נאמר בתורה "ויפלו על פניהם" (במדבר טז, כב), וכתב הרבינו בחיי שפס' זה הוא אסמכתא לדין נפילת אפים בתפילה.
מקור וטעם אמירת תחנון
מקור לאמירת תחנון מצינו בדברי הגמ' תענית דף יד ע"ב, מגילה דף כב ע"ב, בבא מציעא דף נט ע"ב.
סדר התחנון נלמד ממשה רבינו, שיש לסדר את התפילה בשלשה סדרים: ישיבה, עמידה ונפילה, כמו שעשה משה "ואשב בהר" (דברים ט, ט), "ואנכי עמדתי בהר" (שם י, י), "ואתנפל לפני השם" (שם, שם יח), ולכן אומרים ברכת יוצר בישיבה, שמו"ע בעמידה, תחנון בנפילה (סי' קלא טור בסוף הסימן וב"ח בתחילת הסימן, ועיין עוד ברבינו בחיי בפרשתנו).
נפילת אפים - רשות או חובה
כתב הטור (ריש סימן קלא) בשם רב נטרונאי שנפילת אפים רשות היא, וכן כתב הריב"ש (שו"ת סי' תיב) שנפילת אפים אינה חובת התפילה, אלא מנהג שהיה גם בימי חז"ל, והוכיח כן ממה דאמרו בגמ' במגילה (שם) ובב"מ (שם) על כמה אמוראים שלא נפלו על פניהם [והרמ"א ציין לדבריו בדרכי משה סק"ה]. והוסיף הריב"ש שמחמת כן יש מנהגים חלוקים על ימים מסוימים אם נופלים על פניהם יעו"ש.
ואולם לדעת הזוה"ק הוא חובה [עיין יפה ללב (שם סק"ב), וכה"ח (שם סקנ"ג)], ובערוך השולחן (סי' קלא ס"ב) כתב שעכשיו שכל ישראל נהגו בזה שוינהו עלייהו כחובה עי"ש.
מעלת התחנון, ועדיפות למניין עם תחנון
שאלה: יש לפניו שני מניינים, אחד שיש שם מוהל/אבי הבן/חתן שפוטר מאמירת תחנון, ומניין אחר שאומרים בו תחנון. לאיזה מניין ילך.
תשובה: ילך למניין שאומרים בו תחנון, כי מעלת התפילה שאומרים אחריה תחנון גדולה מאוד, והתפילה יותר מתקבלת (בב"מ נ"ט: וכדלהלן), ועין עוד פלא יועץ (ערך נפילת אפים).
הפסק בין שמו"ע לתחנון
שאלה: האם מותר לדבר לאחר תפילת שמונה עשרה קודם אמירת תחנון.
תשובה: אין לדבר בין התפילה לנפילת אפים (ואף לא ללמוד בדיבור), כי ע"י זה אין התחינה מתקבלת כ"כ.
מקור: סי' קל"א ס"א, וכך מבואר בגמ' ב"מ נט ע"ב שאשתו של רבי אליעזר מנעה מר' אליעזר לומר תחנון כי חששה שתפילתו תתקבל (עיי"ש), ותמה הריטב"א כיצד מנעה ממנו לומר תחנון, וכי לא זזה ממנו כל היום, וכתב הריטב"א בשם רבו שמכאן מוכח שאסור להפסיק בשיחה ובדברים אחרים שאינם של תפילה בין התפילה לנפילת אפים, וא"כ מבואר שמנעה ממנו ע"י שדיברה איתו אחרי התפילה, ובאופן זה אין מעלת הנפילת אפיים גורמת שהתפילה תתקבל.
שאלה: האם מותר לדבר מילים בודדות בין שמו"ע לנפילת אפים.
תשובה: מן הדין מותר, ונכון להחמיר.
מקור: במג"א ובמשנ"ב (שם סק"א) מבואר שמותר, אך בריטב"א הנ"ל משמע לאסור, משום שאמירת תחנון היא חלק מהתפילה, וכ"כ הכה"ח (סק"ד) שלפי הזוה"ק והאריז"ל אסור לדבר אפילו שיחה בעלמא.
שאלה: ביום שאין אומרים תחנון [כמו ביום שישי בתפילת מנחה], האם מותר ללמוד בדיבור בין השמו"ע לחזרה?
