בס"ד אלול תשפ"ג
ראיתי את החיבור עמודי אש שחובר ע"י הרה"ג שמואל לוי שליט"א והוא ביאור וסיכום בצורה ברורה ובהירה בהלכות ערלה, חלה, תרומות ומעשרות. ונכתב מתוך עמל ויגיעה רבה.
בענין הפרשת חלה במאפיות.
ואכתוב בענין הפרשת חלה. מצוי במאפיות וקונדטוריות שכשעושים בלילות רכות ומפרישים אחר האפיה ע"י שמכניסים בעגלות והעגלות הוי צירוף סל והנה בעגלות [מלבד זה שיתכן שעגלות פתוחות כלל ל"ה צירוף דאין חיבור העמודים לתבניות נחשב צירוף כיון דהוא פתוח] וכן בתנור [אף אם נימא דתנור לא מחובר מצרף] התבניות שבתוך הכלי [היינו העגלות או התנור] אינם נוגעות זב"ז ואף במקומות ששמים מפה מסביב העגלה מ"מ התבניות אינם נוגעים זב"ז וכששמים במקרר או ברכב יש פעמים שהתבניות נוגעות זב"ז והוי צירוף טפי לחלק מהשי' [מלבד שיתכן שהעגלות והתנור אינן מצרפים כלל וכנ"ל לגבי עגלות ולהלן יתבאר גבי תנור] ויש בזה כמה פרטים שצריך לברר אם צירוף סל בעינן שיגעו העיסות זב"ז ואם מחיצות מפסיקות.
ועוד יש לברר אם תנור הוי צירוף סל וכן אם מקרר ורכב הוי צירוף סל [וכן אם בעינן כונה לצרף] וכן יש לברר אם צירוף סל מחייב ב' סוגי עוגות וגם במקומות ששמים מפה מעל העוגות או מעל עגלות העוגות יש לברר אם בעינן גם מפה מתחת ולא סגי בתבנית שלמטה, וכן יש לברר אם מהני הפרשה מבלילה רכה דאם מהני אפשר להפריש בעודה בלילה רכה ואף אם נימא דלא נתחייב כ"ז שלא אפאה מ"מ אם מהני ההפרשה אפשר להפריש ואף אם אח"כ יהא צירוף סל כבר הופרש חלה, ועוד נתברר עצם הדין אם עוגות טורט וכדו' חייב בחלה דיש כמה צדדי קולא בזה.
אם בצירוף סל בעינן שיגעו העיסות זה בזה
תנן (חלה פ"ב מ"ד) העושה עיסתו קבין וכו' ר"א אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה והוא דינא דצרוף סל דאם אין בעיסה כשיעור בעינן לצירוף סל לחייב וקיי"ל בפסחים (מ"ח ע"ב) כר"א ונחלקו הראשונים אם בעינן שיגעו העיסות זב"ז בתוך הסל דד' התוס' בנדה (ד"ז) ובהגה"ה שם דל"ב שיגעו זב"ז וכן מסקנת הר"ש (חלה פ"ב מ"ד) וכן הרמב"ם (פ"ו מבכורים הט"ז) לא הזכיר שיהו נוגעים וכן ד' מהר"ם חלאווה (פסחים מ"ח) ומאירי חלה כאן, וכן הכרעת התשב"ץ ח"ב (סי' רצ"א) אמנם ד' הרא"ש (הל' חלה סי' ד') ובתוספתיו למס' פסחים (מ"ח) דבעינן נגיעת העיסות זב"ז [כמש"כ הב"ח באו"ח (תנ"ז) וש"ך בנקוה"כ יו"ד (שכ"ו) ובהגר"א יו"ד (שכ"ה סק"ג) ואין כן ד' הט"ז באו"ח שם ברא"ש] וכ"ד ספר התרומה (סי' פ"א) (וסמ"ג עשה קמ"א ול"ת ע"ט), והגהות