טעם האיסור
מבואר במשנה (שבת מב:) איסור ביטול כלי מהיכנו, דהיינו אסור להניח מוקצה בתוך כלי בשבת, מפני שגורם בכך שהכלי ייעשה בסיס לדבר האסור, ובכך אוסר את הכלי בטלטול, ומבטלו מהיכנו [ממה שהיה מוכן לכך בערב שבת].
בטעם האיסור נחלקו הראשונים: ברש"י (שם ד"ה כלי, הובא בבה"ל סי' רסה ד"ה מפני) ובמאירי (שם, ובדף קכח) מבואר שהוא מפני שנראה כבונה [כלומר, ע"י שנתן מוקצה, כעת אסור להזיז את הכלי וקבע לו מקום, והוי כאילו בנה דבר קבוע], אמנם ברש"י (שבת קכח: ד"ה והא, ובדף קנד: ד"ה והא) מבואר שהוא מפני שנראה כסותר [כלומר, ע"י שנתן מוקצה בכלי, נחשב שסותרו] (ועי' רש"י שבת מג. ד"ה מפני). ולהלכה נראה שהאיסור הוא משום נראה כסותר (עי' משנ"ב סי' רסה סק"ו, סי' שי סק"כ).
גרמא בביטול כלי מהיכנו
שאלה: שולחן או מגירה שיש בהם חפצים מותרים ואסורים, והחפצים המותרים שווים יותר מהחפצים האסורים. האם מותר לקחת משם את החפצים המותרים, וע"י זה יהיה אסור לטלטל את השולחן או את המגירה.
תשובה: מותר.
מקור: איסור ביטול כלי מהיכנו נאמר רק כשנותן בידיים את החפץ האסור על גבי הכלי או השולחן וכו', אך באופן זה אינו נותן בידיים, אלא מבטל כלי מהיכנו ע"י גרמא, ואין איסור לגרום ביטול כלי מהיכנו [מהרי"ל, הו"ד בב"י (סי' רסה) ובמג"א (שם סק"ה) ובמשנ"ב (שם סק"ו) ובכה"ח (סקי"א)].
ביטול כלי מהיכנו בניגוב משקה מלוכלך
שאלה: נשפך יין על הרצפה. האם מותר לנגבו במגבת קטנה.
תשובה: אם על ידי הניגוב שוב לא יהיה ניתן להשתמש במגבת זו בשבת - אסור לנגב משום ביטול כלי מהיכנו.
מקור: מבואר בגמ' (שבת קכח:) שבהמה שנפלה לאמת המים בשבת, מותר להביא כרים וכסתות ולהניחם מתחת רגליה, בכדי שהיא תעלה עליהם ותצא מהמים, ואף שיש בזה איסור דרבנן של ביטול כלי [-הכרים והכסתות] מהיכנו, צער בעלי חיים דאורייתא דוחה איסור דרבנן.
ונחלקו הראשונים מהו הביטול כלי מהיכנו – דעת רש"י והרשב"א שמבטל כלי מהיכנו בכך שמניח כלים מתחת לבהמה שהיא מוקצה, ודעת הרמב"ם (הל' שבת פכ"ה הכ"ו) והמאירי (והובא במשנ"ב סי' שה ס"ק סט) שמבטל כלי מהיכנו ע"י שמכניס את הכרים והכסתות לתוך מים, ובכך שוב אין הכרים והכסתות ראויים לשימוש במשך השבת, מפני שהם רטובים מהמים.
עוד מצינו בגמ' (שבת קנד:) לעניין חמור הנושא נודות דבש הקשורים בחבל על גבו, שאסור להביא כרים וכסתות ולהניחם ליד החמור ואז להתיר את החבל ולגרום שהדבש ייפול על הכרים והכסתות ולא ייהרס, מפני שכאשר הדבש ייפול על הכרים והכסתות הוא יטנפם, ושוב הם לא יהיו ראויים לשימוש, ונמצא שביטל כלי מהיכנו (רש"י שם ד"ה מנטפי, וריטב"א שם ד"ה ופרקינן "שאין לך ביטול כלי מהיכנו גדול מן המלכלך כלים דחזו לשבת, בענין דלא ליחזו מכאן ואילך לבו ביום").
