבל. ומה הדין בחברת השכרה.
תשובה: מותר, בין בשאלה ובין בחברות השכרה.
מקור: כאשר הוא שואל, הרי זה מותר כיון שבשאלה אין איסור ריבית. ואמנם היה מקום להסתפק שמא בנדון דידן יש גם הלוואה,
כיון שדנים זאת כאילו שאל את הרכב בפני עצמו ולווה את הדלק בפ"ע, ולפי"ז אכן יהיה אסור להחזיר יותר דלק, כיון שזו הלוואה [אמנם אף אם נדון את הלוואת הדלק בפ"ע, אין איסור "הלוואת סאה בסאה" בעצם לקיחת הרכב, כיון שיצא השער. והעירו שלפי השו"ע (סי' קעה ס"א) שצריך יצא השער של מדינה, וכתב בשטמ"ק (ב"מ עב: בשם הרי"ף) שהוא שער של חדשיים-שלשה, וכיון שדלק משתנה כל חודש אין זה נחשב יצא השער, ויהיה אסור לשאול רכב ולהתחייב להחזיר את הדלק. אמנם כיון שמצוי להשיג ייתכן שנחשב יצא השער, ואכמ"ל].
אמנם למעשה יותר נראה לדון את הדלק שקיבל כחלק משאלת הרכב, ולפיכך דנים את תוספת הדלק שהחזיר כתשלום שכירות עבור הרכב.
ואף בחברות השכרה אין בזה איסור, כיון שחלק מתשלום השכירות הוא למלא את מיכל הדלק עד תומו. ויש להתיר בחברות השכרה מטעם נוסף, כיון שהחברה לא מרוויחה מכך אלא רק השוכר הבא.
קנס בשאילה
שאלה: האם מותר לגמ"ח עטים/כלי עבודה להתנות שאם השואל לא יחזיר בזמן, עליו לשלם קנס על כל יום עיכוב.
תשובה: מותר.
מקור: קנס חד פעמי מותר, וקנס מתרבה אסור (יו"ד סי' קעז). ולכן לכאורה אין לסכם קנס על כל יום עיכוב. אך למעשה מותר לעשות כן כיון שזו השאלה, ואין בזה איסור ריבית, אף בקנס המתרבה. ואם זו מהשכרה, יש להגדיר שהתשלום על כל יום עיכוב הוא כתוספת תשלום על השכירות.
עמלת משיכה בכספומטים במקומות ציבוריים
שאלה: האם יש איסור במשיכת כסף ממכשירי כספומט פרטיים הנמצאים במקומות ציבוריים, שהרי משלמים על כך עמלה.
תשובה: אין בזה איסור ריבית.
מקור: כמה טעמים בדבר:
[א] בעלי הכספומט לא מלווים את הכסף לאדם המושך, אלא הם מלווים לבנק, והבנק מלווה ללקוח המושך, ונמצא שהלקוח לווה מהבנק (ואם הוא ביתרת זכות, הבנק לווה ממנו), ומשלם עמלה לבעל הכספומט, ואין איסור לתת ריבית לאדם אחר מהמלווה (ב"מ סט: "לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מן הלוה למלוה").
[ובענין הריבית בין הבנק ללקוח, כגון בתשלום עמלות מיוחדות או ביתרת חוב (מינוס) - אין בזה איסור מפני שיש היתר עיסקא. אך אם לא לוקח את הכסף לעסקים, לא פשוט לסמוך על היתר עיסקא].
[ב] עמלה זו הינה עמלת שירות, ואינה נגבית עבור המתנת המעות, שהרי הבנק מחייב מיידית את חשבון הלקוח שמשך את הכסף, ונמצא שאין כאן הלוואה כלל.
[ג] כיון שסכום העמלה הינו קבוע, מוכח שהעמלה היא עבור ההוצאות ולא עבור המתנת המעות [-ההלוואה, אף אם באמת הייתה כאן הלוואה, ולא חייבו את חשבון הלקוח מיידית], כיון שהדרך של ריבית רגילה בהלוואה היא שגובים ריבית לפי אחוזים.
תשלום לחברת האשראי
שאלה: האם יש בעיה של ריבית בתשלום החודשי הקבוע [-דמי כרטיס] לחברות האשראי.
תשובה: אין בזה בעיה.
מקור: כידוע, ישנם ג' סוגי ערבים - ערב סתם, ערב קבלן וערב "שלוף דוץ". בערב סתם וערב קבלן, המלווה יכול לתבוע את הלווה או את הערב (לפי הפרטים המבוארים בב"ב קעג, חו"מ סי' קכט), ואילו בערב שלוף דוץ, המלווה יכול לתבוע רק את הערב (יבמות קט), ודנים זאת כאילו הערב לָווה מהמלווה והִלווה ללווה.