רבינו פרץ בסמ"ק (מצ' רמ"ו) ור"פ בתוספותיו לפסחים (מ"ח) [וכן ר"ל הר"ש (חלה פ"ב מ"ד) בתחלת דבריו וכן הובא דעה זו בתשב"ץ (ח"ב סי' רצ"א)] וכ"ד הרע"ב (חלה פ"ב מ"ד) ולהלכה הב"י (יו"ד שכ"ה) הביא ד' הסמ"ג דבעי נגיעה וכן בד"מ שם מבואר דבעי נגיעה וכן פסק הב"ח באו"ח (תנ"ז) [ע"פ הרא"ש וסמ"ג ומה שהביא מד' תוס' (פסחים מ"ו) דבעי נגיעה תמוה דשם איירי לענין מוקף וכמו שתמה הט"ז שם], וכן פסק הש"ך בנקודות הכסף (סי' שכ"ו) ובהגר"א (סי' שכ"ה סק"ג) וכן
השכנה"ג או"ח שם בהגב"י אות ד' וכן הפמ"ג במש"ז באו"ח שם אות ב' הביא ד' הרע"ב דבעי נגיעה וכ"כ הנהר שלום או"ח שם, והחק יעקב הביא הפלוגתא בזה וס"ל דלכתחילה יש לחוש לד' המחמירין והביאו הא"ר וכ"כ המאמר מרדכי דלמעשה ראוי לחוש לד' המחמירין והמגן האלף כתב דאפי' בדיעבד יש להחמיר אמנם ד' הט"ז ופר"ח או"ח שם דל"ב נגיעה והובא כ"ז בכה"ח שם, והמ"ב (בסי' תנ"ז סק"ז) פסק דבעינן שיגעו העיסות זב"ז ובשעה"צ (סק"ט) ציין מקורו מד' הב"ח והגר"א והח"י וכתב אף דבט"ז היקל בזה מ"מ לכתחילה יש לנהוג כן, ובדרך אמונה (פ"ו מבכורים) בשה"צ (אות ש"א) הביא בשם מרן הגריש"א דאם מפריש בלא נגיעה יפריש בלא ברכה ואם יש מחיצה שמפסקת דע"ק (סי' שכ"ה) מסתפק בזה ויש ג' שיטות בדבר [שיטה א'] במקדש מעט שם (סק"ז) כתב דלשיטות דל"ב נגיעה הוי צירוף ולחולקים דבעי נגיעה ל"ה צירוף. [שיטה ב'] ד' החלת לחם סי' ד' סקי"ט ובתורת הארץ פ"ד אות צ"ח דלכו"ע ל"ה צירוף דמחיצה מפסקת ואף אם לא בעי נגיעה צריך שלא יהא דבר אחר מפסיק ולכן כתב בתורת הארץ דעוגות הנמצאות במחבתות אין התנור מצרף לכו"ע [אף למ"ד תנור מצרף דרק בזמנם שהיו מדביקים העיסות בתנור איכא למ"ד דמצרף] כיון דהמחבתות מפסיקות. [שיטה ג'] ובמ"ב סי' תנ"ז סק"ז כתב וז"ל אבל אם אין בכל עיסה שיעור חלה ןצריכין לצירוף אין להקל אף שהכלים פתוחים ומקורבים להדדי אא"כ יניחם בתוך סל אחד וכו' עכ"ל ובפשוטו מבואר דד' המ"ב דב' כלים הנוגעים זב"ז בתוך סל א' הוי צירוף ומבואר דמחיצות הכלים אינם מפסיקים אף לשי' דבעי נגיעה וכן הביא בד"א פ"ו מבכורים הט"ז בבה"ל שם בשם גליון הקה"י על המ"ב שם וכן הביא משו"ת שלמת חיים דכיון דב' הכלים הקטנים נמצאים בתוך כלי א' גדול הוי צירוף ועי' בדע"ת יו"ד סי' נ"ז ועי' שו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' ק"ט ושו"ת מחזה אליהו סי' קי"א [אמנם יש שפרשו שכונת המ"ב היא שיוציאו העיסות מתוך הכלים וישימו בתוך כלי א'].
