הלכות צום עשרה בטבת

החייבים בתענית

הכל חייבים בתענית ואסור לפרוץ גדר.

קטנים עד גיל בר מצוה ובת מצוה פטורים מלצום ואף בתענית שעות אינם חייבים.

חולה אף שאין בו סכנה פטור מהצום, ואוכל ושותה כרגיל ללא שיעורים, שבמקום חולי לא גזרו רבנן, ואסור לו להחמיר על עצמו.

הגדרת חולה היא כחולה שמותר לו לקחת תרופות בשבת, והוא או באופן שנפל למשכב או שחולה כל גופו והיינו שהוא במצב שאינו יכול לתפקד.

מי שיש לו רק מיחושים כל עוד שיכול לתפקד כרגיל חייב להתענות.

מעוברות ומניקות אינן צמות, הגדרת מעוברת היא מעת שיודעת שהיא בהריון [ע"י בדיקת הריון וכד'], ואף בתוך ארבעים יום ליצירת הוולד. והגדרת מינקת היא כל עוד שמניקה בפועל, ואף הנקה חלקית, אבל אם אינה מניקה בפועל כלל אף שהיא תוך כ"ד חודש מהלידה צריכה לצום.

יולדת תוך ל' יום ללידתה אינה צמה ואת הל' יום מקלים למנות מעת לעת.

מפלת, אם היא הפילה אחר ארבעים יום מתחילת עיבורה, דינה כיולדת שאינה צמה תוך ל' יום ללידה והפלה.

צריך לדאוג לאפשרות שיוכל לצום, ומי שאם לא יתאמץ לא יהיה בגדר חולה, עליו לעשות כן שיוכל לצום.

אף אלו שמותרים באכילה אין להם לאכול בשר ויין ומיני מעדנים, מלבד קטנים שאינם יודעים להתאבל, שלהם מותר.

ההנהגה בלילה שלפני הצום

התענית מתחילה מעלות השחר עד צאת הכוכבים.

בזמן עלות השחר ישנם מספר דעות ושניים מהן עיקריות, א. שבעים ושתים דקות [זמניות] קודם הנץ. ב. תשעים דקות [שעה וחצי זמנית] לפני הנץ, להלכה בשעת הצורך אפשר להקל לאכול עד זמן עלות השחר השני.

נתבאר לעיל שאכילה בלילה שלפני הצום מותרת, אלא שבעל נפש יפסיק לאכול מבעוד יום, כמו בצום ט"ב, אך למעשה לא נהוג כן ואף בעלי נפש מקילים בזה.

אף שנתבאר שהתענית מתחילה בזמן עלות השחר, אם ישן שינת קבע, השינה נחשבת כקבלת תענית ואסור לאכול לאחר שקם מהשינה אף אם קם באמצע הלילה, אך שינת עראי אינה נחשבת כקבלת תענית ואם התעורר קודם עלות השחר לאחר שינת עראי, מותר לו לאכול.

אם דרכו לישון בתחילת הלילה, ואח"כ לקום ולאכול, אין השינה נחשבת כקבלת תענית, ומותר לו לאכול, לאחר שקם משנתו.

אם נרדם וישן אפילו שישן שינת קבע באמצע סעודתו, מותר לו להמשיך לאכול [והמחמיר על עצמו בזה קדוש יאמר לו].

אם התנה קודם השינה שיוכל לאכול לאחר שיקום משנתו, מותר לו לאכול עד עלות השחר, אך עפ"י הזוהר אף בכל לילה לאחר שקם משנתו באמצע הלילה [לאחר חצות] אין לאכול, אך שמי שאם לא יאכל יהיה קשה לו הצום, או שלא יוכל ללמוד טוב, מותר לו לאכול כעיקר הדין עד עלות השחר, ושתיה מותרת גם לפי הזוהר.

לגבי שתיה לאחר שינה בליל הצום, מותר לשתות אף אם לא התנה לפני השינה, אך לכתחילה יש להתנות לפני השינה, [ולספרדים הנוהגים כדעת השולחן ערוך אסור לשתות אם לא התנה].

כאשר אדם קם באמצע הלילה, באופן שמותר לו לאכול, יכול לאכול ולשתות ללא הגבלה עד עלות השחר.

