ברכות התורה לניעור כל הלילה
הניעור כל הלילה, אינו מברך ברכות התורה בבוקר (וראה להלן כיצד ינהג).
אמנם הנוהגים כהאריז"ל [חסידים וספרדים] מברכים אף אם לא ישנו כלל, ויברכו זאת לאחר עלות השחר, ולאחר שנטלו ידיהם ללא ברכה.
לצאת מאחר: אדם שאינו מברך, אם יכול - ישמע ברכות התורה מאדם המחויב [וישמע זאת לאחר עלות השחר, אך לפני עלות השחר אין תועלת בשמיעתן, כיון שהמחייב הוא רק עלות השחר], או שיכוון בברכת "אהבה רבה" וילמד לאחר התפילה (משנ"ב סי' מז ס"ק כח, וראה אזמרה לשמך 217).
אדם שקם באמצע הלילה משינתו ורוצה ללמוד, אינו יכול להמתין מלברך ברכות התורה עד לאחר עלות השחר בכדי שיוכל להוציא אחרים, אלא עליו לברכן מיד.
ברכות התורה לניעור כל הלילה שישן ביום שלפניו
הניעור בלילה וישן ביום שלפניו, ינהג כנ"ל לעניין ברכות התורה לניעור כל הלילה.
מקור: נחלקו הראשונים מה מחייב ברכות התורה פעם נוספת - האם השינה או היום החדש.
שיטה א' - דעת רוב הראשונים (הובאו באזמרה לשמך גיליון 301) שהשינה מחייבת ברכות התורה, ולכן אף הישן ביום צריך לברך ברכות התורה [אך למעשה חוששים ולא מברכים לאחר שינת יום, וכדלהלן. לשיטות אלו - הניעור כל הלילה אינו מברך, כיון שאין שינה שתחייבו לברך שוב (עיין מג"א סי' מז וסי' תצד)].
שיטה ב' – יש סוברים שהיום החדש הוא המחייב ברכות התורה [וכשם שיום חדש מחייב ברכות השחר], ולדעתם אף הניעור כל הלילה צריך לברך ברכות התורה.
כך היא שיטת ר"ת (בתוס' ברכות יא:), ועי' רבינו יונה (שם ו. מדפה"ר), מרדכי (ברכות שם, רמז כט), רשב"ץ (ברכות שם), שו"ת מהר"ח או"ז (סי' קא). ולשיטת ר"ת זו - הישן בלילה וקם באמצע הלילה, אינו מברך ברכות התורה (וטעמו יתבאר להלן), אך שיטה זו לא נפסקה להלכה].
דעת הרעק"א שמברכים
כתב הרעק"א (בגליון השו"ע לסי' מז, על המג"א ס"ק יב) שאף שהניעור כל הלילה אינו מברך ברכות התורה, אם ישן ביום שלפניו מברך.
טעם הדבר הוא מפני שכל הסיבה שהניעור כל הלילה אינו מברך היא משום שחוששים לשיטה א' הנ"ל שהשינה היא המחייבת [ולכן אם לא ישן, לא יברך], אולם כשישן ביום שלפניו – מתחייב ממה נפשך בברכות התורה, כיון שיש כאן גם שינת [יום] המחייבת לפי שיטה א' הנ"ל, וגם יום חדש המחייב לפי שיטה ב' הנ"ל.
ברכת "אהבת עולם" במעריב גורמת שלא יוכל לברך ברכות התורה בבוקר
אולם יש להעיר, שהרי כל אדם שישן ביום צריך להתפלל מעריב בלילה, והלא נפסק בשו"ע (סי' מז ס"ז) שברכת "אהבת עולם" בערבית, פוטרת את ברכות התורה. וא"כ צ"ב מדוע הישן ביום וניעור בלילה יוכל לברך ברכות התורה בבוקר, הלא לפי השיטה שהשינה היא המחייבת בברכות התורה, נפטר כבר בברכת "אהבת עולם" שבמעריב, וכיון שחוששים לשיטה זו, ממילא נראה שהניעור כל הלילה אינו יכול לברך.
אמנם יש לציין שאם לא התכוון לפטור את ברכות התורה בברכת "אהבת עולם", ובנוסף גם לא למד מיד לאחר התפילה, באופן זה לא יצא יד"ח ברכות התורה בברכת "אהבת עולם" (עי' בה"ל שם ד"ה פוטרת, משנ"ב ס"ק יד, חיי"א כלל ט ס"ה, ונתבאר באזמרה לשמך גיליון 217).