אם רכב ומקרר מצרף
אם רכב מצרף אם יש בו ארבעים סאה במקדש מעט שכ"ה ט' נסתפק בזה ובחקר הלכה הובא דעה דלא מצרף וד' שו"ת מהר"ש ח"ח סי' צ"ה ומרן הגריש"א הובא בדרך אמונה פ"ו מבכורים שעה"צ שי"א דמצטרף ועי' חקר הלכה שם.
אם מקרר מצרף יש לדון אם מחובר לקרקע מצרף והנה נחלקו פסחים (מ"ח ע"ב) וירושלמי חלה (פ"ב ה"ב) אי תנור מצרף והרמב"ם (פ"ו מבכורים הט"ז) פסק דאין תנור מצרף והרמב"ן בהל' חלה (כז ע"ב) פסק דתנור מצרף וכן הרא"ש בהל' חלה סי' ה' כ"כ וכן עי' מאירי חלה (פ"ב מ"ג), וברשב"א פסקי חלה שער ב' כתב דספק הוא ולכן בחלת א"י דהוי דאוריתא יש להחמיר וחלת חו"ל דהוי דרבנן יש להקל ועי' תשב"ץ (ח"ב סי' רצ"א פ"ה), [ולעיל מינה כתב הרשב"א גבי שולחן שאין לה לבזבז דספק הוא ואפשר דאף בחלת א"י בזה"ז דהוי דרבנן ספיקו להקל] ובטעמא דהרמב"ם פסק דאין התנור מצרף כתב הב"י סי' שכ"ה משום דבזה"ז
חלת א"י הוי דרבנן וספיקו להקל, והשו"ע השמיט דין תנור וכתב הגר"א סי' שכ"ה סק"ג דנקטינן כרמב"ם דתנור אינו מצרף וכן פסק החלת לחם סי' ד' סעי' ו', אולם בכה"ח שם פסק דבחלת א"י יש לחוש.
ובטעמא דתנור אינו מצרף בדע"ק סי' שכ"ה כתב משום דפתוח מצד א' ומק' המקדש מעט דא"כ אם יש דלתות יהיה חייב והו"ל לפוסקים לבאר זה אלא הטעם משום דמחובר לקרקע ול"ה כלי לכן אינו מצרף וכ"כ מגן האלף סי' תנ"ז סק"א וכ"כ מלא העומר סי' שכ"ה סק"א ועיי"ש בסופו. ועי' חלת לחם סי' ד' סקכ"ב דבמחובר לכו"ע אין תנור מצרף ודע"ת או"ח תנ"ז כתב דהוי ספיקא ובחלה בזה"ז יש להקל, ובדרך אמונה פ"ו מבכורים הט"ז בביאור הלכה כתב דה"ט דתנור אינו מצרף כיון שלא ניתן בתוכו רק כדי לאפותו עיי"ש ויש עוד טעמים בזה, עי' רדב"ז פ"ו הט"ז מבכורים וערך שי יו"ד שכ"ו ודברי מלכיאל ח"ג סי' פ'. ועי' שו"ת שבט הלוי ח"י סי' קצ"ב דתנוך אינו מצרף בין מחובר בין תלוש בין מק"ט בין אינו מק"ט.
