הזכרת ’ותן טל ומטר’ בשבת

שכח ותן טל ומטר במנחה של ערב שבת

שאלה: שכח להזכיר ותן טל ומטר בתפילת מנחה בערב שבת, האם יכול וצריך להשלים את התפילה על ידי שיתפלל ב' פעמים תפילת ערבית של ליל שבת.

תשובה: אינו יכול להשלים תפילה זו במעריב של ליל שבת, מאחר ואין חסר לו אלא הזכרת ותן טל ומטר, ובתפילת ערבית של ליל שבת גם לא יזכיר הזכרה זו[1] [ואין יכול לעשות תנאי של נדבה כיון שבשבת אין מתפללים נדבה].

טעה והתפלל תפילת חול בשבת ולא הזכיר בתפילה זו שאלת מטר

שאלה: העומד "בימות הגשמים" "בשבת" וטעה והתפלל תפילת חול, וכשהגיע לברכת השנים (לפי טעותו שהתפלל תפילת חול) טעה עוד וגם לא שאל טל ומטר ולאחר שסיים ברכת ברך עלינו נזכר ששבת היום, האם יש עליו חיוב לתקן את ברכת ברך עלינו, או שיכול להמשיך בתפילת השבת.

תשובה: אין עליו חיוב לתקן הברכה וימשיך בתפילת השבת, ונראה שדין זה הוא אף לשיטת הפוסקים[2] שהטועה באופן זה בימות החמה ושאל מטר בתפילת השבת, שחייב לחזור ולתקן את הברכה, מכל מקום בנידון זה שלא שאל מטר בימות הגשמים, נראה שגם לשיטתם אינו צריך לחזור ולתקן את הברכה, וכפי שהתבאר טעם הדבר בהערה[3].

[1] שורש נידון שאלה זו הוא על פי מה שנחלקו קמאי במי שטעה ולא הזכיר יעלה ויבוא בתפילת מנחה, אם יש לו תשלומין במעריב שבמוצאי ראש חדש, שהתוספות (ברכות כו ע"ב) הביאו פלוגתא בזה שדעת רבינו יהודה שאין לו להתפלל ערבית שתים כיון שגם בתפילת התשלומין לא ירויח כלום שהרי לא חסירה לו התפילה עצמה אלא הזכרת יעלה ויבוא ובערבית שאחר ר"ח הרי גם לא מזכיר יעלה ויבוא [וכשיטה זו נקטו הרבה מהראשונים]. אמנם בשם הרי"ף כתבו התוספות [וכן הוא ברא"ש ברכות פרק ד' סי' ב' בשם חכמי פרוביניציא] שמכל מקום יש לו להתפלל ערבית שתים אפילו שאינו מרויח בתפילה זו את הזכרת יעלה ויבוא. ובאחרונים פירשו את פלוג' הראשונים ביסוד דין הזכרת יעלה ויבוא בר"ח בתפילה אם הזכרה זו נעשית חלק מהתפילה ממש, וכשלא הזכיר יעלה ויבוא הרי שחיסר מגוף התפילה, ולא יצא ידי חובת תפילה והרי זה כמי שלא התפלל (וזוהי שיטת הרי"ף), או שאין הזכרת יעלה ויבוא יעשית ממטבע התפילה ממש, וגם כשלא הזכיר יעלה ויבוא יצא ידי חובת תפילה אלא שחסירה לו הזכרה זו של יעלה ויבוא בתפילה ומשום כן צריך לחזור ולהתפלל וזו שיטת התוספות). ולהלכה נפסק בשלחן ערוך (סימן קח ס"א) שצריך להתפלל את תפילת התשלומין על תנאי של נדבה, כדי לצאת את שיטת הפוסקים שיש לתפילה זו תשלומין. [אמנם כבר כתב החיי אדם כלל כז שאין להתפלל כלל תפילת נדבה אפילו במקום שהוא בא לצאת ידי ספק חיוב תפילה, ומשום כן הכריע החיי (כלל כז אות טז) שאם שכח יעלה ויבוא שלא יתפלל שתים בתפילת ערבית של מוצאי ראש חודש, אבל למעשה המ"ב בבה"ל סי' קז' ד"ה 'אם' הכריע שיש להתפלל נדבה בספק].

ולפי זה בנידונינו שלא שאל מטר במנחה בערב שבת, לכאורה היה נראה שגם לפסק השלחן ערוך אין לו לחזור ולהתפלל ערבית שתים כיון שבשבת אינו יכול להתפלל נדבה והדרינן לעיקר הדין שלא מועילה תפילת תשלומין במקום שגם בתפילת התשלומין לא ירויח את ההזכרה שחיסר בתפילה.

