ראיתי את החיבור "מילי דאבות" על פרקי אבות מאת הבחור החשוב גדליהו אהרון הגר נ"י אשר שוקד על התורה ועל העבודה מתוך דבקות בקב"ה
חיבור זה יש בו ביאורים נפלאים ומיוחדים בדרך הפשט ובדרך הדרוש אשר חננו הקב"ה ויש בהם דברים מתוקים מדבש שנכתבו מתוך חכמה נפלאה וכישרון רב
נאמר בפרק ג' משנה ז' "המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאלו מתחיב בנפשו"
ובחיבור שלפנינו נתבאר ביאור יפה בזה ויש לבאר עוד שהרי כתב הרמב"ם מהלכות יסודי תורה פרק ב' הלכה ב' "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו. בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי. וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות. כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו"
וזהו ביאור המשנה כאשר אדם עוסק בלימוד תורתינו הקדושה חיינו ואורך ימינו ומפסיק באמצע לימודו ("ממשנתו") כדי לראות את יופי האילנות ועי"ז להגיע לאהבת ה' הרי זה מתחייב בנפשו כי ע"י לימוד התורה מגיעים יותר לאהבת ה' ואם מפסיק מלימודו מתחייב בנפשו
ושוב אחזור בשבח החיבור שנכתב בצורה יפה ובהירה, יהי רצון שיזכה המחבר להמשיך לשקוד על התורה מתוך שלווה והרחבת הדעת ולהוציא עוד חיבוורים נפלאים