דהה הצבע ברצועות התפילין
שאלה: רצועות תפילין שהצבע השחור דהה מעט, האם נפסלו.
תשובה: אם בהסתכלות כללית נראית הרצועה שחורה, הרצועות כשרות, ואפילו אם לאחר התבוננות ישנן כמה נקודות על הרצועה שבהם דהה הצבע לגמרי[1].
אך אם דהה הצבע לגמרי ונראה בבירור שאינו שחור, אין לברך על תפילין אלו אפילו בדיעבד. ואפילו במקום שרוב הרצועה צבועה כהוגן, ורק מיעוט הרצועה דהה, גם אין להקל בכך[2].
ובמקום שהצבע דהה לגמרי באמצע הרצועה והיא מוקפת מכל צדדיה ברצועה הצבועה כהוגן, ראה הערה[3].
וכל זה בדיעבד, אבל לכתחילה יש להדר שכל רצועת התפילין תהיה צבועה שחור כהוגן[4].
שחרות הרצועה כשהיא ארוכה מהשיעור
שאלה: רצועות תפילין שהן ארוכות יותר מהשיעור הנצרך או שהן רחבות יותר מהשיעור הנצרך, ודהה שם הצבע לגמרי, האם נפסלו.
תשובה: הרי הן פסולות מספק, ומשום כן אינו יכול לברך עליהן אפילו אם לא דהה צבע השחור אלא בחלק הרצועה שהיא יותר מהשיעור[5].
חציצה ברצועת תפילין בין הבית לזרוע
שאלה: רצועת תפילין שנכרכה על זרועו תחת ה"בית תפילין", האם יש בזה חשש חציצה.
תשובה: לכתחילה יש להחמיר שלא תעבור הרצועה תחת ה"בית תפילין". אולם בדיעבד יצא ידי חובה, כיון שהרצועה היא ממין התפילין ומין במינו אינו חוצץ[6].
רצועות תפילין שנכרכו זו בזו
שאלה: רצועות תפילין שנכרכו זו בזו, ונמצא שאין הרצועה כרוכה על הבשר, האם יש בכך חשש חציצה.
תשובה: אינו חוצץ, כיון שלהלכה אין חציצה אלא בבית התפילין ולא ברצועות[7], ועוד שהכל מין אחד, ומין במינו אינו חוצץ[8].
[1] בשלחן ערוך (סימן לג ס"ג) "הלכה למשה מסיני שיהיו הרצועות שחורות מבחוץ", ובשיעור השחרות כתב הביאור הלכה שם ד"ה הרצועות שחורות "אבל מדינא כל שחל עליו שם שחור סגי ליה", ולפי זה נראה שגם גדר שיעור שחרות הרצועה נמדד לפי כלל זה שכל שיש עליו שם שחור נחשב לשחור גם אם אחר עיון ימצא נקודות ברצועה שאינן שחורות. ונמצא לפי זה, שהכלל לקבוע את שחרות הרצועה הוא על פי מראית העין שכשנראית כל הרצועה שחור ממבט בעלמא זה נחשב לשם שחור ברצועה, אף אם על ידי עיון ימצא שאין השחרות בכל נקודות הרצועה [וכן משמע מלשון המשנה ברורה ס"ק יט שכתב שאם נתישנו ונתמעך מהם השחרות הרצועות פסולות ומשמע שדוקא בנתמעך השחרות ולא מספיק בדהה הצבע בעלמא]. ואולם צריך לדעת שדבר זה לקבוע האם יש בו מראה כללי של שחרות, קשה לכתוב ולהורות בזה כללים גמורים על ידי שמיעה בלבד, מאחר והדבר נתון למראית העין.
