להתבטל מלימודו בשביל השבת אבידה
שאלה: אברך הרואה אבידה בדרכו לכולל, ואם יתעסק בהשבתה יתבטל מלימודו או שיורידו ממלגתו בכולל. האם חייב להתעסק בהשבת האבידה באופנים אלו.
תשובה: אם העיסוק בהשבת האבידה גורמת לו הפסד, פטור מלהשיב בכל אופן, וכפי שיתבארו פרטי הדין במקור.
אך אם אינו מפסיד מהעיסוק בהשבת האבידה, אלא נגרם לו רק ביטול תורה - אם לומד לעצמו חייב להשיב, אך אם מלמד אחרים, יש להקל שפטור מלהשיב, ונתבארו הפרטים בהרחבה במקור.
מקורות והרחבה:
בעניין מה שנתבאר לחלק בין הלומד לעצמו למלמד אחרים: אם לומד לעצמו, חייב לקיים מצות השבת אבידה אף שעי"ז יתבטל מלימודו, וכדין כל מצוה עוברת שמבטלים תלמוד תורה עבורה (כמבואר במו"ק ט, יו"ד סי' רמו סע' יח), ואף שמפסיד זמן וזו טירחה גדולה מאד (שו"ע הרב הל' מציאה ופיקדון, סע' לז), וחייב להתעסק בזה בחינם, ואינו יכול לקחת שכר עבור טרחתו (חו"מ סי' רסה ס"א, וראה עוד להלן משנ"ת בעניין זה) [אם זה לא במצב של "זקן, ואינה לפי כבודו"].
בעניין מה שנתבאר שאם מפסיד כסף פטור מלהשיב: מבואר כן ברא"ש(סנהדרין עג, הובא בב"י ובסמ"ע חו"מ ריש סי' תכו לעניין אבידת גופו), ואף בהפסד מועט (חוו"י סי' קסה) [אמנם, דבר שבעיני אנשים אינו נחשב כהפסד, אין דינו כהפסד הפוטר מהשבת אבידה], ואף אם ייגרם לו רק מניעת רווח, ואינו יודע בבירור שהמאבד ישיב לו, אינו חייב להשיב (שו"ע הרב, דיני מציאה סע' לג) [אמנם מבואר שם שהיודע בבירור שהמאבד ישלם לו את הפסדיו, צריך לטרוח בהשבת האבידה אף בהפסד ממון, אבל אם יתכן שלא יצליח למצוא את הבעלים, אף אם האבידה יקרה, פטור להשיב, אם אינו יכול לקחת את הפסדו מתוך האבידה].
ולפי"ז נראה שאם יורידו לו כסף מהכולל בגלל האיחור, פטור מלהשיב. ואף אם ההפסד הוא מועט והאבידה יקרה, אינו חייב להפסיד הפסד מועט.
ונראה שאם יש שיעור בת"ת או בישיבה, וע"י שיתעסק בהשבה יאחר או יחסיר מהשיעור - פטור מלהשיב, מפני שהפסד השיעור גורם להפסד המשך הלימוד, וזהו הפסד שאינו ניתן להשבה הפוטר מהשבת אבידה.
כמו כן אם יש מבחנים מיד לאחר הלימוד, ואם לא יהיה בשיעור לא יצליח במבחן - פטור מלהשיב את האבידה.
וכל זה נלמד מהמבואר בגמ' (ב"מ לג) ובשו"ע (חו"מ סי' רסד) "שלך קודם לשל כל אדם".
אמנם אף שנתבאר שאף בהפסד מועט פטור מהשבת אבידה, אם בכל אופן התעסק בהשבתה והפסיד כסף, יכול לדרוש שכרו כפועל בטל (כמבואר בב"מ לא, ובשו"ע חו"מ סי' רסה), ואם יש שם שלושה אנשים [אפי' ג' הדיוטות, נחשבים בי"ד לעניין זה (כמבואר בתורי"ד ב"מ לא:)], יכול להתנות בפניהם שרוצה את השכר שיפסיד עקב ההתעסקות באבידה.
וכאשר יש סיכוי סביר שימצא את המאבד, ויש שם ג' אנשים שיכול להתנות בפניהם - חייב לעשות כן כדי להשיב את האבידה, ואינו יכול לפטור את עצמו בטענה שמפסיד כסף, כיון שלא מפסיד בכך כלום (כמבואר שם).
אמנם המלמד תורה לאחרים, וע"י התעסקותו באבידה יתבטל מלימוד תורה לאחרים, פטור מהשבתה, וכפי שמצינו ברמ"א (או"ח סי' קו ס"ג) שפסק כשיטת הרא"ש (ברכות פ"ב סוף סי' ג) שהמלמד תורה לאחרים אינו צריך להפסיק לקריאת שמע ותפילה [חוץ מפסוק ראשון], ואף שיעבור זמן ק"ש ותפילה.
