שו"ת בעניין הדלקת נרות שבת – חלק ג

מתארחים בשבת בבית ההורים אם ידליקו נרות

שאלה: זוג המתארח לשבת בבית ההורים ויש להם חדר מיוחד בבית ההורים האם ידליקו נרות שבת, והיכן מדליקים.

תשובה: באופן זה ישנם חילוקי דרגות בסדר העדיפות להדלקה, וכפי שיתבאר:

[א]. לכתחילה כאשר מתארחים בבית אחרים יש להם להשתתף בפרוטה במקום האירוח[1], או שבעל הבית שבו מתארחים יקנה להם חלק בנרות ע"י אדם אחר שיגביה את הנרות ויאמר שזוכה חלק בהם עבור האורחים[2], או שאחד האורחים האחרים ייתן עבורם פרוטה שגם זה מועיל להם להיעשות שותפים בנרות[3].

[ב]. ואם אין באפשרותם להשתתף בפרוטה תוכל לסמוך להדליק במקום האכילה[4] [ללא ברכה לדעת השו"ע ולדעת הרמ"א יש להקל לברך].

[ג]. ואם אין אפשרות להדליק במקום האכילה, תדליק בחדר בו ישנים ובלבד שהוא מיוחד להם לבדם[5], ושלא יהיה בו אור מתאורת החשמל [גם תאורה הבאה מחוץ לדירה][6].

[ד]. ואם אי אפשר לה להדליק בחדר בו ישנים, תדליק במטבח או באחד מן החדרים האחרים שבדירה שאין בהם נר או תאורת חשמל[7].

ובכל אופן שמדליקה בעצמה כדאי שתקדים להדליק קודם הדלקת בעל הבית[8].

כיצד לזכות חלק בנרות

שאלה: בכל האופנים האמורים בהם צריך להקנות חלק בנרות, כיצד יכול לזכות עבור האורחים חלק בנרות.

תשובה: ישנם שלשה אופנים לזכיית האורחים:

[א]. שהאורחים יתנו כסף, או שאחר יתן כסף עבורם לקנות בו חלק בנרות.

[ב]. בהגבהת הנרות שהאורחים יגביהו את הנרות או שאחר יגביה עבורם.

[ג]. בקניין סודר על ידי הגבהת בגד של האורחים, או שאחר יִקְנה להם בבגד שלו[9].

ואחר הזוכה יהיה לכתחילה אחר שאינו מבני הבית[10] כמו שָכֵן או בן נשוי שאינו מתגורר בבית, ואם אין שכן או בן נשוי אפשר בדיעבד לסמוך לזכות ע"י אשתו[11], ואולם גם באופן זה אפשר למצוא עצה לכתחילה שתזכה האישה בנרות ובעלה יזכה בהם חלק עבור האורחים[12].

תלמידי ישיבה אם ידליקו בחדרם בברכה

שאלה: בחור ישיבה אשכנזי המעוניין להדליק נרות בחדרו האם יכול להדליק בברכה.

תשובה: יכול להדליק בחדרו בברכה רק אם אוכל שם או אם החדר שבו מדליק חשוך[13].

[1] ע"פ המבואר בגיליון הקודם הערה 2. ועוד יש להביא בזה מדקדוק לשונו של השולחן ערוך (סימן רסג) שבסעיף ח הנוגע לב' וג' בעלי בתים האוכלים יחד הביא דעת הפוסקים שכל אחד מדליק ומברך לעצמו וסומכים בזה להדליק על תוספת אורה, ואילו בסעיף ז לגבי אורח כתב להשתתף בפרוטה ולא הזכיר דין זה שמברכים על תוספת אורה, ומשמע בדבריו שאורח כיון שהוא טפל לבעל הבית לא אמרו בו את דין זה שמברך על תוספת אורה, ואין זה כמו בעלי בתים שאינם טפלים זה לזה וכל אחד מחוייב בפני עצמו ושייך בזה ברכה על תוספת אורה, ואולם לגבי סברא זו כל שתקדים להדליק לפני בעלת הבית אין זה תוספת אורה ויכולה להדליק בפני עצמה. ועוד יש להביא בזה מדקדוק לשונו של השולחן ערוך (סימן רסג) שבסעיף ח הנוגע לב' וג' בעלי בתים האוכלים יחד הביא דעת הפוסקים שכל אחד מדליק ומברך לעצמו וסומכים בזה להדליק על תוספת אורה, ואילו בסעיף ז לגבי אורח כתב להשתתף בפרוטה ולא הזכיר דין זה שמברכים על תוספת אורה, ומשמע בדבריו שאורח כיון שהוא טפל לבעל הבית לא אמרו בו את דין זה שמברך על תוספת אורה, ואין זה כמו בעלי בתים שאינם טפלים זה לזה וכל אחד מחוייב בפני עצמו ושייך בזה ברכה על תוספת אורה, ואולם לגבי סברא זו כל שתקדים להדליק לפני בעלת הבית אין זה תוספת אורה ויכולה להדליק בפני עצמה.

