חנות בגדים בשבת

שאלה: האם מותר לבעל חנות בגדים לפתוח את חנותו בשבת ע"מ למכור בגד לחברו שאין לו בגד אחר ללבוש, וכגון שהתלכלך באמצע שבת [ודווקא באופן שאין בעיה של מקח וממכר בשבת, וכגון שאינו מסכם עמו מחיר (סי' שכג)].

תשובה: אסור, מפני שהבגדים הוי מוקצה מחמת חסרון כיס.

מקור: מבואר בגמ' (שבת יט:) שרב ושמואל נחלקו האם 'תמרי דעיסקא' [היינו תמרים העומדים להוליכם לסחורה למקום אחר] הם מוקצה או לא, ומבואר שם דקמיפלגי בפלוגתא דר' יהודה ור' שמעון בענין מוקצה.

ולהלכה פסק הרמב"ם (הל' שבת פכ"ה ה"ט) וז"ל "כל כלי שמקפיד עליו שמא יפחתו דמיו, כגון כלים המוקצים לסחורה... אסור לטלטלן בשבת, וזה הוא הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס" עכ"ל. וכן פסק הרמ"א (סי' שח ס"א) "וה"ה כלים המיוחדים לסחורה ומקפיד עליהם" עכ"ל.

ומבואר שישנו איסור לטלטל דברים המיועדים לסחורה, דדינם כמוקצה מחמת חסרון כיס, שמאחר ואינם מיועדים לשימוש כלל, מקפיד עליהם שמא ייפסדו.

ואף שנתבאר בגיליון הקודם שאין מוקצה מחמת חסרון כיס בכלי שמלאכתו להיתר, כאן הדבר שונה, וכפי שנתבאר שם בענין חפצים כבדים [כמקרר וכדומה], דאף שהם כלים שמלאכתם להיתר, כיון שס"ס אינו מזיזם בשבת מאיזה טעם שיהיה [אם משום שהם כבדים, ואם משום שהם עומדים לסחורה], לפיכך נאמר בהם דיני מוקצה מחמת חסרון כיס.

[ועי' עוד בדברי הרמב"ם (הל' שבת פכ"ו הי"ב), ובמג"א (סי' שב סק"ז) ובפמ"ג (שם)].

ואף שנתבאר באזמרה לשמך גיליון 230 שבגדים ותכשיטים אינם בכלל גזירת כלים [ועיין היטב בדברי המאירי והחיי אדם המצוינים שם], אעפ"כ נאמרו בהם דיני מוקצה מחמת חסרון כיס. ולהלן הובאו דברי החיי אדם בנדון זה, וכמה תמיהות על דבריו.

בגד העומד להחזירו לחנות

שאלה: אדם שקנה בגד, ולאחר שמדדו, מעוניין להחזירו לחנות. האם דינו כמוקצה העומד לסחורה.

תשובה: דינו ככלי העומד לסחורה, והוי מוקצה מחמת ח"כ.

 

 

 

תכנן להחזיר את הבגד לחנות, ונמלך בשבת להשתמש בו

שאלה: אדם שהיה בדעתו להחזיר את הבגד שקנה לחנות [דבאופן זה הבגד מוקצה מחמת ח"כ, כדלעיל], ובאמצע שבת נמלך להשאירו אצלו. האם מותר להשתמש בבגד בשבת או שכיון שהוקצה בבין השמשות הוקצה לכל היום, ואסור.

תשובה: אסור.

מקור: כתב המג"א (סי' שח סקי"ט) שכלים מוקצים שנשברו בשבת אסורים בטלטול, אף שעכשיו אינם מוקצים. ומבואר בפמ"ג שכוונתו לכלים המוקצים מחמת ח"כ שנשברו, וכעת אינם מוקצים מח"כ, הרי הם אסורים.

ורבי עקיבא איגר (בגליון השו"ע) חולק על המג"א, וסובר שדין זה נכון רק לר' יהודה הסובר דאמרינן מיגו דאיתקצאי, אבל לר"ש הסובר שלא אומרים מיגו דאיתקצאי [והלכה כמותו (עי' סי' שי ס"ב)] מותר לטלטלו [וכ"כ רע"א בגליונותיו (ריש סי' שח), וע"ע ברע"א (ביצה ב:)].