[2] הנה מצינו בכמה אחרונים שכתבו להקל אפילו דהה הצבע לגמרי, במקום שרוב הרצועה שחורה, וטעמם משום דין רובו ככולו, ראה בשו"ת מהרש"ג (ח"א סי' ז' אות ג), וכן בשו"ת שלמת חיים (להגרי"ח זוננפלד סימן מ), שהאריכו בסברא זו והביאם בספר שלחן מלכים (על קיצור שלחן ערוך (הלכה למשה) סימן י ס"ק כ"ד). וכן ראה בדעת קדושים (או"ח סימן לב ס"ק נב וסימן לג ס"ג) שנסתפק בזה. אולם במשנה ברורה (ס"ק יט) משמע שחולק על סברא זו שכתב (שם) שבנתמעך השחרות הרצועות פסולות, ומשמע מדבריו שם אפילו אם נתמעך רק במקום אחד, ומבואר לכאורה שלא מועיל בזה דין רובו ככולו. וכן מוכח מדברי הביאור הלכה (שם ד"ה הרצועות שחורות) שנסתפק על חלק הרצועה שהיא יותר מהשיעור, ואף שהחלק שהוא יותר מהשיעור אינו אלא מיעוט, ומבואר שלא מועיל בדין זה רובו ככולו. ובאמת שגם מסברא קשה לומר שיועיל דין רובו ככולו בכי האי גוונא, כיון שדין שחרות הרצועות הוא דין בשם
רצועה ולא הלכה במעשה צביעת הרצועה, שנאמר בזה שמאחר וצבע את רובו קיים את דינו. וכיון שעיקר הדין הוא בשם רצועת תפילין שהיא דוקא בהיותה צבועה שחור, אם כן חלק הרצועה שאינו בצבע שחור הרי זה כמי שעשאה שלא כדינה, ופשוט שלא יועיל בזה רובו ככולו מאחר וסוף סוף חלק מהרצועה פסולה, והרי זה ככל דיני "שיעורים" שלא שייך בהם הסברא של רובו ככולו.
[3] דעת החזון איש לענין נקב ברצועה שאם הנקב באמצע וסביבות הנקב מכל הצדדים שלם, שיש להכשיר אפילו אם הנקב ממעט משיעור הרצועה, וטעם הדבר משום שיש לומר בזה דין עומד מרובה מב' צדדים וכמו שמבואר בגמרא (עירובין י ע"ב) לענין עור העסלא עיין שם. ויש לדון לפי זה גם במקום שהוסר הצבע מעל גבי הרצועה באמצעה אם נאמר בזה גם שמחמת דין עומד מרובה יחשב כאילו כל הרצועה שלימה כדינה. ונראה שאף שאילו לא היה כלל חלק זה ברצועה היינו מכשירין מדין עומד מרובה מכל מקום כיון שעתה יש כאן רצועה עם פסול שאין בה צבע השחור לזה לא מועיל עומד מרובה לבטל הרצועה הפסולה ולהשלים השיעור.
ולכאורה יש להביא ראיה לזה מדברי התוספות בעירובין שם (ד"ה עור) שכתבו שאף אחר שמצרפין אל חלל העסלא לשיעור מכל מקום צריך שתהיה הטומאה והכלי תחת העור ולא תחת האויר, ומבואר שרק כלפי מקום העור אנו דנים כאילו נשלם האויר בעור, אבל לא כלפי מקום האויר, ואם כן במקום שיש חלק רצועה שאינה עשויה כדינה, אם כן הרי אף אי נאמר שהעומד משלים השיעור ומחשיב כאילו יש כאן שחרות בכל הרצועה, אבל מכל מקום הרי אין בכוחו לבטל את גוף הרצועה כאילו אינה, וכיון שכן נמצא שיש ברצועה זו גם חלק רצועה העשויה בפסול שאף כשהיא יתירה מהשיעור יש לה לפסול. [אולם אין להוכיח מדברי הביאור הלכה שדן לפסול רצועה שרק החלק שהוא יותר מהשיעור אינו צבוע כהלכתו, אף שאם היה מסיר חלק זה לגמרי היה כשר. דאפשר וחלוק דין עומד מרובה שהרי יש בכוחו אפילו להשלים גוף השיעור].
[4] ראה ביאור הלכה (סימן לג ס"ג ד"ה הרצועות שחורות) שכתב זה לשונו: "וגדר השחרות עיין בברוך שאמר שכתב שישחירו פ"א ואח"כ כשיתייבש קצת אז ישחירו פעם שנית וכן פעם שלישית עד שיהיה העור שחור לכל הצורך ממש כעורב ונ"ל דזהו רק למצוה בעלמא וכו". ומבואר שיש מצוה לכתחילה שיהיו הרצועת שחורות כעורב ממש. ואף שנידון הביאור הלכה שם הוא לענין איכות הצבע מכל מקום מסתבר שהוא הדין לענין שיעור השחרות ברצועה שיש להדר שתהיה כל הרצועה שחורה כהוגן בלא שום לבנונית.