מחמת כך, אדם המשלם לחברו כסף כדי שיהיה עבורו ערב שלוף דוץ עובר באיסור ריבית, שכיון שהערב נחשב מלווה, נמצא שהַלוֹוֶה משלם ריבית למלווה (ט"ז יו"ד סי' קע ס"ק ג, חכמת אדם כלל קלב ס"ז, גר"ז הל' ריבית סע' סג, אמנם הש"ך בנקודות הכסף שם מתיר, ועי' חוו"ד שם ס"ק א).
והנה חברות האשראי מוגדרות "ערב שלוף דוץ", שהרי הן מתחייבות למוכר [-המלווה] שהן ישלמו את חובו של הקונה [-הלווה], והמוכר לא יכול לתבוע כלל את הקונה, אלא רק את חברת האשראי [-הערב].
ומעתה יש לתמוה כיצד מותר לשלם לחברת האשראי את התשלום החודשי הקבוע, שהרי המשלם להם הרי הוא כלווה המשלם לערב שלוף דוץ, ולכאורה יש בו ריבית.
ואמנם יש לומר שהתשלום לחברת האשראי אינו עבור הסכמתם להיות ערבים, אלא עבור הוצאות התפעול.
אך מצינו דבר חידוש במרדכי (ב"מ אות שטז) ונפסק בשו"ע (יו"ד סי' קעז סי"ג) וברמ"א (יו"ד סי' קסו ס"ג) שלווה המשלם כסף למלווה, וניתן לפרש את התשלום גם עבור ההלוואה וגם עבור הוצאות, אנו מפרשים שהתשלום ניתן עבור ההלוואה, והדבר אסור.
[הדברים שם נאמרו לעניין אדם שסיכם עם חברו ב' דברים: [א] שילמד את בנו תורה. [ב]. שילווה לו [-לאב] כסף. והאב ייתן לו על כך את ההוצאות המקובלות לתת למלמד [אש"ל]. ונפסק שהדבר אסור, ותשלום ההוצאות נחשב ריבית על ההלוואה. ואף שכל מלמד מקבל הוצאות אלו, כאן ההוצאות מתפרשות עבור ההלוואה].
וא"כ אף בתשלום לחברת האשראי, יש לפרש שהתשלום הוא עבור הסכמתם להיות "ערב שלוף דוץ" [-מלווים לקונה], ויהיה אסור לקונה לשלם את התשלום החודשי לחברת האשראי.
אולם נראה שיש כאן כמה ראיות שהתשלום אינו עבור הסכמתם להיות "ערב שלוף דוץ", ואף לא עבור התחייבותם לתת הלוואות לקונה, אלא עבור הוצאות התפעול של חברת האשראי:
[א] התשלום אינו לפי סכום ההלוואה אלא סכום קבוע. [ב] סכום התשלום הוא נמוך ביחס לסכום המקובל בשוק עבור הלוואה. [ג] גם אם לא השתמש בכרטיס, משלם סכום קבוע לחברה. [ד] גם בדיירקט (חיוב מיידי) שאינו הלוואה, גובים סכום זה (ואמנם יש חברות שגובים יותר על כרטיס אשראי רגיל מאשר על דיירקט, אך עדיין אין זה סכום שאפשר לומר שהוא גבוה יותר בגלל ההלוואה, ואף יש חברות שגובות עמלות רק על דיירקט ולא על כרטיס אשראי רגיל).
ומחמת שמוכח שהתשלום אינו עבור ההלוואה, אין איסור ריבית לשלם את התשלום החודשי לחברת האשראי.
אולם בעסקת קרדיט, שמשלמים ריבית לחברת האשראי (המוכר מקבל את כל הכסף בבת אחת, והקונה משלם לחברת האשראי בתשלומים בתוספת ריבית), נמצא שהלווה [-הקונה] משלם ריבית למלווה [-חברת האשראי], ולכן צריכים להגיע להיתר עיסקא, ומותר רק אם משתמש בקנייה לצורך עסקים.
אך בעסקת תשלומים (המוכר מקבל מחברת האשראי את התשלומים, לפי הפריסה שסוכמה בין המוכר לקונה), כיון שהקונה לא משלם ריבית לחברת האשראי, מותר [כאשר הקונה היה משלם את אותו סכום, בין אם היה קונה במזומן ובין בתשלומים].
[במק"א יתבאר בס"ד האם מותר לחתום על חוזה עם חברת האשראי שנכתב בו שאם לא ישולם בזמן, הקונה יחויב בריבית והצמדה.]