אמנם להלכה פסק המשנ"ב (סי' שח סקל"ה) והחזו"א (סי' מג סקי"ח) כדעת המג"א, ועי' כה"ח (ס"ק עד).

חנות כלים חד פעמיים בשבת

שאלה: האם מותר לאדם לבקש מבעל חנות כלים חד פעמיים שיפתח לו את החנות בשבת וימכור לו משם כלים לצורך אירוע.

תשובה: כיון שמצוי לפעמים שפותחים חנות זו במקרה הצורך, אין זה מוקצה [וכנ"ל דווקא באופן שאין בעיה של מקח וממכר בשבת, וכגון שאינו מסכם איתו מחיר].

מקור: אף שכלים העומדים לסחורה הם מוקצה מח"כ וכדלעיל, נראה דהיינו דווקא בכלים שאף פעם אין נוהגים למוכרם בשבת [כבגדים], אולם חנויות כלים חד"פ הפותחים את חנותם לפעמים, אין הכלים שבהם מוקצה.

חנות לממכר מזון בשבת

שאלה: האם מותר לאדם לבקש מבעל חנות מזון שיפתח לו את החנות וימכור לו משם דברי מאכל.

תשובה: מותר [וכנ"ל דווקא באופן שאין בעיה של מקח וממכר בשבת, וכגון שאינו מסכם איתו מחיר].

מקור: נתבאר לעיל שכלים העומדים לסחורה הם מוקצה, ולפי"ז לכאורה היה נראה שאף המזון שבחנות העומד לסחורה, יש לו דין מוקצה.

אולם מבואר במסקנת הגמ' (שבת יט:) ובשו"ע (סי' שי ס"ב) "אין שום אוכל תלוש הראוי לאכילה מוקצה לשבת, דתמרים ושקדים ושאר פירות העומדים לסחורה מותר לאכול מהם בשבת". ומבואר שאוכל העומד לסחורה אינו מוקצה.

ונאמרו כמה דרכים בביאור החילוק בין כלים לאוכל:

א. כתב בספר תוספת שבת (שם ס"ק ב) שהטעם שדברי מאכל אינם מוקצה אף כשעומדים לסחורה, הוא משום שאע"פ שעומדים לסחורה, דעתו לאכול מהם כשירצה, והעתיקו המשנ"ב (שם ס"ק ד).

ובחזו"א (או"ח סי' מב ס"ק טז) ביאר שכיון שהרגילות לפעמים לאכול אף מדברי מאכל העומדים לסחורה, לכך אינם מוקצה. אך כלים העומדים למכירה הוי מוקצה, כיון שלא שכיח שמשתמשים בהם.

ועי' עוד במש"כ החזו"א בביאור דברי המג"א (סי שח ס"ק ג) שכלים המיועדים לסחורה ואינו מקפיד עליהם מותרים בטלטול, דכתב החזו"א (שם) שכלים העומדים לסחורה ולפעמים משתמשים בהם, אינם מוקצה.

ולפי דבריו נראה שאין חילוק בין כלים לאוכל, דהכל לפי הענין והמציאות. באוכל מצוי שלפעמים אוכלים מהמזון העומד לסחורה, ולכך אינו מוקצה. אך בכלים זה אינו מצוי, ולכך הם מוקצה.

ב. כתב האור שמח (שבת פרק כה ה"ט) על דברי הרמב"ם (שם, הובא לעיל) "כלים העומדים לסחורה.. אסור לטלטלן בשבת וזה הוא הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס", דהיינו דווקא בכלים, אך אוכל לעולם לא יהיה מוקצה מח"כ, ואף כשעומד לסחורה, וזאת משום שבמקרה ולא יהיה לאדם מה לאכול, הוא יאכל את האוכל העומד לסחורה, אף שיפסיד ע"י כך הון רב, וכפי שכתיב בקרא "וכל אשר לאיש יתן ביד נפשו" (איוב ב, ד).