אמנם המשנ"ב (שם סק"ח) הביא את שיטת הרוקח (הובאה בחיי אדם כלל טז ס"ג) והפסקי תוס' (הובא בא"ר שם ס"ק ו), שאף המלמד תורה לאחרים צריך להפסיק באמצע לימודו, כדי שלא יעבור זמן ק"ש ותפילה (ועי' עוד בשו"ע הרב הל' ת"ת פ"ד ס"ד).
ולהלכה המשנ"ב לא הכריע בזה, ולמעשה נהגו להחמיר בזה לעניין ק"ש ותפילה, והוסיף המשנ"ב שלכו"ע אסור להתחיל ללמוד לאחר שהגיע זמן ק"ש, אם יודע שיעבור זמנה.
אבל לעניין ביטול שאר מצוות, מי שמיקל לא לקיים מצוות אם ע"י זה יתבטל מלימוד האחרים - יש לו על מה שיסמוך.
ובביאור שיטת הרא"ש שהמלמד תורה לאחרים פטור מק"ש ותפילה -נראה שהוא משום שבלימוד תורה לאחרים יש גם מצוות חסד (עי' כתובות נ, סוכה מט), ולכן אף שבלימוד תורה אין דין עוסק במצוה פטור מן המצוה, כאן אינו עוסק רק בתורה אלא גם במצות חסד.
ונראה שאם ע"י התעסקותו באבידה לא יוכל להכין את השיעור לאחרים, פטור מלהתעסק באבידה.
בכל האופנים שנתבארו לעיל שפטור מלהשיב את האבידה, יש לו לאדם ליכנס לפנים משורת הדין, ולא לדקדק ולומר "שלי קודם". אך בהפסד מוכח וברור, שלו קודם (ב"מ לג, שו"ע חו"מ סי' רסד ס"א).
מצא תוכי
שאלה: מצא תוכי שביכולתו לעוף למרחקים, מה הדין.
תשובה: הרי אלו שלו.
מקור: במשנה ובגמ' (ב"ב כג:) דנים במקרה שאדם מצא גוזל מדדה ליד שובך, האם שייך למוצא או לבעל השובך. ומבואר בשו"ע וברמ"א (חו"מ סי' רס ס"ח) שנדון זה נאמר רק בגוזלות שאינם מפריחים [היינו שלא יודעים לעוף, אלא רק לדדות על רגליהם], אבל גוזלות מפריחים שייכים למוצא בכל אופן.
ובטעם הדבר שהמוצא גוזל שיודע לעוף, הרי אלו שלו, נאמרו ב' ביאורים:
[א] כיון שיש לתלות שהמאבד הוא גוי או מומר שאינו חייב להשיב להם אבידתם, ואע"פ שמצא במקום שרוב אנשיו יהודים שומרי תו"מ, כיון שהגוזל יודע לעוף, יש לתלות שהוא הגיע מרוב העולם שהם גוים או מומרים (עי' רש"י ב"ב שם ד"ה הכא, סמ"ע חו"מ שם ס"ק לו, וראה אזמרה לשמך גיליון 167 בדין יהודים שאינם שומרי תו"מ בזמננו).
[ב] משום שהבעלים יודעים שהגוזל אבד להם, וכיוון שאין בו סימן, הם מתייאשים ממנו, ולכן אף אם הוא היה שייך לישראל, הרי זה של המוצא (עי' רמב"ן ונמוק"י ב"ב שם).
ואף אם יש סימן בתוכי, יש לדון ששייך למוצא, מהמבואר בגמ' (חולין קלט.) לעניין תרנגולת שמרדה [היינו, שברחה מבית בעליה והלכה לפרדס] פקעה קדושתה, וכתבו התוס' (ד"ה כיון) "שמעינן מהכא דאווזים ותרנגולים של חולין שמרדו בבעליהם והלכן להן, הוו הפקר והמחזיק בהן זכה", וכ"פ הרמ"א (חו"מ סי' רנט ס"ז).
ולפי"ז נראה שתוכי שאבד, אפילו אם יש בו סימן, שייך למוצא, מפני שתוכי שברח מבעליו הריהו כתרנגולת שמרדה.
אולם יש לחלק ולומר שדווקא תרנגולת שרגילה לברוח מאנשים, לכן כשהיא בורחת הרי זה נחשב שמרדה, אך תוכי שרגיל להיות עם אנשים, אין זה מרידה לגמרי. אולם יותר נראה שאין לחלק כן, ומאחר ולמעשה התוכי ברח מהבעלים, דינו כתרנגולת שמרדה, והרי הוא הפקר.
ולכן אפילו אם זהו תוכי מדבר, והוא קורא בשמו של המאבד, וא"כ זהו סימן שהוא של המאבד, אעפ"כ התוכי שייך למוצא, כיון שהוא הפקר.
ענייני נזיקין
הזיק נזק שאינו עומד לתיקון
שאלה: הזיק נזק שאינו עומד לתיקון [וכגון שפגע ברכב ועשה לו שריטה קטנה שבדרך כלל אנשים לא רגילים לתקן שריטה שכזו]. האם חייב לשלם את תיקון הנזק.