ואם מקרר מצרף יש לדון אם מקרר הוי מחובר לקרקע [וכן לענין תנור שלנו] וכידוע נחלקו בזה החלקת יעקב ח"א סי' מ"א, ושו"ת שבט הלוי ח"ב סי' נ"ז ועוד פוסקי זמננו לשי' השב יעקב דמחובר לקרקע פטור מטבילה אם כלי חשמלי חשיב מחובר לקרקע וכן לענין שבת נחלקו פוסקי זמנינו אם הכנסת תקע לקיר כשאינו עובד המכשיר החשמלי אם הוי בונה וסותר ויש לדון לענין חלה לשי' הסוברים דמחובר לקרקע אינו מצרף ובדרך אמונה פ"ו מבכורים הט"ז בביאור ההלכה נסתפק בזה, ובמנחת יצחק ח"ח סי' ק"ט כתב דל"ה מחובר לענין זה ובשמירת שבת כהלכתה פרק מ"ב הע' ל"ט כתב בשם הגרש"ז דאפשר דמקרר חשיב כמחובר לקרקע [וכן דעתו לענין טבילה דמעיקר הדין הוי מחובר עי' שו"ת מנחת שלמה ח"ב] וגם אפשר דלא חשיב כסל מפני שתפקידו רק לאיחסון [ועי' שו"ת מחזה אליהו סי' קי"ב].
אם בעינן כונה לצירוף סל
אם בעינן כונה לצירוף סל, ד' רבינו פרץ פסחים (מ"ח ע"ב) דבעינן כונה לצרף וכן עי' ריטב"א שם אולם ברא"ש ביצה ד"ט (פ"ק סי' יג) מבואר דל"ב כונה לצרף דכתב דה"ט דנוהגים לעשות צירוף סל בעיסה שאין בה שיעור הוא משום חשש דיצטרף והוא לא ישים דעתו לזה וד' מובאים בט"ז או"ח תנ"ז ומשנ"ב שם סק"ד ומבואר דהכי נקטינן וכן בדעת קדושים סי' שכ"ה כתב דאפי' בע"כ מצרף ומה שהביא במקראי קודש פסח ח"ב סי' י"ט בשם האדרת דבעינן כונה לצרף [ועי' מקראי קודש פורים סי' מ"א ומוע"ז ח"ח לסי' קפ"ז, ועי' מנחת יצחק ח"ח סי' ק"ט שהסב ד' רבינו פרץ לע"א] הוא רק שי' ר"פ פסחים הנ"ל אולם לדינא לא נקטינן כוותיה וכנ"ל מהרא"ש ט"ז דע"ק ומשנ"ב [ועי' שו"ת מחזה אליהו סי' קט"ז] וכל מה שאנו עושים צירוף סל הוא רק לשי' הרא"ש הנ"ל דלמד כן בסוגי' פסחים (מ"ח ע"ב) דאמרו דנהוג למיפא קפיא קפידא לפסחא ואמרו דחומרא דאתי ליד קולא הוא דקא מפקע לה מחלה ושנינן דעבדינן צירוף סל וברשב"א פסקי חלה שער ב' פי' דקמפקע לה מחלה משום דעושה עיסתו פחות מכשיעור ואסור לעשות עיסתן פחות מכשיעור וע"ז שנינן דאח"כ עושה צירוף סל ואין מפקיע לה מחיוב חלה וכן פי' הגר"א באו"ח (סי' ח' וסו"ס תנ"ז ויו"ד סו"ס שכ"ד) ולפי"ז אם עושה עיסתו פחות מכשיעור מפני סיבה אין איסור עי' יו"ד כ"ד בסופו בט"ז וש"ך
אולם הרא"ש מפרש דקמפקע לה מחלה דיכול לבוא לידי צירוף סל ולא ישים דעתו לכך וזהו מקור הדין דבעינן צירוף סל כשאין שיעור.
