בס"ד שבט תשפ"ד
ראיתי את הספר ״חכמת איש״ אשר בו מבואר היטב סוגית כיסוי שיער הראש (כתובות ע״ב) וסוגית שער באשה ערוה (ברכות כד ע"א) וסוגית פאה נכרית (שבת ס״ד ע״ב ונזיר כ״ח ע״ב וערכין ז' ע״ב) והמחבר הרה״ג מאיר יגר שליט״א האריך לבאר היטב את הסוגיא ופרטי הדינים בזה.
וברור שכל הנידון זה בפאות שאינם גורמות להרהור הגברים כי בפאות אלו יש בזה איסור וכמבואר בחז״ל (תענית כ"ד) ״שובי לעפרך ואל יכשלו בך בני אדם״ ומבואר כמה הדברים חמורים.
ועוד אמרו חז״ל (סוטה כ"ב) למדנו יראת חטא מבתולה וכו' יהי רצון מלפניך שלא יכשלו בי בני אדם, ומבואר שזה יראת חטא לא ללכת באופן המושך את עין האדם וגורם למכשול, והמשתדלות לצאת לרה"ר במטפחת צנועה המכסה היטב את כל שיער הראש, ולא בפאה כדי להתרחק מהמכשול, ראויות לברכה.
וכתב רבינו יונה באגרת התשובה (אות ע"ח) ״וצריכה האשה שתהא צנועה ונזהרת שלא יסתכלו בה בני אדם חוץ מבעלה, שהמסתכלים בפניה או בידיה יורדים לגהינום והיא ענושה בעונש כל אחד ואחד מהם, מפני שהחטיאה אותם ולא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה״ (ומקור דבריו הוא מהתנחומא פרשת וישלח).
ובעיקר מה שאשה צריכה להתיפות זה בביתה וכמו שאמרו חז״ל (תנחומא שם)״שלא נתנו תכשיטים לאשה אלא שתהא מתקשטת בהן בתוך ביתה״ וע"י זה מצילות אותנו מן החטא וכמו שאמרו חז"ל (יבמות ס"ג).
וכשהולכים בצורה שמושכת את העין הרי זה גורם לסילוק השכינה כנאמר (דברים כ"ג) "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך" ומבואר בפסוק שע"י חסרון בצניעות זה גורם לסילוק השכינה (עי' ספרי פר' כי תצא ובמדבר רבה פ"ט) וזה גרם לחורבן בית המקדש כמו שאמרו חז"ל (יומא ט' ושבת ס"ב) שע"י שהלכו בלבושים המושכים את העין נגרם חורבן בית ראשון והטעם כי היה סילוק השכינה כנ"ל.
ומאידך מעלת הצניעות גדולה מאד וזוכים בה להצלחה בחינוך הבנים והבנות, בנים צדיקים ותלמידי חכמים, [כמבואר בחז״ל שזוכים לבנים כהנים גדולים, מלכים, נביאים, חכמים, עי' יומא מ"ז ע"א מגילה י' ע״ב וי״ג ע״ב וב״ב קכ"ג ע״א ובמדבר רבה פרשה א' ופרשה ח' ותנחומא פרשת וישלח].
עוד אמרו חז״ל (תנחומא וישלח) שכשהאשה צנועה היא מכפרת על ביתה כמו שמזבח מכפר.
וכתב המהר"ל (גבורות השם סוף פרק ס') הרי שנשתבחו האמהות בפרט בצניעות, כי עיקר שבח האשה ומדרגתה העליונה היא הצניעות.
והמחבר שליט"א ביאר ובירר היטב סוגיה זו בעומק העיון ברוב תבונה והשכל יה"ר שיזכה להמשיך לעמול בתורה בכל כוחו ולהוציא עוד חיבורים רבים במקצועות התורה.