דין 'זריזין מקדימין למצוות' [פסחים ד., יומא כח:] נלמד מפרשת השבוע.
יש אומרים שדין זה נלמד מהפס' "וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו" (בראשית כב, ג) [תוס' בפסחים שם].
י"א שנלמד מהפס' "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני השם" (בראשית יט, כז) [ב"ח יומא שם, ילקוט שמעוני פרשת רמז פו].
וי"א שנלמד מהפס' "מהרי שלש סאים קמח סולת" (בראשית יח, ו) [פסיקתא זוטרתא שם].
בפשוטו דין זה הוא דין דאורייתא, אך דעת הטורי אבן (ר"ה ד:) שהוא דרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.
מקורות הדינים השונים בעניין הזריזות
והנה מצינו כמה לשונות בעניין הקדמה בעשיית המצוה שלא להשהותה, ויש לבאר את הגדרים החלוקים בזה.
זריזין מקדימין למצוות (פסחים ד., יומא כח:) נאמר לעניין ברית מילה, שאף שכל היום כשר למילה, זריזין מקדימין למצוות (כמבואר ביו"ד ריש סי' רסב), ובגמ' (פסחים שם, ר"ה לב:) מבואר דהוא הדין לשאר המצוות, וכן פסק השו"ע לעניין קריאת שמע של בוקר (או"ח סי' נח), ולעניין קר"ש של ערב (סי' רלה), וכן לעניין נטילת לולב (סי' תרנב) וקריאת מגילה (רש"י מגילה כ:) [וע"ע רשב"ם פסחים קה: ד"ה עיולי, ושו"ע הרב סי' צד].
שיהוי מצוה לא משהינן (יבמות לט., שם מז) נאמר לעניין יבום, שאף שמצוה על האח הגדול לייבם, אם הוא אינו לפנינו, כופים את האח הקטן שלפנינו לייבם או לחלוץ, משום דשהויי מצוה לא משהינן. וכן לעניין גר, מלים אותו מיד לאחר שמודיעים לו את העונש והשכר של המצוות וקיבל על עצמו, ואין ממתינים על המילה משום דשהויי מצוה לא משהינן.
חביבה מצוה בשעתה (מנחות עב, פסחים סח, שם קה) נאמר לעניין הקטר חלבים ואברים, שאף שאפשר להקטירם במוצאי שבת, היה הכהן גדול מקטירם בשבת משום שחביבה מצוה בשעתה [וכן לעניין קצירת העומר בט"ז ניסן שחל בשבת, אע"פ שהיה אפשר לקצור לפני שבת. וכן לעניין אדם שיש לו רק כוס אחת של יין, אזי עדיף שיקדש בליל שבת, ואע"ג שכבוד יום עדיף מכבוד לילה, מ"מ יקדש בלילה דחביבה מצוה בשעתה [פסחים קה].
אין מעבירין על המצוות [מגילה ו: מנחות סד: ויומא לג.) וכן מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה [וכמבואר ברש"י (יומא לג.) שהם שני גדרים זהים, וז"ל "אין מעבירין על המצוות - הפוגע במצוה לא יעבור ממנה, ונפקא לן במכילתא מושמרתם את המצות, קרי ביה את המצוות, לא תמתין לה שתחמיץ ותיישן.
ביאור גדרי הדינים הנ"ל
זריזין מקדימין למצוות – נאמר רק בדבר שקבוע לו זמן, משא"כ שיהוי מצוה לא משהינן הוא במצוות שאין להם זמן.
ולפיכך במצות מילה אמרינן 'זריזין מקדימין' משום דזמן המצוה קבוע, משא"כ פדיון הבן ופדיון פטר חמור שאין זמנו קבוע, ולכן נאמר בו רק או שיהוי מצוה לא משהינן (יו"ד סי' שה סע' יא וביאור הגר"א שם אות יח), וצ"ע בדברי התוס' ב"ב ה:), או 'מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה', (שו"ת הרא"ש כלל מט ריש סי' א, שו"ע יו"ד סי' שכא ובאר הגולה שם אות ה).