ולדבריו נמצא שאף דברי מאכל העומדים לסחורה ואינו רגיל להשתמש בהם כלל, אפי' לא לעיתים רחוקות - אינם מוקצה, מפני שבמקרה ולא יהיה לו אוכל אחר, הוא יאכל את זה [אולם לפי הביאור הנ"ל אות א, שדברי מאכל אינם מוקצה כיון שלפעמים משתמש בהם, אזי באופן שאינו רגיל להשתמש בהם כלל, יהיה להם דין מוקצה].

ג. בשו"ת אבני נזר (או"ח סי תב אות ה) כתב לבאר מדוע אוכל העומד לסחורה לא הוי מוקצה, בשונה מכלים העומדים לסחורה דהוי מוקצה - משום שברגע שהחליט לאכול את האוכל, מעתה ואילך אוכל זה לא יעמוד יותר לסחורה, ולכן אינו מוקצה. אך כלים העומדים לסחורה שהחליט להשתמש בהם, הרי לאחר תום השימוש הם יחזרו לעמוד לסחורה, ולכן הם מוקצה כל הזמן [ובאמת, כלים שהחליט להשתמש בהם לעצמו ולא למכרם עוד לעולם, וכן כלים חד פעמיים, לא יהא להם דין מוקצה].

ד. כתב החיי אדם (כלל סו אות ב) "כל כתבי קודש ואוכלין ומשקין, אע"פ שיחדן לסחורה, כיון שהם לצורך שבת לא רצו לגזור. ולכן אפילו לא הזמינן לא במחשבה ולא בדיבור, מותר לטלטלן, שהם דברים שמצווה לעסוק בהם או להתענג, ואפילו שלא לצורך כלל...".

ומבואר בדבריו שהטעם שאין מוקצה בדברי מאכל העומדים לסחורה הוא, דמאחר והם לצורך שבת, חז"ל כלל לא גזרו עליהם גזירת כלים, ואף מוקצה מחמת חסרון כיס לא נאמר בהם. ומטעם זה התיר לטלטל אף כתבי הקודש העומדים לסחורה.

אולם דברי החיי אדם מחודשים מאד:

א. מה שנקט שלא גזרו מוקצה מחמת חסרון כיס בכתבי הקודש ובאוכלין, הוא תמוה, דלא מצינו אלא שלא גזרו גזירת כלים עליהם, אך מהיכי תיתי שאף דין מוקצה מחמת חסרון כיס לא נאמר בהם.

ב. מה שנקט שהטעם שאוכל העומד לסחורה אינו מוקצה הוא מפני שלא גזרו בו גזירת מוקצה מחמת חסרון כיס, לא מצינו כן בדברי שאר הפוסקים, וכמו שנתבאר בדבריהם לעיל.

ולכאורה תהא נפק"מ בין המשנ"ב לחיי אדם [ולשאר הביאורים] לענין דברי מאכל וכתבי הקודש שלא משתמשים בהם כלל, דלמשנ"ב יהיו מוקצה ולחיי אדם לא יהיו מוקצה.

ספרים העומדים למכירה

שאלה: האם מותר לקרוא בספרים העומדים בבתי כנסיות למכירה [באופן שאין חשש גזל].

תשובה: מותר לקרוא בהם.

מקור: אף שכלים העומדים לסחורה הם מוקצה מחמת חסרון כיס, ספרים העומדים למכירה אינם מוקצה מכיוון שאנשים רגילים קצת לעיין בהם.

ובחיי אדם (הנ"ל) כתב להתיר משום שלא גזרו על כתבי הקודש גזירת מוקצה מחמת חסרון כיס, ולפי דבריו נראה שאף ספרים בחנות העומדים למכירה, לא יהיו מוקצה, אע"פ שלעולם לא פותח את החנות בשבת.

וכן ספרי קודש עתיקים העומדים למכירה לא יהיו מוקצה.

אולם דברי החיי אדם מחודשים, וכפי שנתבאר לעיל, ולהלכה נראה שרק ספרים העומדים בבתי כנסיות למכירה אינם מוקצה, דמאחר ולפעמים מצוי שקוראים בהם אין זה נחשב שעומדים רק לסחורה.

ולפי"ז יש לעיין בדברי התוספת שבת (המובאים בגיליון 224) שביאר שתפילין אינם מוקצה מחמת חסרון כיס, מפני שדינם ככתבי הקודש, עיי"ש. ויל"ע לפי הנ"ל.