אם מתחייב רק בסל שרדה מיד מהתנור
דעת החינוך (שפה) בשם רבותיו, או"ז (ח"א אות רכ"ו) בשם ריב"א, ראשונים פסחים (מח') [מהר"ם חלאוה רבינו דוד ריטב"א מאירי נמוק"י שם] שאלתות ע"ג בעמק שאלה שם, רש"י נדה (ח') ומרומי שדה שם דסל מצרף רק כשרודה מהתנור אל הסל וא"כ לכאורה יש בזה צירוף נוסף דל"ב לחוש לצירוף סל ברכב ומקרר מחמת הני ראשונים אולם לדינא ל"ח להם כלל דהא בבלילה עבה אף שאין שיעור [כגון מצות] מפרישים חלה בברכה ע"י צירוף סל אף לאחר האפיה ועי' שו"ת רב פעלים ח"ד סי' לו, והו"ד בכה"ח סי' תנ"ז סקכ"ג.
אם בצירוף סל מחייב אף בב' סוגי עוגות
מבואר ביו"ד (סי' שכ"ו) שאם מקפיד שלא תגע עסה זו בזו ולא תתערב אפי' מין א' אין מצטרפות ונחלקו האחרונים אם דוקא בבצק או גם לאחר אפיה דד' הבית מאיר או"ח (תנ"ז) וכ"ד המקו"ח שם דמצטרף אף שני סוגים כיון דכעת אין מקפיד שיגעו ונייד וכ"כ במלא העומר סי' שכ"ו סק"ב אולם ד' היד אפרים או"ח (תק"ו) לחלוק ע"ד מקו"ח הנ"ל וכ"ד החלת לחם סי' ה' עיש"ה ובשיורי ברכה שם ועי' עוד שם בשיורי ברכה סקע"א, וכ"ד הישועת יעקב או"ח (תנ"ז) ויו"ד (שכ"ו) דל"מ הצירוף אף לאחר אפיה [ועי' פמ"ג או"ח תנ"ז דר"ל דצירוף סל לאחר אפיה מהני אף בב' מיני דגן אולם בזה הוכיח מד' הר"ש פ"ד מ"א וכ"מ פ"ו מבכורים בשם הרשב"א דל"מ בב' מינים המבוארים ביו"ד שכ"ד סעי' א' אף לאחר אפיה] ועי' שו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' מ"ב וק"ט ומוע"ז ח"ב סי' קפ"ז [ול"ר כל הנ"ל] ועי' לקט העומר פ"ו הע' ל"א.
אם בעינן בצירוף סל ע"י מפה שיהא המפה גם מתחת העיסות
ביו"ד (סי' שכ"ה סעי' א') ויש מי שאומר שאם מכסה הפת במפה חשוב כמו כלי לצרפן ובש"ך שם (סק"ה ל') למה כתבו בשם יש מי שאומר והרי אין חילוק בדבר ומהרי"ל בהל' פסח כתב דאם אין לו הכלי שמחזיק את כולה יניחנה במפה ויכסה המפה ג"כ עליהם ונקראו צירוף הגון עכ"ד הש"ך, ובפמ"ג (או"ח תנ"ז מ"ז סק"א) כתב דבעינן שהמפה תכסה גם מלמטה אף שבאמצע קצת מגולה והו"ד בביה"ל (תנ"ז) וכתב הביה"ל ויל"ע בעיקר הדין דבסמ"ק משמע דסתם כסוי מהני וכן משמע במחצית השקל וצ"ע למעשה, אכן בכלי שיש לו תוך רק שהמצות בולטין למעלה בזה יש להקל דיש לצרף ד' הסמ"ג עי"ש, עכ"ד הביאור הלכה ומבואר דנשאר בצ"ע למעשה אם צריך גם מפה מלמטה וד' הפמ"ג דבעינן גם מפה מלמטה וכן פסק במקו"ח לבעל הנתיבות (סי' תנ"ז) וכן בדרך החיים הל' חלה בדין צירוף העיסות לענין חלה וכן ד' החלת לחם (סי' ד' סעי' ג') ובשירי ברכה שם סקי"ג דבעינן שיכסה באותו מפה עצמה מלמעלה ומלמטה וכן ד' הדברי מלכיאל (ח"ג
סי' פ') אולם יש בין האחרונים הנ"ל מחלוקת אם כשיש לכלי לבזבז ויוצא חלק מהמצות למעלה מהלבזבז אם מהני כסוי עי' היטב בכל הנ"ל ודעת הביה"ל להקל בזה אולם היכא דאין לבזבז ד' כל הנ"ל להחמיר בזה דבעינן מפה גם מלמטה ובביה"ל נשאר בצ"ע למעשה וכן בכה"ח (תנ"ז כ"ה) כתב דמנהג העולם להקל בזה דסגי במפה מלמעלה ואפשר דסומכין על משמעות לשון הסמ"ק והשו"ע והב"ח אבל היכא דאפשר וודאי יש להחמיר כדי לצאת אליבא דכו"ע עכ"ד.