ומוכח מסוגיות אלו שאסור ללכלך בגד בשבת, באופן שהבגד לא יהיה יותר ראוי לשימוש.
ומלבד נדון 'ביטול כלי מהיכנו', יש לדון האם יש לאסור לנגב את היין במגבת מחשש שמא יבוא לכבס (עי' סי' שב סע' יא). אך בערוך השולחן (שם סע' כב) מבואר שבזמננו אין חשש שיבוא לכבס. וכן יש לדון האם יש לאסור לנגב את היין מחשש שמא יבוא לסחוט את המגבת, כמבואר במשנ"ב (שם ס"ק נא) שאסור לנגב מים מרובים שנשפכו על השולחן מחשש זה [ומה שלא אסר זאת משום ביטול כלי מהיכנו, צ"ל שמנגב את המים רק עם חלק מהבגד, והבגד נשאר ראוי לשימוש], ויש בזה נדונים נוספים, ואכמ"ל, ויתבאר בס"ד במק"א.
הוספת והחלפת מים באקווריום
שאלה: האם מותר להחליף או להוסיף מים לאקווריום דגים.
תשובה: אסור משום ביטול כלי מהיכנו.
מקור: הדגים מוקצה (כמבואר בסי' שח סע' לט, ונתבאר בהרחבה באזמרה לשמך גיליון 235 דין מוקצה בחיות מחמד), וממילא כל האקווריום מוקצה, וכאשר מוסיף מים לאקווריום, נמצא שמבטל את המים שמכניס מהיכנם.
ואף שהיה מקום לומר שהאקווריום מותר בטלטול כי הוא בסיס לדבר האסור [הדגים] והמותר [המים], ולכך המים שיכניס לא ייעשו מוקצה - נראה שאין לומר כן מב' טעמים:
[א] הדגים חשובים יותר מהמים, ולכך אין להקל מדין בסיס לדבר האסור והמותר.
[ב] נראה שאף המים אסורים בטלטול, שכיון שהם משמשים את המוקצה [-הדגים], הם נחשבים בסיס לדבר האסור [וראה באזמרה לשמך גיליון 234 שאף במים ושאר אוכלין נאמרו דיני מוקצה ובסיס, ובפרט שאין רגילות להשתמש במים אלו].
ולפי מה שנתבאר בטעם הב' שהמים שבאקווריום מוקצה, נמצא שלא זו בלבד שאסור להחליף את המים, אלא אסור אף להוסיף מים לאקווריום, משום שגורם שהמים ייעשו מוקצה, ועובר בכך על ביטול כלי מהיכנו.
נתינת קליפות פיצוחים בצלחת זכוכית
שאלה: האם מותר להניח קליפות פיצוחים בתוך צלחת זכוכית או קערה נקייה בשבת.
תשובה: טוב להקפיד להניח כפית או גרעין פיצוח שלם בתוך הצלחת, לפני שמניח בה את קליפות הפיצוחים שמפצח. ובני ספרד צריכים להקפיד בזה יותר [ונדון הנחת הקליפות על צלחת חד פעמית, יתבאר במק"א].
מקור: הדבר תלוי בסוגיית ביטול כלי מהיכנו לשעה, וכדלהלן.
ביטול כלי מהיכנו לזמן ["לשעה"]
נחלקו הראשונים האם יש איסור ביטול כלי מהיכנו כשמניח את המוקצה בתוך הכלי לזמן מסויים ["לשעה"] בלבד, ואחר זמן מנער את המוקצה מהכלי, או שמא האיסור נאמר רק באופן שמניח את המוקצה בכלי למשך כל השבת.