אולם שיטת הגר"ח (ראה כתבי הגר"ח (סטנסיל) סימן א) שחלוק הזכרת ושאילת מטר מהזכרת יעלה ויבוא, שהזכרת מטר נחשבת כחלק ממטבע התפילה וכשאינו שואל מטר הרי זה משנה ממטבע הברכה של ברך עלינו, ונחשב כאילו לא התפלל, ואינו דומה להזכרת יעלה ויבוא שאין הזכרה זו נעשית חלק ממטבע התפילה אלא הזכרה בעלמא היא, ולפי זה חידש הגר"ח שגם לשיטת הראשונים (הנ"ל) שאם לא הזכיר יעלה ויבוא במנחה בראש חודש שאינו יכול להתפלל שתים בערבית של מוצאי ראש חודש, מכל מקום אם לא שאל "טל ומטר" במנחה בערב שבת, צריך להתפלל ערבית שתים, כיון שחיסור שאלת מטר בברכה נחשב כמשנה ממטבע הברכה וכאילו לא התפלל כלל.

והיה מקום לדון להוכיח כשיטת הגר"ח ממה שכתב הרבי עקיבא איגר (הגהות לשלחן ערוך אורח חיים סימן נב) שאם טעה בתפילה ולא הזכיר גשמים באופן שצריך לחזור על התפילה, שצריך לומר תחלה פסוקי דזמרה בברכה לפניה ולאחריה אף שבעלמא אין לומר ברוך שאמר וישתבח אחר תפילת שמונה עשרה, ראה שם, ומבואר לכאורה שמי שלא הזכיר גשם נחשב כמי שלא התפלל. אמנם באמת יש לדחות ששונה דין זה של פסוקי דזמרה הנאמרים דוקא לפני התפילה, שיסוד דינם אינו בדוקא לפני שיצא ידי חובת תפילה, אלא שהינם צריכים להאמר יחד עם התפילה ולא לאחריה ולענין זה די לנו במה שעדיין יש לו שייכות לתפילה שיכול עדיין לומר פסוקי דזמרה ולברך עליהם].

והנה בעיקר שיטת הגר"ח ששאלת מטר נחשבת כחלק ממטבע התפילה יש לעיין קצת ממה שנפסק בשלחן ערוך (סימן קיז ס"ה) שאם לא שאל מטר בברך עלינו שיכול להשלימו בברכת שמע קולינו, ולכאורה אם שאלת מטר אינו הזכרה אלא חלק ממטבע הברכה של ברך עלינו, כיצד יכול להשלים הזכרה זו בברכה אחרת. אמנם זו לא קשה דראה בביאור הלכה (שם ד"ה אם לא) שכתב לדון ללמוד מפסק השלחן ערוך הנ"ל לכל מקום שחיסר דבר שהוא מעיקר הברכה ומעכב בתפילה, שיכול להזכירו בשומע תפילה, וכתב שם שאפשר שאף אם דילג על קיבוץ גליות בברכת תקע בשופר יכול להשלים בשמע קולינו (אמנם להלכה הכרעת הביאור הלכה שם שאינו יכול להשלים קיבוץ גליות בשמע קולינו), והנה קיבוץ גלויות בודאי הוא עיקר הברכה של תקע בשופר ומכל מקום מבואר בביאור הלכה שאפשר היה להשלימו בברכת שמע קולינו, ועל כרחך שברכת שמע קולינו שאני שניתנה לכתחילה לקבוע בה כל עניני התפילה, וכשמשלים חלקי התפילה בשמע קולינו אין בו חיסרון של משנה ממטבע [וכל שכן לשיטת הפרי חדש (הובא בביאור הלכה שם) שיכול להשלימם בשומע תפילה גם אם דילג ברכה שלימה, דעל כרחך גדר הדבר הוא כן]. ואם כן יש לומר שאף אם שאלת מטר נחשבת כחלק ממטבע הברכה של ברך עלינו מכל מקום יכול להשלימו בברכת שמע קולינו.