אם בלילה רכה שאפאה חייבת בחלה
תנן חלה פ"א מ"ה תחילתה סופגנין וסופה עיסה חייבת בחלה ופי' ר"ת בתוס' ברכות (ל"ח ע"א) ופסחים (ל"ז ע"ב) דפי' דתחילתו עיסה רכה וסופו אפוי חייב אולם ד' הר"ש, וד' הרא"ש הל' חלה (אות ב') והרמב"ן הל' חלה (דף כ"ו) בפי' משנתינו בע"א מ"מ אף לדעתם יתכן דעיסה רכה שאפאה חייבת בחלה וכן מבואר ברא"ש הל' חלה אות ג' דפי' הא דברכות (ל"ז) דטרוקנין חייב בחלה היינו בלילה רכה שאפאה ומבואר דזה לכו"ע חייב וכ"מ במאירי ברכות (ל"ז), אמנם במאירי פסחים (ל"ז) מבואר שלד' הרמב"ן בלילה רכה שאפאה פטורה וכן ברבינו יונה ברכות (ל"ז) ובתשב"ץ (ח"ב סי' רצ"א פ"ב) מובא דעה זו וכן ברבינו דוד פסחים (ל"ז) מ"מ להלכה קיי"ל (בסי' שכ"ט סעי' ב') דבלילה רכה שאפאה חייבת בחלה ומפרישים בברכה ול"ח כלל לשי' דפטור.
ממתי בלילה רכה שאפאה מתחייבת
מבואר בב"ק (צ"ד) בתוס' שם ובב"מ (פ"ט) בתוס' שם וביבמות (מ') בתוס' שם ותוס' בכורות (כ"ז) ועי' תוס' פסחים (ל"ו ע"ב ול"ז ע"ב) וברכות (ל"ח ע"א) דמתחייב משעת אפיה וכן מבואר בסה"ת הל' חלה (סי' פ"ה) ועי' תורת הארץ פ"ד מאות צ"ב ואילך ועי"ש (בס"ק צ"ג) דר"ל דתלוי בפלוגתת הראשונים אם עיסה עבה שדעתו לבשלה חייבת בחלה שד' ר"ת דחייבת וד' רמב"ן ור"ש ורא"ש דפטורה ועי' יו"ד שכ"ט סעי' ג' ובשייך שם (סק"ד) והיינו אפכא שלד' שאר הראשונים דאזלינן בתר מחשבתו ה"נ יתחייב בחלה בעודו בלילה רכה כיון שדעתו לאפותו ולד' ר"ת יתחייב רק באפיה ושם באות צ"ד צידד דלכ"ע לא חל חיוב לפני האפיה כיון דליה עיסה כלל ונסתפק אם הפריש אף דלא נתחייב אם מהני ההפרשה מידי דהוי אנתינת קמח למים דאף דלא נתחייב בחלה לפני גלגול מ"מ אם הפריש מהני או דגרוע טפי מנתינת מים לקמח דהתם נעשית עיסה משא"כ בבלילה רכה ובד"א פ"ו מבכורים (ס"ק ק"ה) כתב דעיסה שבלילתו רכה ודעתו לאפותה אפשר דלכתחילה לא יפריש עד שתאפה ואם הפריש יחזור ויפריש לאחר האפיה בלא ברכה ובציון ההלכה (ס"ק רמ"ד) כתב דלד' ר"ת שאין הולכין אחר מחשבתו אין מתחייב עד האפיה עכ"ד.
