דין ניגוב הידיים בשעת אמירת אשר יצר
שאלה. האם מותר לנגב ידיים במגבת תוך כדי אמירת ברכת 'אשר יצר'
תשובה. אין לנגב ידים בזמן ברכת 'אשר יצר', ורבים נוהגים להקל בזה ויש להם על מה לסמוך.
מקור הדין - מבואר בשו"ע סי' קצא' ג' 'אסור לעשות מלאכה בעודו מברך' (ומקורו בירושלמי ברכות פ"ב ה"ה).
וכתב המ"ב שם סק"ה 'מפני שנראה כמברך בדרך עראי ומקרה ואפילו תשמיש קל אסור לעשות ואצ"ל שלא יעסוק בדבר שצריך לשום לבו אליו וכתב הט"ז שיש ליזהר וכו' ולאו דוקא בבהמ"ז ה"ה כשעוסק בתפלה או באיזו ברכה אחרת וזה נכלל במאמר תורתנו ואם תלכו עמי קרי דהיינו שלא יהיו המצות אצלנו על צד המקרה וההזדמנות בעלמא', ע"כ.
והיה מקום לומר שדין זה שאסור לעשות מלאכה בזמן הברכה הוא רק בבהמ"ז ולא בשאר ברכות, אמנם בט"ז ומ"ב הנ"ל מבואר דהוא הדין בשאר ברכות. אמנם קשה ע"ז מהגמ' [ברכות טז' ע"א, ונפסק בסי' סג' סעי' ז'] שמשמע שם שבשעת אמירת ברכות ק"ש אפשר לעשות מלאכה, וכן הקשה המ"ב שם סקי"ט ונשאר בצע"ג.
וי"ל שרק במלאכה שהוא שכיר המחויב לבעה"ב וכבר התחיל במלאכה - אינו צריך להפסיק ממלאכתו מלבד בפרשה ראשונה של שמע ובברכת המזון, אבל לעשות מלאכה סתם כך אסור אף בשאר הברכות.
וכתב בספר עוד יוסף חי (פרשת ויצא אות ב), 'אסור לעסוק בשום עסק אפילו כל דהוא כשהוא מברך, ויש הרבה בני אדם אשר בהיותם מנגבים ידם במטפחת מברכים ברכה זו [אשר יצר], או מברכים כשהולכים אנה ואנה, ונמצא מברכים את השי"ת דרך עראי וגם ממילא תהיה הברכה בלי כונת הלב, וצריכין להזהר בזה בכל ברכה וברכה שלא תהיה כזאת בישראל ובעוה"ר נכשלים בברכה זו יותר' [ובגליון הקודם נתבאר שמותר להלך תוך כדי הברכה אם לא מברך בדרך עראי].
וכתב בשו"ת תורת חיים להגרי"ח זוננפלד (סי' לב) שפשיטא שאם יודע שיכוון יותר אם יברך לאחר הניגוב, לא יברך תוך כדי הניגוב.
אולם מנהג העולם להקל בזה, וכן נהגו מגדולי ישראל, ויש ללמד זכות שכיון שמנגבים כדי לסלק את הרוח רעה נחשב כצורך הנטילה, כיון שנחלקו האחרונים בנטילת ידים של שחרית, האם הרוח הרעה סרה מיד לאחר הנטילה או רק לאחר הניגוב (עיין א"ר ומחז"ב סי' ד ועיין כף החיים סימן ד ס"ק ח), ויתכן שמחלוקת זו שייכת גם לגבי רוח רעה של בית הכסא, וכיון שהרוח רעה מסתלקת רק לאחר ניגוב, א"כ הניגוב נחשב חלק מהמצוה.
והנה לגבי ניגוב בזמן ברכת ענט"י כשנוטל ידיו לסעודה, צריך לברך לפני הניגוב מדין עובר לעשייתן כמבואר בסי' קנח סי"א. אך יש לדון אם אסור גם מטעם שאסור לעשות מלאכה בעודו מברך, ובבא"ח פרשת שמיני אות ז' כתב לאסור מטעם זה, אך יש לדון שכיון שהניגוב הוא חלק ממצות נט"י אין בזה איסור זה.