וכן מצינו בתרומת הדשן (ח"א סי' לה) שכתב לעניין קידוש לבנה שנאמר בה 'שיהוי מצוה לא משהינן', אך לא 'זריזים מקידמין', משום דאין לה זמן קבוע, וכנ"ל (וע"ע בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' רפז, ומרומי שדה פסחים שם).
אין מעבירין על המצוות ומצוה הבאה לידך אל תחמיצנה – נאמר במצוה שהגיעה ליד האדם ומוטלת עליו [כגון זריקת הדם בקרן המזבח הקרובה אליו, או קצירת העומר בשדה הסמוכה אליו]. וכן מצינו שיש לבנות הסוכה מיד לאחר יום כיפור משום שמצוה הבאה לידך אל תחמיצנה (סי' תרכה).
שיהוי מצוה לא משהינן - נאמר במצוות שאינן מוטלות על אדם מסויים, כגון במילת הגר שלא מוטלת על אדם מסויים, וכן ביבום שאינו מוטל על דווקא הקטן לייבם [ולכן לא אומרים 'אין מעבירין על המצוות', וכן ל"א 'זריזין מקדימין למצוות', משום שאין למצוה זמן מסויים].
חביבה מצוה בשעתה – נאמר על המצווה עצמה, שיש לעשותה בזמנה האמיתי ולא לפני או אחרי.
זריזין מקדימין בתפילות
שאלה: האם חייבים להתפלל מיד בתחילת הזמן [שחרית בנץ החמה, מנחה בזמן מנחה גדולה/קטנה, וכן מעריב בצאת הכוכבים].
תשובה: להלכה זריזין מקדימין למצוות אינו חיוב גמור, ולכן רבים מקילים בזה.
מקור: נחלקו המאירי והתשב"ץ האם 'זריזין מקדימין' הוא חיוב גמור או שרק ראוי להקדים. המאירי למד שאי"ז חיוב (יומא ופסחים, הוריות י) וז"ל "ומכל מקום ראוי לזריזים להקדים בה", וכן נראה מדברי האור זרוע (הל' ר"ה ח"ב סי' ערה) שכתב ש'זריזין מקדימין' הוא מצוה מן המובחר, ואילו דעת התשב"ץ (ח"ג סי' ט) שהוא חיוב גמור.
ומנהג העולם שאין מתפללים התפילות מיד בתחילת זמן החיוב, ולכא' לדעת התשב"ץ צריך להקפיד להתפלל בתחילת הזמן.
אמנם אף לדעת התשב"ץ שהוא חיוב גמור, אין צריך להפסיק באמצע סדר הלימוד לזה, וכמבואר בחידושי חמדת שלמה (מוילנא, פסחים ד.), וכן משמע בחת"ס (שם) שאין להפסיק באמצע הלימוד בשביל זה עיי"ש.
ולעניין דין 'זריזין מקדימין' בתפילת מנחה, עי' בדברי הלבוש (או"ח ריש סי' רלב), והראש יוסף (שבת ט), וכן עי' בדברי הפני יהושע (שבת שם), ויתבאר בס"ד באזמרה לשמך גיליון 186.
ולמעשה ההוראה הרווחת כהמאירי שדין 'זריזין מקדימין' אינו חיוב גמור. [וצ"ע בערוך השולחן (יו"ד סי' רסב סע' ח) שכתב לעניין מילה אחר חצות שהוא עוון פלילי].
זריזין מקדימין בברכת המזון
שאלה: האם יש זריזין מקדימין בברכת המזון, והאם צריך לברך מיד לאחר סיום האכילה.
תשובה: אין חובה לברך מיד בסיום הסעודה.
מקור: נראה דבברכת המזון לא שייך דין זריזין מקדימין, דדין זה נאמר רק במצוה שיש לה זמן קבוע כמו ברית מילה, תפילה וקר"ש, אך לברכת המזון אין זמן קבוע, ולכן שייך הכא רק הדין דשהויי מצוה לא משהינן.