אם עוגת טורט וכדו' חייבת בחלה
והנה בעיקר הדין אם טורט חייב בחלה יש לדון דהנה ד' הרמב"ן הל' חלה (ל"א) דפוסק כירושלמי חלה פ"ג ה"ה דבעינן רובו דגן [ורק בחיטים ואורז חייב אפי' אין רוב דגן] וכן דעת הרשב"א בפסקי חלה (סוף שער א') וכיד התשב"ץ (ח"ב סי' רצ"א) דבעינן רוב דגן אולם דין הרא"ש בסוף הל' חלה להבנת הש"ך יו"ד שכ"ד
סקי"ז דהמחייב הוא הטעם כעיקר ואי"ע לדין גרירה להתחייב וא"כ אפי' אין רוב דגן חייב וכן הוכיח הש"ך (כ"ו) מדי הטור, וכן הוכיח הצמח צדק (סי' רל"ו) מד' הר"ש חלה פ"ג וכן נקטו הפר"ח (סי' תנ"ג ותנ"ה) וחק יעקב (תנ"ג) ושו"ע הרב שם ומ"ב (שם סקי"ד) דלשי' הראשונים [רמב"ם רא"ש טור, ומש"כ הח"י והשער הציון שד' הרמב"ן דבשאר מינים סגי בכזית בכדא"פ כנראה ל"ר דברי הרמב"ן (הל' חלה לא) בפנים, רק מה שמובא בראש סוף הל' חלה בשם הרמב"ן] דיוצאים יד"ח מצה בחטים ואורז אף שאין כזית בכא"פ אז בשאר מינים סגי בכזית בכדא"פ וא"כ וודאי דחייב בחלה אף שאין רובו דגן, והנה הפר"ח והח"י והמ"ב נקטו בד' הרא"ש דטעם כעיקר משוי' ליה לחם ולכן יוצאים בו יד"ח מצה אף שאין רוב דגן וכן השייך נקט כן לענין חלה בד' הרא"ש והטור דחייבים בחלה ע"י טעם בעיקר אף שאין רוב דגן [ובלבד שיהא שיעור דגן עי' תורת הארץ פ"ד אות צ'] אולם המקור חיים (סי' תנ"ג) ושו"ת בית אפרים או"ח (סי' י"ג) והחזו"א יו"ד סי' קצ"ו אות י"ג תמהו דברא"ש שם בסוף הל' חלה בסו"ד כתב דבעינן לגרירה וא"כ בשאר מינים דאין גרירה בעי שיהא רוב דגן, ובדברי חמודות (אות מ"ג) כתב דכל ד' הרא"ש דבעינן לגרירה הוא רק במצה דבעינן בא לידי חימוץ ולא בחלה ולפי"ז א"ש דין הש"ך דמחייב בחלה אף שאין רובו דגן בשאר מינים ומיושב קושיית הבית אפרים והחזו"א אולם לענין מצה עדיין קשה מש"כ הפר"ח והח"י והמ"ב לענין מצה דיוצאין ידיח מצה אף שאין רובו דגן ובערוך השולחן יו"ד שכד מיישב דהרא"ש כתב כן רק לירושלמי אבל הבבלי חולק וס"ל דחייב משום טעם כעיקר ולכן הטור פסק דגם בשאר מינים אף שאין רוב דגן חייב בחלה ויוצא יד"ח מצה. ולדינא הנה ד' הרמב"ן והרשב"א והתשב"ץ דבעינן רוב דגן ובד' הרא"ש והטור ד' הש"ך והפר"ח והח"י והמ"ב דחייבים אף שאין רוב דגן וכן נקט הח"י בד' הרמב"ם וכן נקט הפמ"ג (בפתיחה כוללת להל' פסח פרק