בס"ד שבט תשפ"ה
ראיתי את החיבור "אדברה בעדותיך" על ארבע פרשיות שחיבר הרה"ג רבי יחזקאל נוסבכר שליט"א, והוא חיבור נפלא מאד שבו מבאר ומברר סוגיות שונות בענייני ארבע פרשיות ברוב תבונה ודעת, ויש בחיבור זה הרבה חיזוק לתורה ויראת שמיים, ורבים נהנים לאורו.
ובנידון מה שהאריך המחבר שליט"א בעניין חיוב נשים בפרשת זכור, למעשה נראה שנשים שקשה להן אינן חייבות ללכת לבית הכנסת לשמוע פרשת 'זכור' [ויכולות לקרוא מתוך חומש בביתן].
וכמו שהביא המחבר שליט"א את דברי החינוך (מצוה תרג) כתב במצות זכירת מעשה עמלק: "ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, לא לנשים".
והביא המחבר שליט"א את דברי האבנ"ז (או"ח סי' תקט) שביאר את דברי החינוך שהטעם שנשים פטורות, כי זה נחשב מצוות עשה שהזמן גרמא, כיון שאסור להרוג עמלק בשבת [וביאר שם האבנ"ז ששונה מחיית עמלק מהריגת שבעה עממים שבהם נשים מצוות (כמבואר בחינוך תכה), כי הריגת שבעה עממים היא רק כדי לא ללמוד ממעשיהם הרעים, ולכן ההריגה בשבת נקראת מלאכה שאצל"ג, משא"כ מחיית עמלק שיש עניין בעצם ההריגה כדי לנקום בו, לכן נחשב מלאכה הצריכה לגופה].
ודברי האבנ"ז שכיון שאסור להרוג עמלק בשבת נחשב מצוות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות צריכים עיון ממה שמצינו (בקידושין לד) שנשים חייבות במעקה כי זה מצוות עשה שלא הזמן גרמא, אף שאסור לעשות מעקה בשבת. ומבואר שדבר שזמנו גם בשבת אלא שאסור לעשותו בשבת, אינו נחשב שהזמן גרמא, כיון שהוא רק אריא דאיסורא רכיב עליה, וכן מוכח בתוספות (קידושין כט) לגבי מילה שלא נחשב הזמן גרמא כיון שמיום השמיני והלאה תמיד אפשר למולו, ואף שבשבת אי אפשר למולו מוכח שכיון שזמנו גם בשבת אלא שיש איסור לעשות בשבת, כמו שהוכיחו כל זה המהרי"ט (קידושין כט) ושער המלך (פי"ט מפסוה"מ) שהביא המחבר שליט"א.
וכן מצינו בשו"ת שאלת יעבץ (ח"א סי' ק) שכתב שדבר שזמנו גם בשבת אלא שיש איסור לעשותו בשבת אינו נחשב שהזמן גרמא, והוכיח זאת מדברי הגמ' (קידושין לד הנ"ל) שמזוזה מעקה אבידה ושילוח הקן אינן נחשבות מצוות עשה שהזמן גרמא, והרי אסור לקבוע מזוזה בשבת (עי' שבת קלא, ירושלמי סוף מגילה, פמ"ג או"ח סי' לח א"א ס"ק טו, פת"ש יו"ד סי' רפה ס"ק א, שד"ח מערכת מ כלל קטו), וכן אסור לקבוע מעקה בשבת, וכן השבת אבידה שהרי סתם אבידה נמצאת ברשות הרבים (ועי' עוד שו"ת הרשב"א ח"ד סי' קד, שו"ת חת"ס או"ח פב, ביה"ל סי' רסו סי"ג), וכן שילוח הקן אין לעשות בשבת משום איסור צידה (עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' ק) שנחשב שאין הזמן גרמא, והרי אסור לעשותם בשבת [כהוכחת המהרי"ט הנ"ל לגבי מעקה]. ומזה מוכח שכיון שזמנו גם בשבת האיסור לעשותו בשבת לא עושה אותו לזמן גרמא. וכן הוא בטו"א (חגיגה טז:) ובאתוון דאורייתא (כלל כב).
וכן מוכח מדברי הרמב"ם (פ"א מהל' בית הבחירה הי"ב) שנשים חייבות בבניין בית המקדש, והרי זה מצוות עשה שהזמן גרמא, שהרי אסור לבנות בית המקדש בשבת, ומוכח שכיון שזמנו גם בשבת אלא שיש איסור לבנות בשבת אינו נחשב שהזמן גרמא.
ובמרחשת (ח"א סי' כב) כתב שנקרא מצוות עשה שהזמן גרמא כיון שמלחמת עמלק היא רק ביום, כי הרי דיני נפשות הם רק ביום (עי' סנהדרין לד) ולכן נחשב זמן גרמא.
ולמעשה מבואר בחינוך הנ"ל שנשים פטורות, וכתב בשו"ת תורת חסד (או"ח סי' לז אות ה) "… ומנהגן של ישראל תורה היא. ומעולם לא ראינו ולא שמענו מי שהצריך את הנשים לשמוע הקריאה בס"ת בציבור פ' זכור וכו', ואין לבטל עי"ז מנהגי ישראל", עכ"ל.
אמנם המנחת חינוך תמה כמה תמיהות על דברי החינוך וכתב לחייב נשים, וביישוב דברי החינוך שפטר נשים יש אריכות דברים גדולה ואכמ"ל. ובשו"ת בנין ציון החדשות (סי' ח) כתב בשם הגאון ר' נתן אדלר שהנשים חייבות, עיי"ש באריכות. ועיין בשו"ת מהרי"ל דיסקין (קו"א סי' קב) ובשו"ת ישועות מלכו (או"ח סי' נ).
ושוב אחזור בשבח החיבור המיוחד הזה אשר נכתב מתוך עמל ויגיעה רבה. יה"ר שיזכה המחבר להמשיך לשקוד על התורה ועל העבודה להרביץ תורה ויראה בקרב ישראל הצמאים לדבר השם מתוך שלווה והרחבת הדעת.