[2] כמבואר במשנה ברורה (סימן רסג סקל"ד) ומקורו מדברי המגן אברהם בשם הרשב"א בהלכות חנוכה (הובא במשנה ברורה סימן תרעז סק"ג).

[3] כמבואר בגמרא בקידושין (דף ז.) הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת, ולמדה הגמרא דין זה מעבד כנעני שאחרים יכולים לתת כסף לאדונו ובכך הוא משתחרר מעבדותו, וכמו כן אשה מקנה עצמה לבעלה תמורת אותו מנה שנתן לה אחר, ואף שלא קיבלה את אותו מנה מבעלה, ומזה למדו הפוסקים שמועילה הקנאה תמורת מעות שנותן אחר, ואין צורך שייתן את המעות דווקא הקונה בעצמו, וכמבואר בשולחן ערוך (חו"מ סימן קצ ס"ד) ולכן גם כאן מועילה הקנאת חלק בנרות תמורת פרוטה שנותן בשבילו אורח אחר ואין צורך שייתן דווקא הוא בעצמו.

[4] כפי שנתבאר לסמוך על משמעות המשנה ברורה שנקט שאינם חשובים סמוכים על שולחן בעל הבית רק בסמוכים בקביעות, ועוד יש להביא על זה את דברי התהילה לדוד (סימן רס"ג סק"ז) שכתב שאף שמן הדין כל שאוכל על שולחן בעל הבית חשוב סמוך על שולחנו שאינו מברך, ועוד שיש אומרים שאין מברכים כלל על תוספת אורה, ואף על פי כן המנהג לברך, והניח הדבר בצ"ע, ומשום דברים אלו פשט המנהג להדליק בברכה גם כאשר סועדים על שולחן בעל הבית, וכן כתב באשל אברהם (בוטשאטש, סימן רס"ג סק"ח), ואפשר הטעם בזה ע"פ מה שכתב ברב פעלים (ח"ב או"ח סימן נ) שיכול הבעל לכוון שלא לצאת בברכת אשתו ולהדליק בברכה בחדר אחר, ואם כן גם כאן כיון שפשט המנהג שמדליקות הנשים במקום האכילה אף על פי שכבר הדליקה בעלת הבית ואף שהם סועדים על שולחנה, אם כן בסתמא אין דעתם לצאת בהדלקת בעלת הבית, ושוב יכולות גם הם להדליק בברכה, ואולם מנהג זה אמור דווקא בנשים שנהגו להקפיד להדליק נרות בכל שבת, אבל לא לאנשים, ועל כן אם הבן המתארח אינו נשוי או שבא לבדו לא יסמוך על מנהג זה, ויזהר בכל אופן להשתתף עמהם בפרוטה. אבל זוג נשוי בדיעבד כאשר אינם יכולים להשתתף בפרוטה יסמכו על משמעות המשנה ברורה ועל המנהג להדליק במקום האכילה.

[5] בשולחן ערוך (סימן רסג ס"ז) כתב אורח שאין לו חדר מיוחד וגם אין מדליקין עליו בביתו, צריך להשתתף בפרוטה, וכתב המשנה ברורה (סקל"ב) שמבואר בזה שאם יש לו חדר מיוחד צריך להדליק אף כשמדליקים עליו בביתו, וידליק בחדרו המיוחד לו, שהרי נוקטים להלכה שמדליקים משום שלום בית כמבואר לעיל, וכל זה הוא רק להאמור שאינם נחשבים סמוכים על שולחן ההורים אבל לדעת שולחן ערוך הרב שנחשבים סמוכים על שולחן ההורים אף שיש להם חדר לבד יוצאים בהדלקת בעל הבית.

[6] עיין בזה במה שנתבאר לעיל שאין לברך על תוספת אורה משום שלום בית.

[7] בשולחן ערוך הרב (סימן רס"ג סט"ו) כתב שכל חדרי הבית הם בכלל חיובו של בעל הבית, ועל כן אין לאורח להדליק בהם בברכה, ואף אם בעל הבית מצווה להם להדליק בשליחותו, כיון שהדליק בעל הבית את נרו בברכה נפטרו כל החדרים בברכתו, ושוב אין להם לברך כלל, וסיים שם דבריו שיש חולקים וכן המנהג, ובקונטרס אחרון (אות ה) האריך לבאר טעם המנהג שהמדליק מברך על קיום מצוותו בהדלקה, וכיון שמקיים מצווה מדין ערבות לפטור את חיובו של בעל הבית משום כך יכול לברך, אלא שכל דברים אלו אינם מועילים לחדרים בהם כבר יש נרות או תאורת חשמל שהרי כל חיוב ההדלקה בהם הוא רק משום שלום בית ואין מברכים על תוספת אורה משום שלום בית כאמור, ובימינו כמעט אין אפשרות קיום לעצה זו.

