בס"ד אדר ב' תשפ"ד
ראיתי את החיבור ״מור ולבונה״ על מסכתות יבמות, קידושין, שחיברו הבחור החשוב יהונתן דהן ני״ו מישיבת ״היכל יצחק״ הידועה לשם ולתפארת כבית היוצר להעמדת תלמידי חכמים מובהקים, בראשות ראש הישיבה הגאון רבי ישראל לנדא שליט״א ונכתב ברוב תבונה ובטוב טעם ודעת ובצורה בהירה וברורה ומתוך עמל ויגיעה עצומה.
ואכתוב בעניין מה שכתב בחיבורו לגבי גדרי שליחות שיש שליחות כח ויש שליחות מעשה ובגדרי שליחות לקטן ולגוי.
והנה מצינו שאף שאין שליחות לקטן ולגוי שליחות מעשה כן יש לקטן ולגוי שכתב המג״א (סי' רס"ג ס"ק י"א) שאפשר לומר לגוי להדליק נרות שבת, ויברך היהודי את הברכה על סמך הדלקה זו. אך בהגהות רע"א על השו"ע (שם) הקשה שהרי אין שליחות לעכו"ם, ואיך יקיים הישראל את מצוות ההדלקה ויברך על כך.
וצ"ל שדעת המג"א שיש שליחות מעשה לגוי ולכן יכול הישראל לומר לגוי להדליק נרות שבת ומקיים בזה את מצוות ההדלקה ולפי דבריו זקן שאינו יכול להדליק נרות שבת בעצמו יכול לומר לגוי שידליק נרות שבת בשבילו.
וכן כתב המג"א (סי' תמ"ו סק"ב) שאפשר לומר לגוי שישרוף את החמץ, ובהגהות רע"א על השו"ע (שם) וכן החת"ס (בשו"ת או"ח ק"י ויו"ד סי' שכ"א) הקשו על דברי המג"א שהרי אין שליחות לעכו"ם ואיך אפשר לשלוח גוי לשרוף את החמץ.
ויש לבאר את דברי המג"א שסובר שאפשר לשלוח גוי לשרוף את החמץ בשני אופנים:
א. שסובר שאף שאין שליחות לעכו"ם (ב"מ דף ע"א), הוא רק בדבר שצריך לפעול חלות כגון גיטין וקידושין ומכירה, אבל דבר שהוא רק מעשה כמו במקרה שלפנינו שהוא רק פעולת שריפה וצריך לייחס את פעולת השריפה למשלח, בזה יש שליחות אף לגוי וקטן. וכן כתב הנתיה"מ (סי' קפ"ב) שיש שליחות מעשה לגוי וקטן.
ב. שמצוות 'תשביתו' כיון שעיקרה התוצאה שלא יהיה חמץ בבית, לכן אפשר לקיימה אף על ידי גוי וקטן או כל גורם אחר, כי עיקר המצווה היא לדאוג שלא יהיה חמץ בבית, ולא משנה באיזה דרך דואג לזה.
ומתבאר באופן הראשון, שדעת המג"א שיש שליחות מעשה לגוי וקטן. ומצינו לגבי טבילת כלים (יו"ד סי' ק"כ סעיף ט"ו) בט"ז (שם ס"ק י"ז) שאם שולח גוי לטבול כלים אינו יכול לברך על הטבילה כי אין שליחות לעכו"ם. אך לדברי המג"א הנ"ל שיש שליחות מעשה לגוי, יוכל לברך על הטבילה. ואכן בפר"ח (יו"ד ק"כ ס"ק מ') כתב שאפשר לטבול כלים על ידי גוי ויברך הישראל על טבילה זו. ונראה שסובר כהמג"א והנתיה"מ הנ"ל שיש שליחות מעשה בגוי.
ובקובץ שיעורים (ביצה אות כ"ה) כתב כדרך השניה ש'תשביתו' עיקרו הוא התוצאה ולכן אפשר לקיימו אף על ידי גוי, וביאר בזה את דברי שו"ת הרשב"א (ח"א סי' שנ"ז) שבית דין יכולים לקיים דין מיתת בית דין [ושריפת בת כהן] על ידי גוי. וכן ביאר בזה את המבואר בגמ' בביצה (דף ו') שאפשר לקבור מת ביו"ט ע"י גוי, וביאור כל הנ"ל שמכיון שהמצוה היא בתוצאה אפשר אף לקבור ע"י גוי ולקיים מצוות מיתת בי"ד ע"י גוי וכן לשרוף את החמץ.
ולהלכה כתבו החק יעקב והשו"ע הרב (סי' תמ"ו) וכן פסק המשנ"ב (סי' תמ"ו סק"ז) שאפשר לשלוח גוי לבער את החמץ ולפי זה נראה שהוא הדין בקטן שאפשר לשולחו לשרוף את החמץ, אך צריך ידיעה מישראל אחר שאכן הגוי והקטן שרפו את החמץ.
אך צ"ע מדוע במצוות הדלקת נרות שבת פסק המשנ"ב (סי' רס"ג ס"ק כ"א) כהרע"א שאין שליחות לגוי וא"א לשלוח גוי להדליק נרות שבת, מאי שנא משריפת חמץ שפסק המשנ"ב כהמג"א שאפשר לשלוח גוי [ולא חשש לקושית רע"א].
וצריך לומר שסבר המשנ"ב כדרך השניה הנ"ל, שאכן אין שליחות מעשה לגוי וקטן ורק במצווה שעיקרה התוצאה אפשר אף על ידי גוי, ולכן בשריפת חמץ שעיקרה התוצאה אפשר ע"י גוי, ואילו בהדלקת נרות שבת שעיקרה המעשה א"א ע"י גוי.
והנה בעבודה זרה (כ"ז) יש מ"ד שסובר שמילה ע"י גוי כשרה וכן פסק השו"ע יו"ד (רס"ד), והקשה הרעק"א בחידושיו לע"ז שם שהרי אין שליחות לעכו"ם ואיך יקיים האב מצוות מילה ע"י מילת הגוי, ולפי דברי המג"א והנתיבות הנ"ל שיש שליחות מעשה לגוי אתי שפיר.
אך הרעק"א סובר שאין שליחות מעשה לגוי וכמבואר לעיל לגבי הדלקת נרות שבת ושריפת חמץ ולכן תירץ שם שעיקר המצווה של האבא הוא לדאוג שהבן יהיה מהול ולכן יכול למול אף ע"י גוי.
וגם החת"ס סובר שאין שליחות מעשה לגוי כנ"ל לגבי שרפת חמץ ולכן כתב בתשובתיו (חלק יו"ד סי' קל"ב רצ"ו ושכ"א) שאף למ"ד מילה בגוי כשירה אינו מקיים מצוות מילה כי אין שליחות לגוי [דלא כדברי הרעק"א הנ"ל שכתב שהאב מקיים מצוות מילה ע"י מילת הגוי] ובזה תירץ מדוע מילה דוחה שבת הרי אפשר למול ע"י גוי ותירץ שא"א למול ע"י גוי כי אז האב לא יקיים את המצווה.
ובנידון זה אם יש שליחות מעשה לגוי תלוי דברי המחנה אפרים (הל' שלוחין סי' י"א ועיי"ש בגרעק"א בהגהותיו) שדן האם מקיימים מצוות מעקה ע"י שליח גוי שמתקין את המעקה, ואכמ"ל.
ושוב אחזור בשבח החיבור שנכתב באופן נפלא ביותר ויתן לו השם כח ועוצמה לחבר עוד חיבורים מחוכמים אשר יאירו עיני המעיינים.