תשובה: מותר (שו"ע שם, משנ"ב סי' נא סק"ט), ולפי המקובלים אין לדבר כלל (כה"ח סי' קכד סק"א).
'עלינו לשבח' עם הציבור או סמיכת תחנון לשמו"ע
שאלה: אדם שסיים שמונה עשרה מאוחר והציבור אוחזים באמצע אמירת 'עלינו'. האם עדיף לומר 'עלינו' עם הציבור או להסמיך את התחנון לשמונה עשרה?
תשובה: יסמיך את התחנון, ויפול על פניו בישיבה, ויאמר אח"כ עלינו.
מקור: מבואר בגמ' בב"מ שכל מעלתה של אמירת התחנון היא רק לאחר התפילה [וכדלעיל], וא"כ מבואר שיש להסמיך את התחנון לשמו"ע.
ואף שכתב המשנ"ב (שם סק"א) שלדבר קדושה מותר להפסיק, ולכן אומרים 'והוא רחום' לפני תחנון, ולפי"ז נראה שיכול לומר 'עלינו' לפני תחנון, מ"מ יש לחלק ביניהם, דשאני 'והוא רחום' שהכל תחינה.
ולמעשה נראה שיסמיך את התחנון לתפילה ולא יאמר 'עלינו לשבח' עם הציבור.
ואף שמבואר במשנ"ב (סי' סה סק"ט) שאם הציבור אומר 'עלינו' יש לומר עמהם שכן דרך ארץ, אעפ"כ נראה שכיון שאומר תחנון וכולם יודעים שסדר התפילה הוא קודם תחנון ואח"כ 'עלינו', לכך אין בזה חסרון דרך ארץ, ולכן יאמר תחנון ואח"כ 'עלינו'.
אך יש להסתפק האם יאמר את התחנון בישיבה, משום שמבואר במס' דרך ארץ (רבה פרק ז', זוטא פרק ה') שלא ישב בין העומדים ולא יעמוד בין היושבים, וא"כ לכאורה נראה שיאמר את התחנון בעמידה.
אולם נראה שכיוון שכתב השו"ע (סימן קלא ס"ב) שיש לומר נפילת אפים בישיבה ולא בעמידה [אא"כ הוא שעת הדחק, שאז יכול לומר בעמידה], ומכיון שכולם רואים שסיבת הישיבה היא בגלל הנפילת אפים, לכך נראה שלא שייך כאן טעם זה 'שלא ישב בין העומדים', ולכן נראה שיכול לומר בישיבה אף שכל הציבור עומד.
ישיבה לפני המתפלל לצורך נפילת אפים
שאלה: אדם שסיים תפילת שמו"ע ויש מאחריו אדם אחר המתפלל שמו"ע, האם יאמר תחנון בעמידה או בישיבה.
תשובה: אם הוא מאחוריו ממש - יאמר בעמידה, אך אם הוא לא מאחוריו ממש אלא מהצדדים - יעקור רגליו ולא יפסע וישב, ויפול על פניו ויאמר תחנון, ולאחר שהמתפלל בצדדיו יגמור שמו"ע, יפסע ג' פסיעות.
מקור: כתב השו"ע (סי' קב ס"א) שלעוסק בתפילה מותר לשבת אף אם יש מאחוריו מתפלל, והביא השו"ע יש מי שאומר שאם הוא לפניו ממש אסור, ובמשנ"ב (שם סק"ט, ובסי' קלא סק"י) כתב שטוב להחמיר כשיטה זו, ולכן יאמר תחנון בעמידה.
ובאמת היה מקום לומר שיאמר תחנון בישיבה, כיון שרק טוב להחמיר כשיטה זו שאסור לשבת, והשו"ע הרב לא חשש לשיטה זו, וכיון שפסק השו"ע שיש לומר נפילת אפים מיושב ולא מעומד, אזי יאמר בישיבה.
אך למעשה המשנ"ב פסק שיותר טוב להחמיר כשיטה שאסור לשבת לפניו ממש אף שעוסק בתפילה, ולכן זה נחשב שעת הדחק ויאמר תחנון בעמידה [ולעניין אמירת תחנון בסמיכה ראה להלן].