[8] שבכך אין הדלקתה נחשבת כתוספת אורה ואין בזה את החסרון האמור לעיל שלא נאמר באורח דין הדלקה משום תוספת אורה, ובערוך השולחן (סימן רס"ג ס"ו) כתב שאם באו כולם להדליק בבת אחת בוודאי יוכלו כולם להדליק בברכה שהרי עדיין לא נפטרו בברכת בעל הבית, ואף שאחר כך ידלקו כמה נרות, ונמצא שאין האור בא דווקא מהנר אותו הדליקה, כיון שמנהגינו לברך על תוספת אורה שחשובה הנאה מספקת לברך עליה, א"כ כאן הועילה הדלקתה לתוספת זו, ותוכל להדליק בברכה לפני שהדליקה בעלת הבית שעדיין לא נפטרה בברכתה.

[9] שכן נחלקו רב ולוי בגמרא בבבא מציעא (מז ע"ב) אם קניין סודר בכליו של מקנה או בכליו של קונה, ולהלכה נצרך לקניין סודר שיהיו כליו של קונה, כמבואר בשולן ערוך (חו"מ סימן קצה ס"א),ונחלקו הפוסקים אם צריך לזכות לקונה את הכלים או שאפשר לקנות עבורם מדין עבד כנעני, בקצות החושן (סימן קכג סק"ה) כתב לבאר בדעת הט"ז שמועיל מדין עבד כנעני, אבל הב"ח (שם אות טו) והדרישה (שם סקט"ו ושנה דבריו בסמ"ע שם סקכ"א) חלקו, ולהלכה נקטו בזה כדעת הקצות החושן שמועיל מדין עבד כנעני.

[10] בשולחן ערוך (סימן שסו ס"י) לגבי זכיית עירוב שמזכה חלק בפת לכל בני החצר הביא ב' דעות אם אפשר לזכות ע"י בנו ובתו הגדולים הסמוכים על שולחנו, או ע"י אשתו שמספק לה מזונות, ומקור הדברים הוא במחלוקת הראשונים שיטת התוספות (ב"מ דף יב ע"ב) שאינו יכול לזכות ע"י בנו ובתו גדולים הסמוכים על שולחנו כיון שמציאתם לאביהם, אבל הרמב"ן הרשב"א ור"ן (שם) והריטב"א (עירובין דף עט ע"ב) חלקו בזה וכתבו שאף שמציאתם לאביהם יכולים לזכות לאחר, וכן דעת הרמב"ם (הלכות עירובין פ"א ה"כ), והרמ"א כתב לסמוך על דברי המיקל בעירוב, אבל לגבי חובת הדלקת נרות יש לחוש לדעת המחמירים ועל כן אין לזכות חלק בנרות ע"י אחד מבני הבית אלא צריך שיהיה ע"י שכן או בן נשוי שאינו מתגורר בית ואינו חשוב סמוך בדיעבד סומכים בזה על שיטות המקלים שמועילה זכייה ע"י אשתו או בנו ובתו הגדולים הסמוכים על שולחנו, ובתוספות בעירובין (דף עט ע"ב ד"ה וע"י) כתבו שאם אינו מספק לאשתו מזון אלא רק כסף עבור מזון אינו חשוב מעלה לה מזונות, ואולם כתבו הבית יוסף (סימן שס"ו ס"י) ובביאור הגר"א שם שלמסקנת התוספות שם אין הכרח לזה וממילא אף באופן שמספק לה כסף ולא מזון נחשב שמעלה לה מזון, וכן כתב המשנה ברורה (סימן ש"ע סקמ"ד) לגבי בנים הסמוכים על שולחן אביהם, וכתב החזון איש (או"ח צט סק"ב) שמקור דבריו הוא ממסקנת התוספות לגבי אשה וכדברי הב"י והגר"א, ואולם בדיעבד יש לצרף את שיטת המקילים לזכות ע"י סמוך על שולחנו בצירוף דברי התוספות לחלק בין מספק לה מזון או כסף וכיון שכיום אין הבעל מספק לאשתו מזון אלא כסף נוכל לסמוך בדיעבד לזכות חלק בנרות ע"י אשתו. על שולחן אביו.