אכן באמת יש לפלפל בעיקר דברי הגר"ח ממה שמצינו בכמה מקומות שלא כדבריו וכדלהלן:

[א]. ראה תוספות (ברכות כט ע"ב ד"ה טעה ובר"ה לד ע"ב ד"ה כך) שכתבו שאף שאין הבקי יכול לצאת חובת תפילה מהשליח ציבור אם שכח ולא אמר דבר שצריך לחזור בשבילו (והיינו לכאורה אף שאילת מטר) יכול לצאת מהשליח ציבור כיון שחיסרון ההזכרה אינה נחשבת כאילו לא התפלל, ודין זה נפסק בשלחן ערוך (סימן קכד ס"י), ומבואר לכאורה שאף שאלת מטר נחשבת כבזכרה ואינה ממטבע הברכה (ובאמת הדבר מפורש יותר באור זרוע הלכות ראש השנה סוף סימן רסב), וזה לכאורה שלא כדברי הגר"ח (אמנם בסמוך כתבנו לדחות קושיא זו).

[ב]. ראה בית יוסף (סימן קכו) שהביא בשם הכל בו בזה הלשון: "כתב הכל בו בסימן מ"ג (ב ע"ד) על יעלה ויבוא דהאידנא שכל אחד מתפלל לעצמו אם שליח ציבור אמרו בלחש אין צריך לחזור כלל לא לראש ולא לעבודה שאינו חוזר ומתפלל בקול רם אלא משום קדושה וכן נראה ממשיב הרוח ומהשאלה" עד כאן לשונו, והנה אף שהבית יוסף נחלק על הכל בו בעיקר הדין מכל מקום מבואר בדבריו שאין לחלק בין שאלת מטר להזכרת יעלה ויבוא ואף שאלת מטר נחשב כהזכרה ואינה ממטבע הברכה.

[ג]. ראה שלחן ערוך (סימן קפח ס"ט) שכתב לענין זימון זה לשונו: "ג' שאכלו בשבתות ויו"ט ושכחו להזכיר מעין המאורע והם צריכים לחזור לראש בהמ"ז יברך כל אחד בפני עצמו כי מידי זימון כבר יצאו" עד כאן לשונו. ומבואר מזה שאנו נוקטים להלכה שאם לא אמר ההזכרה הראויה אינו נחשב שלא התפלל או לא בירך כלל, אלא רק שחסר לו הזכרה זו, וזה לכאורה שלא כדברי הגר"ח (אמנם באמת הקושיא היא בסתירת השלחן ערוך שהרי לענין תפילת תשלומין לתפילה שטעה בה באופן שלא מתקן את הטעות בתשלומין, הביא השלחן ערוך (סימן קח סי"א) שתי שיטות אם צריך לחזור ולהתפלל ולא הכריע, וזה סותר לדין זימון שהכריע השלחן ערוך שעלתה לו הזימון, ועל כרחך צריך לדחות כפי המבואר בערוך השלחן (שם סכ"ב) שברכת הזימון היא ברכה בפני עצמה. ועוד יש לחלק בין ברכת המזון שהיא מן התורה ומסתבר שההזכרות אינן אלא דרבנן ואם כן שייך לדון שכלפי הדאורייתא יצא גם בלא ההזכרות).

[ד]. ראה פרי חדש (סימן קח ס"א) שהביא דעת המהר"ש גראמיזאן שמי שהוצרך להתפלל תפילת תשלומין ובתפילה ראשונה טעה ולא הזכיר מטר ובשניה הזהכיר מטר שצריך שוב להתפלל שתי תפילות כיון שגם התפילה השניה שהזכיר בה מטר אינה יכולה לעלות לו לתפילה כיון שנתכוון בה לשם תשלומין ואין להתפלל תפילת תשלומין קודם תפילת החובה, והפרי חדש נחלק שאף תפילה זו שלא הזכיר בה מטר נחשבת כתפילת חובה כלפי זה שיש להחשיב התפילת תשלומין כבאה אחר תפילת החובה, וכדעת הפרי חדש נקט המשנה ברורה (שם ס"ק ט). ומבואר לכאורה שלא כהגר"ח שכתב שאם לא הזכיר מטר נחשב שלא התפלל כלל [ויש לפלפל שאף לדעת הגר"ח ישנה שם "תפילה" על תפילה שטעה בה ורק שלא יצא בה ידי חובת תפילה כלל והרי היא כתפילת נדבה, וכשם שנראה מסתבר לענין דין מאה ברכות שאף תפילה זו שטעה בה גם עולה לו לחשבון המאה ברכות ועל כרחך שאף לדברי הגר"ח ישנה משמעות לתפילה זו כתפילה ורק שאינה תפילה שיוצא בה ידי חובה אלא היא כתפילת נדבה, ואם כן מסתבר שאף דין זה שיש להתפלל תפילת תשלומין אחר תפילה העיקרית, די לנו בתפילה שיש עליה שם תפילה העיקרית אך שלא יצא בה ידי חובה, (ובכך יתיישב גם מה שהערנו (אות א) מדברי השלחן ערוך סימן קכד ס"י)].