לדעת המתירים ביטול כלי מהיכנו לזמן, מותר להניח קליפות פיצוחים בתוך צלחת, כיוון שלאחר זמן יזרקם לאשפה. אך לדעת האוסרים יש לאסור זאת [אך ראה לקמן הנדונים להיתר].
בירור הסוגיות בנושא זה
מבואר בגמ' (שבת קנד:) שמותר לשים כרים וכסתות ליד בהמה הנושאת "קרני דאומנא" [כלים להקזת דם – כלי מוקצה], ולגרום שהמוקצה ייפול על הכרים והכסתות. הקשתה הגמ' "והא קא מבטל כלי מהיכנו", ותירצה "בשליפי זוטרי", כלומר, מדובר בכלים קטנים, ולאחר שהם ייפלו על הכרים והכסתות, ניתן לנערם על הרצפה והם לא יישברו. וכיוון שמבטל את הכלי [-הכרים והכסתות] לזמן מסוים בלבד, אין בזה איסור [משא"כ בכלים גדולים שיישברו ע"י ניעורם מהכרים והכסתות, אסור לעשות כן משום ביטול כלי מהיכנו].
ומסוגיה זו הוכיח בעל המאור שאין איסור ביטול כלי מהיכנו לשעה. אולם דעת הרשב"א והר"ן שאף ביטול כלי להיכנו לשעה אסור, ומה שהתירו לעשות כן הוא רק במקום הפסד מרובה [כמבואר בהמשך הסוגיא].
והוכיחו הרשב"א והר"ן (שם) שיטתם, שאסור לבטל כלי מהיכנו אפילו לזמן, מהמבואר בגמ' (שבת מג. וכן מז:) שטעם הדבר שמותר לשים כלי תחת נר דולק, כדי לקבל בו את הניצוצות [-מוקצה] הניתזין מהנר – ולא חששו לביטול כלי מהיכנו – הוא מפני ש"ניצוצות אין בהן ממש", כלומר שאין בהן חשיבות, ולא נאמר בסיס לדבר שאין בו חשיבות.
ומכך שהגמ' לא תירצה שמדובר כשמניח את הניצוצות לזמן, מוכח שביטול כלי מהיכנו אפילו לשעה אסור.
אמנם הריטב"א (שבת קנד) דחה ראיה זו, וכתב שהגמרא העדיפה ליישב "ניצוצות אין בהן ממש", מפני שלסברא זו מותר אפילו באופן שיניח את הניצוצות בכלי כל השבת.
והמג"א (סי' רסה סק"ב) דחה את ראיית הרשב"א והר"ן, וביאר דזהו גופא תירוץ הגמ' ש"ניצוצות אין בהן ממש", היינו שכיוון שהניצוצות כבים מיד, אין בזה ביטול כלי מהיכנו.
דעת ההגהות אשר"י - אם אפשר לנער מיד, אין בזה איסור ביטול כלי מהיכנו
נאמר במשנה (שבת מב:) "אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן [הנוטף מהנר]" ומבואר בגמ' שלדעת רב יוסף טעם האיסור הוא שבכך שנותן את השמן המוקצה בכלי, עובר על ביטול כלי מהיכנו.
וכתב בהגהות אשר"י (שם) שהאיסור נאמר רק באופן שאי אפשר לנער את השמן [-המוקצה] מהכלי, אבל אם אפשר לנער את המוקצה מהכלי, מותר ליתנו בכלי. ולכן התיר להניח כלי מתחת נר שעוה, מפני שאפשר לנער את השעוה מהכלי.
והקשה בשו"ת מהרי"ל (סי' לב) על דבריו מהמבואר בגמ' שבנתינת הניצוצות בכלי הוא מבטל כלי מהיכנו [לולא סברת 'ניצוצות אין בהן ממש], ולדברי ההגהות אשר"י צ"ב מדוע אסור, הרי אפשר לנער את הניצוצות.
