בס"ד אייר תשפ"ה
ראיתי את החיבור "למדע תורתך" שחיברו הבחור החשוב יקר שביקרים אוצר של תורה ויראת השם טהורה דוד עמיאל פרנקל ני"ו, והוא חיבור חשוב ונכבד על הלכות יסודי התורה להרמב"ם [והוא לימוד אשר למד חוץ מסדרי הישיבה בהתמדה ושקידה], ונכתב בהעמקה רבה ומברר ומלבן את הסוגיות באופן המאיר עיניים ומשובב לב.
ומה שכתב המחבר לגבי טריפה, שבא גוי ואומר לאדם תהרוג אדם טריפה ואם לא אהרוג אותך, וכתב שיהרוג את הטריפה כיון שההורג טריפה פטור ממיתה (כמבואר בסנהדרין עח ורמב"ם פ"ב מרוצח ה"ח).
ולדברי המאירי (סנהדרין עב:) שכתב לגבי הדין המבואר בירושלמי (תרומות פ"ח ה"ד) שאם יש קבוצת אנשים ואמרו להם גוים או שתביאו לנו אחד ונהרוג אותו או שנהרוג את כולכם, שיהרגו כולם ולא ימסרו נפש אחת מישראל, וכתב המאירי (שם) שאם יש ביניהם אדם טריפה מותר למוסרו כדי שכולם יינצלו, ולפי זה היה נראה שאם אנסו בן אדם להרוג את הטריפה, יהרוג את הטריפה ולא ייהרג.
אמנם יש לדחות שכל מה שכתב המאירי שמותר למסור טריפה זה רק באופן שאם לא ימסרו אותו כולם ימותו [כולל הטריפה], באופן זה מותר למסור את הטריפה, אבל באופן שאם לא יהרגו את הטריפה ייהרג האדם ולא הטריפה, אין היתר להרוג את הטריפה. וכן כתב הנוב"ת (חו"מ סי' נט) שאסור להרוג טריפה בשביל פיקוח נפש.
ואמנם המנ"ח (מצוה רצו ס"ק כח) נסתפק בזה האם חיי טריפה נדחים מפני שלם, ואין בהריגתו דין מסירות נפש, והאריך המחבר בעניין זה בחיבורו.
ונפק"מ בעניין זה היא לגבי אם יש רק מכשיר הנשמה אחד, האם מותר להוציא אותו מהטריפה כדי להנשים בו אדם שלם. וכתב התפא"י (יומא פ"ח בועז אות ג) וז"ל "ונ"ל דאיכא למימר דאע"ג דקי"ל דחיישינן לחיי שעה, היינו באין חיי קיום כנגדו, אבל ביש חיי קיום כנגדו וודאי דדם חיי קיום שלו סומק טפי מדם חיי שעה של חבירו שאינו סומק כל כך, ואפילו ספק חיי קיום עדיף מוודאי חיי שעה ויכול להציל את עצמו בו, ואפשר דאפילו בהיה צריך עולא לעשות מעשה בעצמו הוה שרי מה"ט", והוכיח כן התפא"י מהסוגיא בנדרים (כב) וברא"ש (שם) שאם יש חיי עולם מול חיי שעה, אף הורגים את החיי שעה. ולפי"ז נראה שמותר להוציא את מכשיר ההנשמה מהטריפה, כיון שהוא יחיה רק חיי שעה, ולהנשים את האדם השלם שיחיה יותר זמן [כמבואר בתפא"י שם שהתיר אף ע"י רציחה בידים, ולכן עודדו עולא להרוג את חבירו מהר.
אמנם דבריו מחודשים, כמו שנתבאר לעיל שבנוב"ת כתב שאסור, וגם לפי דברי המאירי אין היתר בזה, ולכן נראה שלמעשה אסור להוציא את מכשיר ההנשמה מהטריפה ולהעבירו לאדם השלם. אך אם לפניו יש שני פצועים, אחד טריפה ואחד שיחיה חיי עולם [ואף אם התחיל לעסוק בהצלת הטריפה], יש לעזוב את הטריפה ולהציל את השלם, ואף שהעוסק במצווה פטור מן המצווה, פיקוח נפש של השלם דוחה דין זה.
ושוב אחזור בשבח החיבור אשר נכתב ברוב תבונה ודעת בשכלו הישר והזך, יהי רצון שיזכה להוציא עוד חיבורים נפלאים ומיוחדים אשר יאירו עיני המעיינים, וימשיך להתמיד ולעמול בתורה בכל כוחו עד שיהיה לאור גדול בישראל.