מלאכה בזמן קדיש
שאלה. אם מותר לציבור לעשות מלאכה בזמן שהחזן אומר קדיש
תשובה. אסור
מקור הדין - מ"ב סי' כה' נו' וז"ל "ואנשים שנוהגין לקפל הטלית ותפלין ולהניחן בתיקן בעת אמירת קדיש לא יפה הן עושין וכו' ובודאי לא גרע משאר ברכות דרבנן דאסור לעשות אפילו תשמיש קל בשעה שהוא מברך כמבואר לקמן בסימן קצא' במג"א' ס"ק ב'
רמיזה בברכת המזון
שאלה. האם מותר לרמוז בברכת המזון.
תשובה. אסור.
מקור הדין - ערה"ש (קפג' ס"ח) בא"ח (חקת אות ה')
שאלה. האם מותר לרמוז לתינוק שמפריע בבהמ"ז.
תשובה. מותר, כיון שהוא צורך הברכה.
מקור הדין - ע"פ מ"ב קד' סק"א
שאלה. האם רמיזה לצורך מצווה מותרת בברכת המזון
תשובה. כיון שהשוו ברכת המזון לתפילה, ובתפילה אסור רמיזה אף לצורך מצווה, ורק רמיזה לצורך התפילה התירו, אם כן הדין כך גם בברכת המזון, ובשאר הברכות מותר רמיזה לצורך מצווה
מקור הדין - סימן סג קד קפג וערוה"ש
רמיזה בשאר ברכות
שאלה. האם מותר לרמוז בשאר ברכות
תשובה. אסור לרמוז ורק לצורך מצווה או צורך הברכה מותר, ולכן אם תינוק מפריע בקידוש מותר לרמוז.
מקור הדין - לא נתבאר להדיא, ונראה שרמיזה שווה למלאכה שאסורה בשאר ברכות, ויל"ע בזה.
ובערוך השולחן סי' קפג' ס"ח הנ"ל כתב שרמיזה בברכת המזון אסורה כיוון שדין ברכת המזון כשמו"ע.
אמנם נראה שלא רק בתפילה ובברכת המזון אסור אלא אף בשאר ברכות כנ"ל, ומובא בכה"ח סי' נא' ס"ק טז' לגבי פסוקי דזמרה שרמיזה סתם אסורה. ואולי שאני פסוקי דזמרה שהם חלק מהתפילה.
עניית אמן בין נט"י ל'המוציא'
שאלה. האם מותר לענות אמן לאחר נט"י לפת באופנים אלו: א. לאחר הנטילה לפני הברכה [והניגוב]. ב. לאחר ברכת ענט"י לפני הניגוב. ג. לאחר הניגוב לפני 'המוציא'.
תשובה. א. לא יענה דהוי הפסק בין הנטילה לברכה. ולאחר נטילת יד אחת יענה אמן [אבל אין לדבר דברי חולין]. ב. בנט"י בזמננו שיש בד"כ רביעית בכלי והניגוב אינו מעכב - יענה אמן. ג. לאחר הניגוב יענה אמן ואף ברוך הוא וב"ש.
מקור הדין - או"ח סי' קנח', קסו', דרשות הצל"ח דרוש ד' ושעה"ר קסה' ועי' רשב"א ברכות מג' (לענין נטילת יד אחת)
חזרה למקומו אחר שמו"ע של ערבית
שאלה. בשחרית ומנחה צריך לחזור למקומו [אחרי שפסע ג' פסיעות בעושה שלום] כשהש"ץ מגיע לקדושה, ויש להסתפק מתי יחזור בתפילת מעריב.
תשובה. נראה שיחזור כשהש"ץ מתחיל קדיש.
מקור הדין - נראה ע"פ סי' קכג'
עטיפת טלית לעולה לתורה ולמגביה
שאלה. האם העולה לתורה צריך להתעטף בטלית.
תשובה. צריך להתעטף, ואף במנחה בשבת ובתעניות, [ורבים נהגו להקל, ויל"ד אם די בחליפה ארוכה/קצרה].
מקור הדין - שערי אפרים שער ג' סע' יח, מ"ב סי' יד ס"ק יא, ערוך השולחן סי' צא סע' ב, כף החיים סי' קמז' ס"ק ד'
שאלה. האם המגביה ספר תורה צריך להתעטף בטלית.
תשובה. רבים נוהגים להתעטף בטלית.
