בס"ד סיון תשפ"ה
כאשר מכון "תורת הקרבנות" מוציאים לאור ספרים העוסקים בענייני דיני הקרבנות, ועכשיו מוציאים ספר "והשב את העבודה" בענייני הלכות הקטרת הקטורת, וכמה נחוץ מאוד הלימוד והוצאת חיבורים העוסקים בעניינים אלו, והרי קטורת מכפרת על לשון הרע, וכאשר אדם שנכשל באחד מאיסורי שבת וכל דבר שזדונו כרת הרי הוא חייב בקרבן חטאת ואיך יכופר לו בזמן הזה, הדרך הוא על ידי שילמד את הדינים שקשורים לקרבן חטאת וזה יגן עליו עד שיבנה בית המקדש ואז יזכה להקריב את הקרבן ממש.
ואמרו במדרש תנחומא (פ' פינחס) "אמר ר' יהודה בר סימון מעולם לא לן אדם בירושלים ובידו עוון, כיצד, תמיד של שחר היה מכפר על עבירות שנעשו בלילה, ותמיד של בין הערבים היה מכפר על עבירות שנעשו ביום".
ואמרו במדרש רבה (שמות לו) שלכן נקראה ירושלים "יפה נוף משוש כל הארץ" משום שלא היה אחד מישראל מיצר כשהיה ביהמ"ק קיים, לפי שהיה אדם נכנס לשם מלא עונות והיה מקריב קרבן ומתכפר לו, ואין שמחה גדולה מזו שהיה יוצא צדיק.
ומבואר בחז"ל שבזמן שבית המקדש היה קיים אנשים היו נקיים מעבירות על ידי הקרבנות. אבל היום שאין לנו קרבנות נשארים מלאים חטאים, אך ע"י לימוד ענייני הקרבנות נחשב כאילו הקריבו קרבנות.
ב – כל העוסק בתורת הקרבנות נחשב כאילו הקריב
אמרו במסכת מנחות (קי.) "אמר ריש לקיש מאי דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם".
ובמדרש רבה (ויקרא פ"ז ס"ג) איתא "ר' אחא בשם ר' חנינא בר פפא שלא יהיו ישראל אומרים לשעבר היינו מקריבין קרבנות ומתעסקין בהן עכשיו שאין קרבנות מהו להתעסק בהם אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ואתם מתעסקים בהם מעלה אני עליכם כאלו אתם מקריבין אותן".
ועוד אמרו בתענית (כז:) ובמגילה (לא:) "אמר רבי יעקב בר אחא אמר רב אסי אלמלא מעמדות [ופרש"י בתענית 'עסקי הקרבנות'] לא נתקיימו שמים וארץ וכו' אמר לפניו רבונו של עולם תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם, אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עוונותיהם".
ובמדרש תנחומא (פ' צו): " אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אף על פי שבית המקדש עתיד ליחרב והקרבנות בטלין, לא תשכחו עצמכם לסדר הקרבנות, אלא היזהרו לקרות בהן ולשנות בהן, ואם תעסקו בהן, אני מעלה עליכם כאילו בקרבנות אתם עוסקים".
ג – ביאור הטעם שהעוסק בתורת הקרבנות נחשב כאילו הקריב
הנה ידועים דברי הרמב"ן בפ' ויקרא (א, ט) "ויותר ראוי לשמוע הטעם שאומרים בהם, כי בעבור שמעשי בני אדם נגמרים במחשבה ובדבור ובמעשה, צוה השם כי כאשר יחטא יביא קרבן, יסמוך ידיו וכו' כדי שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לאלוקיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שישפך דמו וישרף גופו לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה וכפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו, נפש תחת נפש" וכו'.
ומבואר ברמב"ן שהטעם שמקריבים קרבנות זה כדי שאדם ירגיש שהוא היה ראוי למות ולהשפך דמו ולהשרף גופו וזה רק חסד ה' שמקריבים קרבן במקום הבן אדם והדם של הקרבן זה תחת הדם של האדם נפש תחת נפש.
וכשלומדים ומתעסקים בתורת הקרבנות גם יש את הענין הזה שמבינים שבעצם האדם היה צריך להיות במצב שנשפך דמו ונשרף גופו ורק בגלל חסד הבורא שאדם לומד בתורת הקרבנות הוא ניצל מכל זה שהוא חושב שהיה ראוי לזה.
ד – ביאור שני בטעם שנחשב כאילו הקריב
זה דין כללי בכל המצוות שאם אדם לומד את הדינים של אותה מצוה נחשב כאילו קיים. ומצינו בפרשת וישלח (לב ה) "עם לבן גרתי" ומפרש רש"י "גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים".
ותמוה מאד שאיך יעקב אבינו קיים תרי"ג מצות והרי מצוות רבות עדיין לא היה שייך לקיימם כלל, ומבאר המבי"ט (בהקדמה לספרו קרית ספר פ"ז) שהכוונה שע"י שלומדים את ההלכות של אותה מצוה נחשב כאילו קיים את המצוה, וזו הכוונה שיעקב אבינו שמר תרי"ג מצוות דהיינו שלמד את כל דיני תרי"ג מצוות.
ומבאר בזה המבי"ט את מה שאמרו בגמ' מנחות הנ"ל שהעוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת משום שכל אדם שלומד באותם דינים נחשב כאילו קיימם. ומלבד שכר לימוד התורה יש לו שכר של עשיית המצווה בעצמה. ולכן גם מצוות ששייכות רק לכהנים ע"י שלומד הלכות אלו נחשב כאילו עשה אותם ומקיים את המצוה. וכך כל אחד ואחד מישראל יכול לקיים את כל התרי"ג מצוות, ואף מצוות שלא שייך בהם כגון מצוות שנצטוו רק כהנים ונשים וכדו'.
ה – ע"י לימוד בתורת הקרבנות אדם אינו ניזוק
טעם נוסף כתב הח"ח בחשיבות לימוד עניינים אלו שכיון שמבואר בזוהר (וירא דף ק מדרש הנעלם) שהלימוד בתורת הקרבנות מועיל לאדם שלא יהיו עליו מקטרגים מלמעלה. וכיון שכל אחד יודע שיש לו עוונות וממילא יש עליו עי"ז הרבה מקטרגים שמכל עבירה נברא מקטרג [עי' אבות פ"ד] וע"י הלימוד בתורת הקרבנות הם לא מקטרגים ואדרבה מזכירים טוב לפני הקב"ה.
טעם נוסף האריך הח"ח בספרו צפית לישועה (פרק ג) שאנחנו נמצאים בדור שהמשיח קרוב לבוא ואנחנו צריכים להיות מוכנים כשהוא מגיע ולדעת את ההלכות שקשורות לזה, ויש גם הרבה הלכות שקשורות לישראלים כגון סמיכה ושחיטה, איזה קרבנות כשרים, איך מקדישים, איסור הנאה מקרבן, והרי זה בכלל מה שאמרו חז"ל (שבת לא.) ששואלים את האדם בהגיעו למעלה "צפית לישועה".
ושוב אחזור בשבח החיבור המיוחד הזה אשר נכתב מתוך עמל ויגיעה עצומה ברוב תבונה בטוב טעם ודעת, באופן נפלא ביותר. יה"ר שיזכו להוציא עוד חיבורים רבים כאלו אשר מאירים עיני ישראל ועושים נח"ר לקב"ה, ונזכה במהרה לראות בעינינו בבניין בית המקדש וכהנים בעבודתם.