ונראה שיש הבדל בין 'זריזין מקדימין' שהוא דין להקדים את המצווה [ואינו חיוב גמור, וכדלעיל שלא נהגו להתפלל בתחילת הזמן משום דעת המאירי, ומטעם זה נהגו להקל אף בברכת המזון שלא לברך מיד אף אם יש דין 'זריזין מקדימין'], לבין 'שיהוי מצוה לא משהינן' שהוא דין שלא להשהות ולעכב את עשיית המצוה זמן רב, אבל אינו מחייב למהר לקיימה מיד.
וכמו שנתבאר בשו"ת בית יעקב (סי' קמב) ושו"ת שבות יעקב (ח"א סי' לד) שפשיטא להו שהמתנה של יום אחד אין בה משום 'שיהוי מצוה לא משהינן', ונחלקו האם יש 'שיהוי מצוה לא משהינן' כבר ביותר מיום אחד או רק בזמן רב.
ולפיכך אין צריך לברך ברכת המזון מיד ממש בסיום הסעודה, דלא אמרינן בזה 'זריזין מקדימין', אך יש לדון אם אין להמתין זמן רב משום 'שיהוי מצוה לא משהינן'. [שזה נאמר כנ"ל על מצוות שלא מוטלות על אדם מסוים].
ומדברי השער הציון (סי' תרו ס"ק ב) נראה קצת שאף בברכת המזון אמרינן 'זריזין מקדימין', ובערוך השולחן (ריש סי' קפד) כתב וז"ל "ברכת המזון צריך להיות מיד אחרי גמר האכילה", ועי' מג"א (שם ס"ק ט).
אך בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' קפז) נראה שאין בזה דין זריזין מקדימין [אך מ"מ יש ליזהר שלא לצאת מהבית קודם ברכה"מ, עי' סי' קעח].
'זריזין מקדימין' בתפילות שבת
שאלה: האם יש דין 'זריזין מקדימין' בתפילות שבת.
תשובה: אף שבכל תפילה יש דין 'זריזין מקדימין', בתפילת שבת בבוקר יש לאחר קצת, אך המתפללים ותיקין יתפללו כרגיל.
מקור: כתב הרמ"א (או"ח סי' רפא ומקורו מהמרדכי) "נוהגים שבשבת מאחרין יותר לבא לבית הכנסת מבחול", וטעמו הוא משום לשונות הפס' בעניין קרבנות השבת (עי' מג"א ס"ק ב, ושו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תריד).
דין זריזין מקדימין בהבדלה
שאלה: האם יש דין זריזין מקדימין בהבדלה.
תשובה: אין 'זריזין מקדימין' בהבדלה.
מקור: בגמ' (פסחים קה.) מבואר שאין דין להקדים ההבדלה, כדי שלא ייראה השבת עליו כמשא, ועי' בגמ' שבת (קיח). [ובדברי הרא"ה (ברכות לג.) שכתב שקבעו 'אתה חוננתנו' בברכה הראשונה של ימות החול, ברכת 'אתה חונן', משום דזריזין מקדימין. וצ"ע מהגמ' הנ"ל בפסחים].
אולם המאחר את ההבדלה עד יום ראשון, יש לו דין 'זריזין מקדימין' שלא לאחר עד יום שלישי (משנ"ב סי' רצט ס"ק טז).
'זריזין מקדימין' בקידוש
שאלה: האם יש דין 'זריזין מקדימין' בקידוש בשבת.
תשובה: יש להקדים קידוש ליל שבת, אבל אינו מדין 'זריזין מקדימין למצוות'.
מקור: בגמ' בפסחים (קו.) נאמר "זכור את היום השבת לקדשו, זוכרהו בכניסתו", ומשמע ברש"י (שם) שיש למהר הקידוש, וכן פסק השו"ע (ריש סי' רעא) "כשיבא לביתו ימהר לאכול מיד" [ועי' ביאור הלכה שם ד"ה מיד].