ויישב המג"א (סי' רסה) בדעת ההגהות אשר"י שכוונת הגמ' היא שכיון שאי אפשר לנער את הכלי מיד לאחר נפילת הניצוצות בעוד הם דולקים, לכך יש בזה משום ביטול כלי מהיכנו. וזהו תירוץ הגמ' "ניצוצות אין בהן ממש" דהיינו שהם כבים מיד, ולכן אין כאן ביטול כלי אפילו לשעה, כי אפשר לנער את זה מיד.
[ויש לדון האם דעת ההגהות אשר"י היא אכן שיטה שלישית, ולדעתו אף שאסור לבטל כלי מהיכנו לשעה, אם אפשר לנער את המוקצה מיד מותר. עי' ב"י (סי' רסה ס"ג), ועי' משנ"ב (סי' רסו ס"ק כו,כז, וכן סי' רסה ס"ק ה)].
ולפי שדברי ההגהות אשר"י הנ"ל נפסקו להלכה במג"א (שם) ובמשנ"ב (שם סק"ה), נמצא שמותר להניח קליפות פיצוחים על צלחת, באופן שאפשר לנערן מיד.
אמנם מבואר בב"י (שם) שדברי ההגהות אשר"י הנ"ל הם רק לדעת ראשונים הסוברים שאם דעתו לנער בשבת את המוקצה, אין הכלי נעשה בסיס (עי' סי' שט ס"ד), אך לדעת הראשונים הסוברים שאף כשדעתו לנער, הכלי נעשה בסיס, אסור להניח מוקצה בתוך כלי אפי' אם יכול לנער מיד [ולדעתם אין היתר להניח כלי מתחת נר שעווה, ודלא כהגהות אשר"י שהתיר, כדלעיל].
ולהלכה פסק השו"ע (שם) כהראשונים הסוברים שאף כשדעתו לנער את המוקצה, הכלי נעשה בסיס, ולפיכך אסור להניח כלי תחת נר שעוה, אע"פ שאפשר לנער את השעווה מיד. ולפי"ז נמצא שלשיטת הב"י אין לסמוך על דעת ההגהות אשר"י, ויש לאסור להניח קליפות פיצוחים בתוך צלחת, אע"פ שאפשר לנערן מיד.
אמנם המג"א (סי' רסה שם) חלק על הב"י, וכתב שכיון שלא הניח את המוקצה בערב שבת, אזי לכו"ע אין הכלי נעשה בסיס אם בדעתו לנער את המוקצה, ולפיכך מותר לכו"ע להניח כלי תחת נר שעווה.
לסיכום - נמצא שלדעת הב"י אסור להניח כלי תחת נר שעווה, אע"פ שאפשר לנער את השעווה מיד, ולדבריו אסור להניח קליפות פיצוחים בצלחת. ולדעת המג"א והמשנ"ב מותר להניח כלי תחת נר שעווה כיון שאפשר לנער את השעווה מיד, ולדבריהם מותר להניח קליפות פיצוחים בצלחת.
ובהגהות חת"ס (על המג"א סי' שח ס"ק נא) כתב שטוב להניח חתיכת פת בקערה לפני שמניח בה קליפות ביצים ואגוזים. ומשמע מדבריו שאין איסור מדינא. ואפשר שטעמו הוא כפי מה שהתבאר, שכיון שאפשר לנער את הקליפות מיד, אין בכך איסור ביטול כלי מהיכנו.
אך בשולחן ערוך הרב (סימן רסו קונטרס אחרון ס"ק יא) מבואר שאם ניכר מחשבתו שאין דעתו לנער מיד, דינו כמבטל כלי מהיכנו לשעה, שמותר רק במקום הפסד מרובה. ולדבריו אסור להניח קליפות בצלחת, וכן כתב לאסור זאת בבן איש חי (שנה ב פרשת מקץ סע' טז).