אולם באמת מצינו בגדולי האחרונים שכתבו במפורש שלא כדברי הגר"ח ראה ישועות יעקב (אורח חיים סימן קיז ס"ג ג) שכתב שאיןל חלק בין שאלת מטר להזכרת יעלה ויבוא ואף אם לא שאל מטר בתפילה הסמוכה להפסקת שאלת מטר לא התפלל בתשלומין שתים, וזה דלא כהגר"ח, וכן מפורש במגן אברהם (סימן קח ס"ק טז) ובמחצית השקל (שם) ובפרי מכדים (שם משבצות זהב ס"ק יא), וכן הוא בשערי תשובה (שם ס"ק יז) בשם שערי צבי.

וכן נראה שדעת המשנה ברורה שלא כדברי הגר"ח, ראה במה שכתב המשנה ברורה (סימן קח ס"ק לה) ז"ל: "דאם שכח טל ומטר או משיב הרוח בשבת ור"ח במנחה או ששכח שאר דבר המצריכו לחזור ולהתפלל לכו"ע יתפלל בערב שתים דהא ירויח זה בתפילת התשלומין" ע"כ. הרי שאף לגבי שאלת מטר הוצרך המשנה ברורה לסברא זו שירויח בתפילת התשלומין הזכרת שאלת מטר, ומבואר שבמקום שלא ירויח בתפילת התשלומין הזכרת מטר אינו מתפלל תפילת התשלומין. וכן נראה מדוייק מדברי הביאור הלכה (קיז ס"ה ד"ה אם לא) שצידד לחלק בין מי ששכח שאלת מטר בברך עלינו שיכול להשלימו בשמע קולינו, למי ששכח קיבוץ גלויות שאינו יכול להשלימו בשמע קולינו, ולכאורה החילוק הוא ששאלת מטר אינה נחשבת חלק ממטבע הברכה, ואינה כקיבוץ גלויות שנחשב חלק ממטבע הברכה.

[2] ראה ספר הלכות קטנות (חלק ב סימן צא) שכתב זה לשונו: "נמשך בתפילת שבת התחיל באתה חונן וסיים בברכת השנים ואז נזכר שהיה שבת ונתן דעתו שהיה ימות החמה ושאל גשמים מהו תשובה אין זה דומה למי שהזכיר מאורע שאר ימים ביום שאינו שייך שאין בכך כלום דהתם לא אמרו שיסיים אותה ברכה אבל בשל חול אם התחיל חייבוהו לגמור משום דראויה היתה תפילה של חול ליאמר בשבת וכו' א"כ מאחר שהתחיל ברכת השנים חייב לגמרה כתקנה ואם טעה חוזר עד שיאמר ברכת השנים כתקנה ואח"כ הולך לשל שבת, עד כאן לשונו. הרי מבואר דעת הלכות קטנות שכל שכבר התחיל לומר את ברכת ברך עלינו יש לו חיוב לומר הברכה כתיקונה וכשקלקל הברכה מוטל עליו לחזור ולתקנה. וראה בשערי תשובה (סימן רסח ס"ק ג) ובבאר היטב (סימן קיז ס"ק ז) שהעתיקו דברי ההלכות קטנות להלכה.

אמנם הרבה אחרונים השיגו על דברי בעל הלכות קטנות וכפי שתמה עליו הכף החיים (סימן קיז ס"ק כז) שמאחר וכל הדין לחזור על ברכת השנים כששאל מטר בימות החמה הוא משום שזה שקלקל הברכה נעשה כאילו לא אמר את הברכה כלל ומחוייב לאומרה ואם כן כל זה בחול שיש חיוב לומר ברכת השנים אבל בשבת שאין חיוב לומר ברכה זו כלל מאיזה טעם הוא מחוייב לחזור ולומר ברכה זו כתיקונה, וכן האריך לתמוה בתהלה לדוד (סימן רסח ס"ק א), ובמהר"ש קלוגר (חכמת שלמה סימן קיז, וראה שם שדן לתלות דברי ההלכות קטנות במחלוקת הפוסקים לגבי מי שלא הזכיר יעלה ויבוא במנחה אם יש לו להתפלל שתים בערבית שאחר ראש חודש). וכן ראה בחיי אדם (כלל כח ס"ז) שנקט בפשיטות להלכה שלא כדברי בעל הלכות קטנות.