ומשמע שאי"ז מדין 'זריזין מקדימין' למצוות הכללי, אלא הוא דין מיוחד שיש להקדים הקידוש של ליל שבת, וראה עוד להלן.
'זריזין מקדימין' בסעודות שבת
שאלה: האם יש דין זריזין מקדימין בסעודות שבת בלילה ובבוקר.
תשובה: אין דין זריזין מקדימין בסעודת שבת, אך את סעודת ליל שבת יש להקדים.
מקור: כתב הטור (ריש סי' רעא) "וכשיבא לביתו ימהר לאכול מיד", ומקורו מהגמ' בפסחים הנ"ל, שמבואר לגבי קידוש שיש לקדש מיד בתחילת הלילה, והוא הדין לגבי הסעודה [וצ"ב למה כתב שימהר לאכול מיד, ולא כתב שיקדש מיד].
ומשמע שאין זה נובע מהדין הכללי של 'זריזין מקדימין'. אך יש לעיין האם יש כאן גם את דין 'זריזין מקדימין'.
ועוד מצינו בגמ' (שבת קיט.) שנחלקו האמוראים האם להקדים את סעודת השבת או לאחרה, ולהלכה פסק השו"ע (סי' רפח ס"ז) 'אם הקדימה לאכול הוא עונג לו כגון שנתעכלה סעודת הלילה, יקדים. ואם האיחור עונג לו, כגון שעדיין לא נתעכל, יאחר'. ומבואר שאין 'זריזין מקדימין' בסעודות שבת.
ובשו"ת כתב סופר (או"ח סי' קיח) כתב שאין דין 'זריזין מקדימין' בסעודת שבת, משום שהמצוה לאכול בשבת הוא רק מדין תענוג, ועל כן אין בזה עניין 'זריזין מקדימין' כיוון שהוא תלוי כל אחד לפי רצונו והנאתו, מתי יהיה לו יותר תענוג [ובשונה ממצות אכילת מצה בליל הסדר, ואכילת כזית פת בליל סוכות, שהם מצוה בעצם ועל כן יש בהן 'זריזין מקדימין']. וראה עניין זה בהרחבה ב'אזמרה לשמך' גיליון 154.
וראה 'אזמרה לשמך' גיליון 155 בנידון האם צריך להקדים סעודת יום השבת לפני חצות.
'זריזין מקדימין' בתשלום שכר שכיר
שאלה: האם יש מצוה להקדים לפועל את התשלום.
תשובה: אין דין 'זריזין מקדימין', ויש לשלם לפועל עד סוף היום (ככל הפרטים המבוארים בחו"מ סי' שלט, ויש לכוון לשם מצוה).
מקור: ידוע בשם החפץ חיים שיש לשלם לפועל רק בסוף העבודה, כגון שישלם לנהג מונית רק כשמגיעים ליעד, וטעמו דכיון דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף (ב"מ סה), אזי קיום מצות 'ביומו תתן שכרו' הוא רק כשהפעולה מסתיימת שאז הוא זמן התשלום, ואם ישלם לו קודם סיום הפעולה, לא יקיים את המצוה [וראה להלן].
נמצא שקודם שנסתיימה הפעולה ודאי שאין דין 'זריזין מקדימין' (ועי' תוס' ב"ב ה:), אך יש להסתפק אם יש עניין להזדרז ולשלם לו מיד אחר סיום הפעולה, או שאפשר לכתחילה להמתין עד השקיעה.
ונראה שדין 'זריזין מקדימין' לא שייך כאן כיון שאין לזה זמן קבוע וכנ"ל, אך יש לדון מדין 'שיהוי מצוה לא משהינן', ויש לעיין.
ולעניין עצם יסוד הדבר שלא מקיימים מצות 'ביומו תתן שכרו' לפני שנסתיימה הפעולה, הדברים מחודשים, ומשמע בב"מ (קיב:) שאפשר לכתחילה לשלם לפועל לפני שנסתיימה העבודה, וכן מבואר בשיטמ"ק (ב"ב פו:) בשם הרא"ם.