[5] ראה ביאור הלכה (סימן לג ס"ג ד"ה הרצועות שחורות) שנסתפק באופן זה, וזה לשונו: "ומסתפקנא אם מה"ת די בכל אחד עד כדי שיעורו והשאר הוא למצוה ולנוי בעלמא או דילמא כיון דהיא מחוברת כולה כחדא צריכה להיות כולה שחור" עכ"ל. וראה בביאור הלכה שם שהניח בצריך עיון ולפי זה נראה שאין לסמוך לברך על תפילין כאלו, כיון שיש ספק אם התפילין כשרות בכי האי גוונא. ונראה פשוט שספק הביאור הלכה הוא בין לענין שיעור אורך הרצועה ובין לענין שיעור רוחב הרצועה, שאם דהה הצבע בחלק שהוא יותר מהשיעור זהו ספק אם נפסלו הרצועות ואין לסמוך לברך על תפילין אלו.
[6] בדין זה נחלקו האחרונים, דעת הלבושי שרד (על המגן אברהם ס"ק ה) שרצועות התפילין נחשבות לחציצה כשהן בין הזרוע לבית תפילין, והעתיקו המשנה ברורה (סימן כז ס"ק י). אולם בספר רביד הזהב כתב שאין הרצועה חוצצת כיון שהיא מין במינו ואינו חוצץ, ובמשנה ברורה (ס"ק יד) הביא גם דברי הרביד הזהב וכתב שם וזה לשונו: "ומלבושי שרד שהעתקתי לעיל בסק"י משמע דנכון לכתחילה להחמיר בזה" ע"כ. ומשום כן להלכה יש להחמיר לכתחילה שלא תעבור הרצועה על הזרוע תחת הבית תפילין, אבל בדיעבד יצא ידי חובה [ואפשר שיש לצרף לכך את דעת המגן אברהם (ס"ק ו) שלדעת הרשב"א אין חציצה בתפילין של יד ורק דין של לך לאות, וברצועה לכאורה עדיין מתקיים דין זה של לך לאות ולא לאחרים לאות].
[7] כתב הרשב"א (שו"ת ח"א סימן תתכז) "ולענין רצועה של יד מסתברא שמותר לכורכה על הבגד ולא אמרו שצריך שלא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הבשר אלא על הקציצה שדינה כתפלין" והרמ"א (סימן כז ס"ד) העתיק שיטת הרשב"א להלכה. והט"ז (שם ס"ק ד) והמגן אברהם (שם ס"ק ה) הקשו על שיטת הרמ"א שאף הרשב"א לא כתב כן אלא להלכה ולא למעשה וכפי שמפורש בלשון הרשב"א שם, וראה במגן אברהם מה שכתב ליישב. אכן בשלחן ערוך הגר"ז (שם ס"ז) ובמלבי"ם (המאיר לארץ ס"ק יח) פסקו שאף ברצועות יש חציצה.
ולהלכה כתב המשנה ברורה (ס"ק טז) בשם אחרונים (ראה ט"ז שם בשם הלבוש (ס"ד), ועולת תמיד (ס"ק ד) ואליה רבה ס"ק ד) "דאין להקל רק במקום הכריכות אבל מה ששייך להקשירה יש להחמיר אף ברצועות בין בשל יד ובין בשל ראש" ע"כ. אמנם בפרי מגדים (משבצות זהב ס"ק ד) כתב להחמיר לכתחילה לחשוש לחציצה ברצועות אפילו במקום הכריכות.
ובנידון דידן שהחציצה היא ברצועה עצמה שיש בזה טעם נוסף להקל מחמת הסברא של מין במינו אינו חוצץ וכמו שהתבאר לעיל בתשובה העוסקת "רצועת תפילין הכרוכה על זרועו", נראה שיש לסמוך להקל לכתחילה שאין בכך משום חציצה.
[8] כפי שהתבאר בהערה לשאלה הקודמת.