[11] בדיעבד סומכים בזה על שיטות המקלים שמועילה זכייה ע"י אשתו או בנו ובתו הגדולים הסמוכים על שולחנו, ובתוספות בעירובין (דף עט ע"ב ד"ה וע"י) כתבו שאם אינו מספק לאשתו מזון אלא רק כסף עבור מזון אינו חשוב מעלה לה מזונות, ואולם כתבו הבית יוסף (סימן שס"ו ס"י) ובביאור הגר"א שם שלמסקנת התוספות שם אין הכרח לזה וממילא אף באופן שמספק לה כסף ולא מזון נחשב שמעלה לה מזון, וכן כתב המשנה ברורה (סימן ש"ע סקמ"ד) לגבי בנים הסמוכים על שולחן אביהם, וכתב החזון איש (או"ח צט סק"ב) שמקור דבריו הוא ממסקנת התוספות לגבי אשה וכדברי הב"י והגר"א, ואולם בדיעבד יש לצרף את שיטת המקילים לזכות ע"י סמוך על שולחנו בצירוף דברי התוספות לחלק בין מספק לה מזון או כסף וכיון שכיום אין הבעל מספק לאשתו מזון אלא כסף נוכל לסמוך בדיעבד לזכות חלק בנרות ע"י אשתו.

[12] בגמרא ב"ב (דף נא ע"ב) מבואר שהבעל יכול להקנות מתנה לאשתו, וכן נפסק בשולחן ערוך (אהע"ז סימן פה ס"ז), וכיון שהאישה יכולה לקנות הנרות, שוב יוכל הבעל לזכות ממנה לאחר, שהרי כל הטעם שאין האישה יכולה לזכות לאחר הוא משום שידה כיד בעלה ואין זכייתה מוציאה מרשות בעלה, אבל הבעל אין ידו כידה, ויוכל לזכות ממנה לאחר, ואע"פ שהביא הגרעק"א (בהגהת שולחן ערוך אבהע"ז שם) שיטת רבינו אלחנן שאין הבעל יכול לתת מתנה לאשתו רק אם יזכה לה ע"י אחר, הורו הפוסקים שאפשר לסמוך בזה להקל כשיטת הר"י שהביא שם הגרעק"א, ותוכל האישה לקנות את הנרות, והבעל יזכה לאורחים.

[13] בשולחן ערוך (שס"ג ס"ו) כתב "בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם, צריכים להדליק נר שבת בחדרם ולברך עליו", ובמשנה ברורה (סקכ"ט) כתב "אפילו החדר מיוחד רק ללון שם ואוכלים בבית אחר", ולפי זה לכאורה גם תלמידי הישיבות שאוכלים בחדר האוכל צריכים להדליק בחדרם בברכה, ואולם יש לדון ממה שכתב השולחן ערוך בהמשך דבריו (שם ס"ז) "אורח שאין לו חדר מיוחד וגם אין מדליקין עליו בביתו, צריך להשתתף בפרוטה", ובמשנה ברורה (סקל"ג) הביא דברי המג"א בהלכות חנוכה בשם תשובת רש"ל דגם הבחורים צריכין להשתתף, והסיק שם דאפשר דהיינו דוקא כשאוכל בפני עצמו אבל אם סמוך על שלחן בעה"ב הרי הוא בכלל בני ביתו, וא"כ יש לדון שבחורי הישיבות כיון שדרים בקביעות בפנימיית הישיבה וסועדים מאוכל הישיבה יש לראותם כסמוכים על שולחן הישיבה, וגם אין להם חדר המיוחד לכל אחד מהם, ולפי"ז אין להם חובת הדלקה כלל, אלא הנהלת הישיבה היא המדליקה נרות בחדר האוכל ובזה מועיל לפטור את כל תלמידי הישיבה, ואולם יש מן הפוסקים שכתבו שתלמידי ישיבה אינם נחשבים כלל כסמוכים על שולחן הישיבה היות וראש הישיבה אינו מתגורר בישיבה ומה שמספק להם צרכיהם אינו מחשיבם סמוכים על שולחנו, והרי זה כדין ב' או ג' בעלי בתים שכתב השולחן ערוך בהמשך דבריו (שם ס"ח) "ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום א', י"א שכל אחד מברך על מנורה שלו, ויש מגמגם בדבר, ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד", וברמ"א כתב שמנהגינו כדעה הראשונה שכל אחד מדליק ומברך על מנורה שלו, ואולם כל זה אמור במקום האכילה אבל במקום הלינה כיון שכהיום יש אור בפרוזדור הפנימייה ואין מברכים על תוספת אורה משום שלום בית (גיליון מס' 19), וכן יש להסתפק בעיקר חיובם, ובעיקר דין הברכה על שלום בית נחלקו הפוסקים אף שנוקטים הלכה שמברך מ"מ בחדרי הפנימייה אין לברך, אלא אם כן סועד שם את סעודתו שבזה מברכים אף על תוספת אורה ויש לדונו כדין ב' או ג' בעלי בתים וידליק בברכה.