[ובשונה מיום רגיל, שבו הדין מבואר [בסי' פ"ט סעיף ה' ובמ"ב שם ס"ק כ"ז] שבחצי שעה שלפני עלות השחר אסור להתחיל לאכול יותר מכביצה פת או מזונות, אבל מותרת אכילת פירות וירקות וחטיפים למיניהם ללא הגבלה [ואסור להתחיל לשתות משקה המשכר יותר מכביצה] אבל מותרת שתיית שאר משקין ללא הגבלה עד עלות השחר וכשהגיע עלות השחר צריך להפסיק. ויש לדון האם ביום צום גם קיים דין זה שאינו יכול לאכול יותר מכביצה פת או מזונות בחצי השעה שלפני עלות השחר, שיש מקום לומר שאולי רק ביום רגיל גזרו שמא ימשך בסעודתו, ויתבטל מקריאת שמע, אבל בצום כיון שאסור לו להמשיך לאכול מפני הצום, אין חשש שימשך.

והנה פשטות דברי הגמ' [תענית י"ב] ובטור ושו"ע [סי' תקס"ד] שאוכלין ושותין עד שיעלה עמוד השחר, ולא נזכר בפוסקים הגבלות, ומשמע דבזה מותר עד עלות השחר לאכול ולשתות ללא הגבלה] עכ"פ כשלא ישן בלילה, ואם ישן והתנה לפני שנתו אז עפ"י דין מותר ועפ"י הזוהר אסור, כפי שנתבאר לעיל].

איסור האכילה בצום

טעימה

אף טעימה אסורה, אף אם יפלוט אח"כ.

אך לספרדים הנוהגים כדעת השו"ע, טעימה מותרת בכל תענית, ובתנאי שיפלוט, ונחלקו הפוסקים בדעת השו"ע האם הטעימה שמותרת היא רק מעט עד שיגיע לשיעור רביעית במשך כל היום, או אף טעימת רביעית מותרת, ואף כמה פעמים במשך היום, כל טעימה רביעית, אך טעימה יותר מרביעית אסורה, וכן הלכה כדעה זו.

שטיפת הפה

שטיפת הפה מותרת רק למי שיש לו צער במניעת השטיפה, ואז צריך לכפוף ראשו ופיו שלא יבלע.

צחצוח שינים

כיון שלאחר הצחצוח שוטפים את הפה, ושטיפת הפה מותרת רק במקום צער, על כן אין לצחצח שינים בצום אלא במקום צער [או במקום כבוד הבריות].

תרופות

בריא או מי שיש לו מיחושים שלוקח תרופות, אם אין בהם טעם, מותר לקחתם ללא מים, ואם אינו יכול לבלוע ללא מים, או תרופה ממתקת, ימררם על ידי מלח או כמה שקיות תה [קמומיל] ללא סוכר [וחולה אף שאין בו סכנה, שפטור מן התענית, לוקח כרגיל].

בליעת רוק

בליעת הרוק מותרת.

שכח ואכל

שכח ואכל אפילו אם אכל כזית או שתה משקין כמלא לוגמיו מחויב להמשיך לצום, ואינו צריך לצום ביום אחר, אך ילמד הלכות תענית לכפרה על חטאו.

אמירת עננו לשכח ואכל או לחולה

שכח ואכל, אם אכל פחות מכזית, או שתה פחות ממלא לוגמיו, אומר עננו כרגיל, אולם אם אכל יותר מכזית [ויש אומרים יותר משיעור ככותבת] או שתה יותר ממלא לוגמיו, כיון שדינו שצריך להמשיך לצום אומר עננו אך יאמר "ביום צום התענית הזה" במקום "צום יום תעניתנו".

חולה שמותר לו לאכול, אינו אומר עננו, וכן קטן שאינו צם אינו אומר עננו.

רחיצה בתענית

כתב המ"ב (סי' תקנ ס"ק ו') 'ובעל נפש יחמיר בכולן (בכל ד' תעניות) כמו בט"ב'. ומותרת רק רחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין, או לרחוץ כל גופו בצונן, אבל ברחיצת כל גופו בחמין נהגו להחמיר. בעל נפש יחמיר שלא לרחוץ כלל בצום ואף לא בצונן, וכן יחמיר בסיכה.

לעניין נעילת הסנדל, כשהולך ברחוב - אף בעל נפש אין לו להחמיר בזה, משום שזהו דבר שבפרהסיא והוי יוהרא ויראה כחוכא ואיטלולא, אך בבית יש לבעל נפש להחמיר שלא לנעול נעלי עור כמו בתשעה באב.

לענין תשה"מ בעל נפש יחמיר בזה אף בלילה שלפני הצום (וראה בהרחבה בענין זה באזמרה לשמך גיליון 101).

עישון בתענית

סיגריה אלקטרונית - אסור לעשן כלל. סיגריה רגילה - רק מי שמאד נצרך לכך יעשן, ויעשה זאת בצנעה.