אולם אם המתפלל עומד לצידו, לא יפסע אלא יעקור רגליו וישב ויאמר תחנון [משום שמותר לשבת אף שלא פסע, עי' ירושלמי ר"ה פ"ב הלכה ה', ועיין שיח השדה ברכות י:].
סמיכה בתחנון
שאלה: האם אפשר לומר תחנון בסמיכה.
תשובה: נראה שאפשר לומר תחנון אף בסמיכה.
מקור: כתב השו"ע (שם ס"ב) "נפילת אפים מיושב ולא מעומד".
ויש לדון האם סמיכה כישיבה, ובאפיקי מגינים (שם סק"ב) כתב "מיושב ולא מעומד, ונ"ל דסמיכה ממש הרי היא כישיבה לענין זה, ולכן כפל הלשון וכתב 'ולא מעומד' דדוקא מעומד ממש לא, אבל ע"י סמיכה שפיר דמי" עכ"ד. וע"ע כף החיים סקל"ט. [ועיין עוד לגבי סמיכה כעמידה באו"ח סימנים צד, קב, קמא, תקפה, תרצ, ובחו"מ סימנים יז, כח].
פטור תחנון מחמת ברית
בשחרית לא אומרים תחנון בבית הכנסת שנעשה בו הברית מילה, ואף לא במניין בו מתפלל אבי הבן\המוהל\הסנדק.
במנחה אומרים תחנון, אא"כ מתפללים באולם או בבית שבו נעשה הברית, שבאופן זה אם התפילה לפני הסעודה או בשעת הסעודה לא אומרים, אבל אם מתפללים לאחר ברכת המזון, אומרים (ואבי הבן\המוהל\ הסנדק לא יאמרו בכל אופן כל היום, משום שהוא יו"ט שלהם).
שאלה: האם מוהל וסנדק צריכים להודיע לציבור במניין שיש להם ברית היום כדי שכל הציבור לא יאמר תחנון, או שהם עצמם לא יאמרו תחנון אבל אינם צריכים להודיע והציבור יאמר תחנון.
תשובה: אינם צריכים להודיע, וממילא הציבור שאינו שותף בשמחה יאמר תחנון שמעלתו גדולה מאוד [אבל אם נודע מזה, כל הציבור לא יאמרו תחנון].
פטור תחנון מחמת חתן
שאלה: האם חתן ילך לבית הכנסת במהלך השבע ברכות.
תשובה: כתב המשנ"ב (סי' קל"א ס"ק כ"ו) "ולכן טוב לזהר שלא יכנס החתן לבית הכנסת כל שבעת ימי המשתה שנמנעין לומר תחנון בעבורו".
אולם למעשה אין המנהג כן, ונהגו כבר שהחתן הולך לבית הכנסת ופוטר מאמירת תחנון כמ"ש בכה"ח (שם ס"ק פז).
שאלה: חתן המתחתן אחרי השקיעה, האם יאמרו תחנון במניין שמתפלל באותו יום בשחרית ובמנחה.
תשובה: צריכים לומר בין הציבור ובין החתן.
שאלה: האם חתן ביום שלמחרת השבע ברכות האחרון פוטר מתחנון.
תשובה: חתן פוטר מתחנון כל שבעת ימי המשתה מעת לעת, ואף ביום האחרון שכבר אין אומרים בו שבע ברכות, וכגון אם החתונה הייתה ביום חמישי לפני השקיעה, אף שהשבע ברכות האחרון הוא ביום רביעי לפני השקיעה, לעניין תחנון הוא פוטר עד יום חמישי בזמן החופה (משנ"ב סימן קלא ס"ק כו). כמו"כ נראה שאף לעניין לבישת בגדי יו"ט לחתן, עליו ללבוש גם ביום שלמחרת השבע ברכות עד סיום המעת לעת.
שאלה: האם אומרים תחנון כשיש חתן בר מצווה במניין?
תשובה: בני אשכנז אומרים תחנון בכל מקרה. ומנהג בני ספרד שלא לומר תחנון בתפילה שמתפלל שם בחור שנעשה בר מצווה ומניח תפילין פעם ראשונה, כיוון שהוא דומה לחתן ככתוב 'חתן יכהן פאר' ותפילין נקראים פאר.
מקור: מנהג בני ספרד הוא ע"פ מש"כ בספר נהר מצרים (דף ו' סע"א).