וא"כ יוצא שדברי הרעק"א שהישן ביום וער בלילה שלאחריו מברך ברכות התורה בבוקר ממה נפשך, אמורים רק באדם שלא התכוון לפטור את ברכות התורה בברכת "אהבת עולם" שבמעריב, וכן גם לא למד לאחר התפילה [וכבר העיר בזה הרעק"א שם].
אולם כבר כתב המשנ"ב (שם ס"ק יג, והתבאר באזמרה לשמך גיליון 132 ועוד) שנכון שהישן ביום יכוון בברכת "אהבת עולם" בערבית לפטור את ברכות התורה [וילמד מיד לאחר התפילה], ונמצא שאדם שנהג כן אינו יכול לברך ברכות התורה בבוקר, אך אדם שלא כיוון ולא למד לאחר התפילה, לפי דברי רעק"א צריך לברך ברכות התורה בבוקר.
ב' טעמים בביאור דעת הראשונים הסוברים שאין מברכים לאחר שינת יום
נתבאר לעיל (ובהרחבה בגיליון 301) שדעת רוב הראשונים ששינה מחייבת ברכות התורה מחדש, ולדעתם מברכים גם לאחר שינת יום.
אולם למעשה לא נהגו לברך, מפני שחוששים לדעת הראשונים החולקים (האגור ואביו, הרא"ה, הרשב"ש, וכ"ד שבולי הלקט, ונתבאר בהרחבה בגיליון שם) וסוברים שלא מברכים על שינת יום. ויש לבאר את טעמם בשני אופנים:
[א] מפני ששינת יום היא שינה ארעית (כן מבואר בשבולי הלקט הנ"ל).
[ב] מפני שרק יום חדש מחייב ברכת התורה.
ולשיטה זו, מה שאדם שקם משינתו לפני עלות השחר צריך לברך, אין זה מטעם שהשינה היא המחייבת, אלא כיון שקם משינתו, הרי זה נחשב יום חדש [וכמו שמברכים ברכות השחר לאחר קימה מהשינה, משום שקימה מהשינה נחשבת כיום חדש, וכל יום חדש מחייב ברכות השחר], ולכך צריך לברך ברכות התורה (וכן נראה במחצה"ש סי' מז ס"ק יב).
הערה על דברי רעק"א
והנה לביאור א' הנ"ל שהטעם שלא מברכים על שינת יום אלא רק על שינת לילה, הוא מפני ששינת יום היא שינה ארעית, א"כ נראה שאף הישן ביום וניעור כל הלילה אינו מברך, שעדיין אין כאן שינת קבע המחייבת ברכה.
ולפי"ז צ"ב בדברי הרעק"א שהישן ביום וניעור כל הלילה מתחייב בברכת התורה ממה נפשך – אך לפי האמור נראה שאף שיש כאן יום חדש, אין כאן שינה המפסיקה, מפני שחוששים לשיטות הראשונים הנ"ל הסוברים ששינת יום אינה נחשבת הפסק כי היא שינה ארעית.
ויש לבאר כי הרעק"א סבר שהטעם שאין מברכים על שינת יום הוא כהביאור הב' הנ"ל, מפני שרק יום חדש מחייב, ולכן כתב שהישן ביום וניעור בלילה צריך לברך ממ"נ, משום שיש כאן גם יום חדש וגם שינה שמפסיקה.
דברי הב"י בביאור המנהג שלא לברך ברכות התורה לאחר שינת יום
הב"י (סי' מז) הביא בשם האגור (סי' א) שאביו הנהיג שלא לברך ברכות התורה לאחר שינת יום. ותמה הב"י מהמבואר לעיל שלדעת רוב הראשונים השינה מחייבת בברכות התורה, ויש לברך אף לאחר שינת יום.
וביאר הב"י בטעם דברי האגור ואביו, שהם חששו לשיטת ר"ת (בתוס' ברכות יא,: הובאה לעיל בשיטה ב')שרק יום חדש מחייב בברכת התורה, אך שינה – אפי' שינת לילה - אינה מהווה הפסק. ולכן הישן בלילה וקם באמצע הלילה, אינו מברך שוב לפני עלות השחר. ואף שאין הלכה כמותו [כי להלכה הישן בלילה והתעורר באמצע הלילה, צריך לברך], לעניין שינת יום חוששים לדבריו שאין השינה נחשבת הפסק [ובגיליון 301 הובאו כמה ראשונים הסוברים שלא מברכים לאחר שינת יום, אך לא מחמת שיטת ר"ת, ונתבאר טעמם לעיל].