תשובה: כיוון שהנזק אינו עומד לתיקון, המזיק אינו חייב לשלם על נזקו [כמובן שבמציאות יש לבחון בכל מקרה לגופו אם הנזק עומד לתיקון, ותלוי אם הרכב חדש וכו']
מקור: מבואר בש"ך (חו"מ סי' צה ס"ק יח, סי' שפז ס"ק א) שאדם המזיק אינו מחויב לשלם את דמי הנזק, אלא עליו לתקן את הנזק. ולכן אם הזיק נזק שאינו עומד לתיקון, אינו חייב לתקן את נזקו. וידוע פלוגתת הרמב"ם והראב"ד (הל' טוען ונטען פ"ה ה"ב), ועי' שיטמ"ק (ב"מ ה.) וחזו"א (ב"ק סי' ו ס"ק ג), ואכמ"ל.
חובת תשלום על חפץ כשהניזק אינו מתקן
שאלה: הזיק חפץ [שעומד לתיקון], אך הניזק אינו מעוניין לתקן את הנזק. האם המזיק חייב לשלם.
תשובה: המזיק חייב לשלם אף אם הניזק אינו מתקן את הנזק (תומים חו"מ סי' צה ס"ק ז, חזו"א ב"ק סי' ו ס"ק ג).
חובת המזיק לתת חפץ חליפי עד שיתוקן הנזק
שאלה: הזיק רכב, והניזק נצרך לשכור רכב עד שרכבו יתוקן. האם המזיק חייב לשלם את דמי שכירות הרכב.
תשובה: אינו חייב לשלם זאת.
מקור: רק אדם שהזיק אדם חייב בחמישה דברים, ואחד מהם הוא שֶׁבֶת [פיצוי על ההפסד בתקופת ההחלמה] (שו"ע חו"מ סי' תה ס"א), אך המזיק כלים חייב רק בנזק (תוס' גיטין מב,: שו"ע חו"מ סי שז ס"ו, ועי' קצוה"ח סי' שסג ס"ק ג, נתיה"מ סי' שמ ס"ק ג).
הזיק חפץ בחנות
שאלה: המזיק חפץ בחנות, האם משלם לפי המחיר שבעלי החנויות קונים [מחיר סיטונאי], או לפי המחיר שמוכרים את החפץ ללקוחות [מחיר קמעונאי].
תשובה: משלם לפי המחיר שמוכרים את החפץ בחנויות [אמנם אם ע"י אי מכירת המוצר נחסכו מהמוכר הוצאות, יש לקזזם].
מקור: כך מבואר בגמ' (ב"מ צט:) ונפסק בשו"ע (חו"מ סי' דש ס"ה), ועי' ערך ש"י (סי' שמ וסי' שדמ).
הזיק חפץ משומש
שאלה: הזיק חפץ משומש, כגון עט או כלים חשמליים. כמה משלם
תשובה: אינו חייב לשלם שווי של חפץ חדש, אלא רק שווי של חפץ משומש.
ואין משערים לפי שווי חפץ משומש בשוק [שפעמים רבות כמעט ואינו שווה כלום], אלא משערים כמה שווה החפץ עבור בעליו.
כלומר, משערים כמה זמן בדר"כ מחזיק חפץ שכזה, וכגון - אם חפץ כזה מחזיק בדר"כ שנתיים, והזיק זאת אחרי שנה - משלם חצי [אמנם קשה לשער זאת באופן מדויק].
מקור: דעת הנתיבות (סי' קמח ס"ק א) שהמזיק חפץ ששווה רק לבעליו, פטור, אך להלכה נקטינן שחייב, וכפי שהוכיח החזו"א (ב"ק סי' ו). טעם הדבר הוא מפני שהעובדה שהבעלים אינו יכול למכור את החפץ, היא רק חיסרון צדדי, ואין זה חיסרון מצד שווי החפץ [דין זה נאמר אף במזיק חפצים משומשים כגון חולצה, נעליים, ואף משקפיים].
וא"א לומר "קים לי כהנתיבות", כיון שפשטה ההוראה לחייב.
הזיק חפץ השווה רק לבעליו
שאלה: הזיק תמונות שלבעליהן הן שוות הרבה, אך בשוק אינן שוות כל כך. כמה צריך לשלם.
תשובה: אף שלניזק הן שוות הרבה, חייב לשלם רק כפי השווי בשוק.
מקור: ש"ך (סי' עב ס"ק קכח) שחולק על הב"ח (שם, עיי"ש), ועי' בנתיבות (הנ"ל), ועי"ע דברי גאונים (כלל נא סע' כג). וכאן, אף לחזו"א הנ"ל פטור, כיון שהחפץ בעצמותו אינו שווה בשוק. ולכן, אף שבמקרה הקודם צריך לשלם לפי שווי החפץ עבור בעליו, כאן פטור, וישלם רק לפי שווי החפץ בשוק.