ודע, שנחלקו הפוסקים לשיטת ההלכות קטנות הנ"ל, באופן שכבר התחיל תפילת השבת אם עדיין יש עליו חיוב לחזור ולתקן את ברכת ברך עלינו, שבספר מחזיק ברכה (סימן רסח ס"ק ג) כתב שאחר שהמשיך תפילת השבת כבר נתבטל ממנו החיוב לתקן את ברכת ברך עלינו שהיא תפילת החול. אמנם המאמר מרדכי (שם ס"ק ב) כתב שלדעת ההלכות קטנות אפילו אם המשיך בתפילת השבת צריך לחזור לברכת ברך עלינו ולאומרה כתיקונה, וראה שם עוד שצידד לומר בדעת ההלכות קטנות שאפילו אם סיים התפילה שצריך לחזור ולהתפלל ולומר ברך עלינו כתיקונו ולחזור לתפילת השבת, וכדבריו נקט גם התהלה לדוד (שם) בדעת ההלכות קטנות.

[ואולם במש"כ המאמר מרדכי שצריך לחזור ולהתפלל תפילת חול עד ברכת השנים ומשם להשלים את תפלית השבת בפשטות אינו מובן, למה לא די לו לחזור ולהתפלל תפילת שבת, שהרי לכאורה כל עיקר סברת ההלכות קטנות היא שאף שלא חייבוהו בשבת לומר ברכת השנים מכל מקום אחר שטעה וצירך ברכת השנים לתפילתו נחשבת ברכה זו כחלק מהתפילה ושוב עליו לתקן את התפילה, ומשום כן צריך לחזור ולומר ברך עלינו כתיקונו, אבל במקום שסיים התפילה בלא שתיקן הרי שהחיסרון האו בתפילה שתפילת השבת שלו נתקלקלה בברכת הרך עלינו שצירף לה ושוב מוטל עליו להתפלל תפילת שבת בלא קלקול, ומהכ"ת לומר שצריך לחזור ולהתפלל תפילת חול כדי לתקן תפילה זו. ונראה מכך שסברת ההלכות קטנות לדעת המאמר מרדכי, שכל שהתחיל להתפלל תפילת חול בשבת, חייבוהו באותם הברכות שהתחיל בהם אף שהם ברכות לתפילת חול, וכיון שטעה בברכה זו, מוטל עליו להתפלל ברכה זו כתיקונה, ועדיין צריך עיון].

[3] טעם החילוק בין שאל מטר בימות החמה ללא שאל מטר בימות הגשמים הוא משום שבשאל מטר בימות החמה הרי נמצא שאמר ברכה מקולקלת וכיון שקלקל הברכה יש עליו דאין לאומרה כתיקונה, מה שאין כן לענין מה שלא שאל מטר בימות החורף שאין חסר אלא הזכרה של שאילת מטר אבל הברכה עצמה אין בה חיסרון כלל, וכיון שבשבת אין עליו דין להזכיר שאילת מטר אין עליו גם חיוב לומר ברך עלינו כתיקונו.

אלא שהיה מקום לדון לשיטת הגר"ח (המובא בהרחבה בהכרות לתשובה העוסקת "שכח שאלת מטר במנחה של ערב שבת") ששאלת מטר בברכת ברך עלינו נחשבת כחלק ממטבע הברכה, ולפי זה לכאורה אין לחלק בין שאלת מטר בימות החמה למי שלא שאל מטר בימות הגשמים, שהרי אף מי שלא שאל מטר בימות הגשמים נחשב ששינה ממטבע הברכה וכאילו לא התפלל (אמנם יש לעיין קצת למה שכתב החכמה שלמה סימן קיז ראה שם).

אולם באמת נראה לשיטת הגר"ח הנ"ל, עדיין יש לחלק בדין זה בין שאלת מטר בקיץ שיש קלקול בכל התפילה ויש חובה לתקן התפילה, לבין מי שלא שאל מטר שאף שחסר לו עיקר הברכה של ברך עלינו מכל מקום לענין תפילת שבת שאין חיוב מעיקרו לומר ברכת ברך עלינו אינו נחשב שנתקלקלה התפילה ואף לדעת ההלכות קטנות אין עליו חיוב לחזור ולתקן ברכה זו.