ביאור דברי הב"י
א"כ מבואר בב"י שהטעם שלא מברכים ברכות התורה לאחר שינת יום הוא משום שחוששים לשיטת ר"ת ששינה לא נחשבת הפסק. ואף שלהלכה נפסק ששינת לילה נחשבת הפסק [ודלא כשיטת ר"ת], שינת יום לא נחשבת הפסק. וטעם החילוק בין שינת לילה לשינת יום, נתבאר לעיל בשני אופנים (וע"י במש"כ בזה במאמר מרדכי ס"ק יג, ובמחצית השקל ס"ק יב) .
ביאור שיטת ר"ת
ונראה לבאר בשני אופנים את שיטת ר"ת הנ"ל, שאין מברכים ברכת התורה לאחר שינת לילה אלא רק לאחר עלות השחר (עי' שו"ת מהרש"ג ח"א סי' סב, ושו"ת קרן לדוד סי' יא, ועי' היטב ברשב"ש וברא"ה הנ"ל):
[א] ברכות התורה הן חלק מברכת המצוות, ושינה לא נקראת הפסק כי דעת האדם לפטור את הלימוד עד עלות השחר.
[ב] ברכות התורה הן חלק מברכות השבח, וכמו שבברכות השחר המחייב הוא היום החדש, כך גם בברכת התורה.
ולהלכה שיטת ר"ת לא נפסקה, ולכן אדם שישן בלילה וקם לפני עלות השחר, מברך מיד ברכות התורה (כמבואר בסי' מז סע' יג), משום שמשעה שקם משינתו נחשב יום חדש, וכמו שמברכים ברכות השחר מיד לאחר השינה אף קודם עלות השחר.
ברכות התורה לניעור כל הלילה שישן ביום שלפניו – הלכה למעשה
נתבאר שדעת הרעק"א שהניעור כל הלילה שישן ביום שלפניו מברך ברכות התורה, וכן פסק המשנ"ב (סי' מז ס"ק כח). אך מטו משמיה דהחזו"א שאין לברך, משום ששינת יום תמיד נחשבת שינת ארעי [ולעיל הבאנו שסברת החזו"א מבוארת כבר בדברי שבולי הלקט. וראה באזמרה לשמך (הלכות חג השבועות) שיש להסתפק אם אדם הניעור בלילה וישן ביום שלאחריו כן יתחייב בברכות התורה לאחר שקם משינתו ביום, שמא באופן זה שינת היום כן תחשב השינה העיקרית שלו, ומצינו סברא זו במקור חיים (לבעל החוות יאיר, סי מז ס"ק יא). אולם מדברי השבולי הלקט והרא"ה הנ"ל נראה שאין שום שינת יום המחייבת ברכות התורה], ולכן נראה שלמעשה יש לחשוש ולשמוע ברכות התורה מאחר או לכוון לצאת בברכת אהבה רבה, וללמוד לאחר התפילה.
ברכות התורה לאדם שקם פעמיים בלילה
אדם שתכנן בתחילת הלילה לישון ב' שינות במשך הלילה [כלומר לישון שינה קצרה, להתעורר, ולאחמ"כ לחזור לישון את שינתו העיקרית] - אין לו לברך ברכת התורה לאחר השינה הקצרה, אלא רק לאחר השינה העיקרית, כיון שהשינה הראשונה נקראת שינת ארעי (כמבואר בגיליון 301).
אמנם אדם שלא תכנן כן, אלא הלך לישון על דעת לישון כל הלילה, אך לבסוף התעורר ורצה ללמוד, ולאחמ"כ להמשיך לישון – חייב לברך ברכות התורה לאחר שהתעורר בפעם הראשונה, אפי' אם השינה הראשונה הייתה רק שינה קצרה [שכיון שתכנן לישון בשינה זו את שינת הלילה, הרי זה נחשב שינת קבע, ובשונה מהמקרה הקודם שתכנן מראש לישון ב' שינות, שבאופן זה השינה הקצרה הראשונה נחשבת שינת ארעי].
וכשיקום שוב בבוקר לא יברך ברכת התורה [דרך החיים (דיני ברכות השחר, אות ד) , ואמנם דעת הפרי חדש (סי' מו) שצריך לחזור לברך שוב בבוקר. ויש לבאר שנחלקו מהו הטעם ששינת יום לא נחשבת הפסק, הפר"ח סבר כהביאור הא' הנ"ל, ששינת יום נחשבת תמיד שינת ארעי, ולכן השינה השנייהשישן בלילה מחייבת אותו שוב בברכות התורה, אך דרך החיים סבר כהביאור הב' הנ"ל, שיום חדש הוא המחייב, ולפיכך כיון שכבר בירך פעם אחת, שוב לא יברך פעם נוספת].