ד' השי' ב' אות ו'-ז') וכן נקט הצ"צ בד' הר"ש ובמ"א בסי' ר"ח (סקט"ו) מבואר דחייב אף שאין רוב דגן ועי' פמ"ג (בפתיחה כוללת להל' פסח פ"ד אות י"ז,) ובחלת לחם (פ"ג סעי' כ"ב) פוטר לגמרי כשאין רוב דגן ע"פ הרמב"ן, ובצ"צ (סי' רל"ו) כתב דאף לד' המחמירים דל"ב רוב דגן יודו בטרט דפטור מחלה דאע"ג דנ"ט ברוב דאורייתא היינו בתערובת שני מינים שווים אבל הדבש שטעמו מתוק בהפלגה מבטל טעם הדגן ביותר ובמקדש מעט (סי' שכ"ד סקכ"א) ובגיה"ק (סק"ו) פוסק דיפריש בלא ברכה וכן בדרך החיים (דיני חלה והפרשתה ומינים החייבים בחלה אות ה') פוסק דיפריש בלא ברכה [וע"ע דה"ח בדין איזה פת חייב בחלה אות ז'], [וכ"ז שיש בעיסה שיעור דגן עי' תורת הארץ פ"ד אות צ'.]
וגם לפעמים העסה נלושה רק במי פירות שלא מז' משקין או מז' משקין והנה תנן חלה (פ"ב מ"ב) עיסה שנלושה במי פרות חיבת בחלה וברא"ש שם בפי' המשנה ובהל' חלה (אות ג' ובתשו' כלל ב' סי' יד) כתב שבירושלמי מבואר שהמשנה לא לדעת כולם ולר"ע פטור מחלה וכיון שהלכה כר"ע אין לעשות עיסה כזו כדי לא להכנס בספק חיוב חלה וברמב"ם פ"ו מבכורים כתב דעסה שנלושה ביין שמן ודבש חייבת בחלה וכן הרשב"א בתשו' (ח"א תס"ד)כתב דהלכה כסתם משנה דחיבת בחלה וכן הרמב"ן בהל' חלה (כ"ז ע"ב) הביא המשנה כצורתה ובטור (סי' שכ"ט) כתב דהרמב"ם מחייב במי ביצים ושמן ויין והרא"ש מסתפק ומבואר בטור וב"י שהשוו מי ביצים ושאר מי פרות לז' משקין אולם הב"ח הק' שכל הפלוגתא הוא רק שלא בז' משקין שבזה הרא"ש מסתפק אולם בז' משקין לכו"ע חייב עיש"ה וכן במג"א סי' (תס"ב סק"ה) וכ"כ הפ"ת (סי' שכ"ט)
בשם הפנים מאירות (ח"א סי' ס"ח) ובית אפרים (או"ח סי' י"א וי"ב) וכן פסק הערוך השולחן סי' (שכ"ט)וכן פסק החלת לחם (סי' ח' סעי' ט'- י"א,) ובמקדש מעט שכט-יד, ובשאר מי פירות שאינם מז' משקין נחלקו הראשונים איך קיי"ל בזה ע"י ד"א פ"ו מבכורים סקפ"ד ובשעה"צ שם השי' בזה ובשו"ע (שכט-ט)פסק דחייב בחלה ובש"ך שם (סק"ט) דיפריש בלא ברכה כיון דהרא"ש פוטר והרע"ב נסתפק בדבר עי"ש ואם יש בזה תערובת מים יש בכ"ז אריכות ואכמ"ל.
ושוב אחזור בשבח החיבור אשר מקיף את ההלכות התלויות בארץ. ונכתב ברוב תבונה והשכל. יהי רצון שיזכה המחבר להמשיך לשקוד על התורה ולברר עוד נושאים רבים במקצועות התורה.