מקור הדין - כה"ח קמז' סק"ד ועיי"ש גם לגבי הגולל
עטיפת טלית לש"ץ
שאלה. האם ש"ץ צריך להתעטף בטלית.
תשובה. צריך להתעטף [ואף שבהרבה מקומות הש"ץ לא מתעטף במנחה [ומעריב] אין זה מנהג נכון. ורבים נהגו להקל, ויל"ד אם די בחליפה ארוכה/קצרה].
מקור הדין - מ"ב סי יח סק"ה – 'העובר לפני התיבה צריך להתעטף'.
שו"ת בענין 'קדיש תתקבל'
שאלה. בליל פורים ות"ב אומרים קדיש תתקבל לאחר שמו"ע ואח"כ קריאת המגילה ובא לציון ויש להסתפק האם אומרים קדיש תתקבל נוסף לאחר ובא לציון.
תשובה. למעשה מנהגנו שלא לומר.
מקור הדין - כדעת המג"א המובא במ"ב (סי' תרצג ס"ק א', ועי' סי' תקנט'), אמנם דעת הא"ר (שם ס"ק ה' ומובא במ"ב שם) שיאמר דס"ל ש'ובא לציון' לבד אומרים אחריו קדיש תתקבל ובטעם האליה רבה נראה ע"פ אבודרהם שכתב ש"ובא לציון" הוא כמו שמו"ע (וז"ל: "תקנו להם כאן כמו תפילה קטנה בתחילה אשרי ואחר כך קדושה, זכרון ציון ותלמוד תורה כמו שתקנו בלילי שבת ברכת מעין שבע בעבור המאחרים לבוא, וגם מניתי ההזכרות שיש בסדר קדושה זה ומצאתים י"ח הזכרות כנגד שמונה עשרה)
שאלה. טעה ואמר קדיש תתקבל לאחר שמו"ע בשחרית [או לאחר נפילת אפים] האם יאמר שוב לאחר ובא לציון.
תשובה. לא יאמר.
מקור הדין - כדעת המג"א המובא במ"ב (סי' תרצג ס"ק א') וכמנהגנו בפורים, אמנם דעת הא"ר (שם ס"ק ה' ומובא במ"ב שם) שיאמר וכדלעיל, ועי' שו"ת בית שלמה או"ח נב.
שאלה. טעה ודלג תתקבל בקדיש שאחרי ובא לציון או בקדיש שלאחר שמו"ע במנחה [או לאחר נפילת אפיים], האם יאמר תתקבל באחד הקדישים שנאמרים אח"כ.
תשובה. נראה שיאמר, ואף שקדישים אלו נתקנו ליתומים ואף שהם קטנים, ומ"מ במקרה זה לא יאמר הקדיש יתום שהוא קטן.
שאלה. במקומות שמחמת שאין זמן לומר את סליחות בה"ב אחר התפילה אומרים לפני התפילה האם יאמרו קדיש תתקבל לאחר הסליחות.
תשובה. יאמרו, ואף יאמרו אשרי וח"ק לפני הסליחות ונפילת אפים לאחר הסליחות, ולאחריהם קדיש תתקבל.
מקור הדין - ע"פ לבוש סי' תקפא' לגבי סליחות בחודש אלול וז"ל: "אע"ג שבכל ימות השנה אין אומרים תתקבל אלא אחר תפלת שמונה עשרה שכן הוא משמעות לשון צלותהון שפירושו תפלה וסתם תפלה רצה לומר תפלת שמונה עשרה, שאני סדר הסליחות שנתקנו כולם על סדר התפלה של כל היום, כי הפסוקים שקודם הסליחות הם כנגד פסוקי דזמרה, והסליחות עם הי"ג מדות שאומרין בין כל אחת ואחת הם במקום תפלת י"ח, שעיקר התפלה הוא י"ג מדות ואח"כ נופלין על פניהם כמו אחר כל התפילות ומסיימים ואנחנו לא נדע, לכך אומרים אחריהם קדיש שלם עם תתקבל כמו אחר גמר כל תפלות השנה, עכ"ל. ונראה שהוא הדין בסליחות של בה"ב אף שהמנהג לאומרם בתפילה לאחר שמונה עשרה, באופן שאין זמן לאומרם לאחר התפילה ואומרים לפני התפילה - יאמרו כנ"ל.