בס"ד מר חשון תשפ"ה
ראיתי את החיבור ״שבט יששכר״ בענייני נ״ט בר נ״ט שחיברו הרב הגאון רבי נתנאל אלבחרי שליט״א ראש כולל ומורה הוראה מרביץ תורה ויראה והוא חיבור נפלא ביותר אשר מברר ומלבן את יסודי הדינים בצורה בהירה וברורה משורש הסוגיות עד הלכה למעשה.
ואכתוב בעניין דבר חריף שנחתך בסכין בשרי ונתבשל בסיר בסיר חלבי או התערב עם חלב האם מועיל טעימה של ישראל בחלק האחר של הדבר החריף שלא התערב וכתב המחבר שליט"א שבדיעבד סומכים על טעימת ישראל כמבואר בש״ך (סי' צו ס״ק ה ובסימן צח ס״ק ה) וכן הוא בחכמת אדם (כלל מט ס"א) ולפי"ז יש להקל כיום בכל המקרים של דבר חריף ע"י טעימת ישראל וכנ"ל וכ"כ בדרכ"ת (סי' צו סק"ט) להקל בזה ע"י טעימת ישראל.
אמנם בחכמת אדם (כלל נא ס"ו) כתב שרק אם הוא בקי בטעמים אפשר לסמוך עליו [וצ"ע בחכמ"א כלל נ ס"ד וכלל מט ס"א הנ"ל שלא הזכיר דוקא ישראל בקי בטעמים] אך צ"ע שבב"ח המובא בש"ך (סי' צח שם) מבואר שסומכים על טעימת ישראל אף שאינו אומן.
אך למעשה אין נוהגים כן כיון שכ' הרע"א בהגהותיו (לסי' צו) שצריך לטעום מהמאכל בכל אורך המקום שנגע בסכין כיון שהטעם לא מתפשט בשווה [אמנם בפמ"ג שם משב"ז סק"ו שכ' שמועיל ס' בכדי נטילה נראה שחולק] וכיון שקשה לעשות כן א"א לסמוך על היתר זה של טעימת ישראל.
והנה יש לדון כיון שכידוע כיום לא מרגישים טעם מהבליעות של הכלים ותמיד מי שיטעם דבר חריף שנחתך בסכין בשרי לא ירגיש טעם בשר שמא תמיד יהיה מותר לאכול אף אם התערב בחלב או התבשל בסיר חלבי.
וזה תלוי בנדון שיתבאר להלן האם אפשר לסמוך שאין טעם איסור על פי סברא או שצריך ידיעה בפועל והמסתעף ואכתוב בזה כמה דוגמאות.
א. יל"ע בתחב כף חלבית בת יומה לכמה סירים פרווה וברור שאין החלב נכנס לכל הסירים וכגון שבכל סיר יש שלושים נגד חלק הכף שנכנס לתוך התבשיל ויש שלש סירים דאז וודאי דרק התבשיל שבסיר אחד נהיה חלבי לכתחילה לשיטת הרמ"א שמחמירים לכתחילה בנ"ט בר נ"ט לא לאכול עם בשר אם מהני ביטול ברוב ומותר לאכול אף לכתחילה התבשיל שבסירים עם בשר.
ב. יל"ע בתחב חתיכת גבינה צהובה בכמה סירים פרווה כדי לתת טעם ויש בכל סיר שלושים נגד הגבינה הצהובה ויש שלוש סירים וברור שאין טעם חלב בכל הסירים אלא רק בסיר אחד אם מהני בזה ביטול ברוב.
ג. יל"ע באפו עוגות פרווה בתוך התנור והיה באותו תא חתיכת גבינה שהיתה בכל שלושת התבניות שאפו בזה אחר זה ובתבנית אחת יש שלושים נגד הגבינה וא"כ נכנס טעם חלב רק לתבנית אחת האם בטילה העוגה שבתבנית זו ברוב העוגות [דהתבניות ודאי נעשו חלביות וכן התנור].
ד. יל"ע בחתכו בצלים בסכין חלבי ופרסו אותם לפרוסות ונניח שבארבע בצלים בכל הפרוסות שפורסים שבולעים כדי נטילה [גם לשי' הרמ"א לכתחילה הכל אסור, בדיעבד בולע כ"נ ויל"ע אם כ"נ הוא רק לחומרא ובעינן לחוש לשיטות לחומרא שבולע כ"ק] יש ס' נגד הסכין וחתכו תשע בצלים אם מותר לאכול או לבשל הבצלים ביחד עם בשר.
ה. יל"ע בחתכו בצלים בסכין חלבי ונניח כנ"ל שבארבע בצלים שפורסים לפרוסות דקות יש בכ"נ שבהם ס' נגד הסכין ובשלו אותם הכל ביחד בסיר עם כמות שמן שנחשב טיגון אם הסיר נהיה חלבי או נשאר פרווה והאם מותר לאכול הבצלים עם בשר, ואם שמו קצת שמן באופן שנחשב לצלי. לדעת השו"ע (סי' קה ס"ט) וודאי בעינן שיהא בכל חתיכה ס' נגד הסכין ואם אין בכל חתיכה ס' נגד הסכין דין הבצל כחלבי והכלי נהיה חלבי לדעת המג"א (סי' תנ"א סקל"א) ומ"ב (שם סק"צ) אכן לדעת הרמ"א (סי' קה ס"ט) לדעת הפמ"ג (שם סי' ק"ה ש"ד ל"ח) ורעק"א (סי' צ"ב ס"ב) דגם בצלי [ולא רק במליחה] מצרפים את כל החתיכות לשישים. א"כ אם כל החתיכות נוגעים זב"ז מצטרף לשישים, יבטל טעם החלב ואם אין כל החתיכות נוגעות זב"ז נשאר חלבי והכלי נהיה חלבי לדעת המג"א הנ"ל.
ו. חתכו עשרים למונים בסכין חלבית ונניח שבכ"נ של עשרים למונים יש ס' נגד הסכין וסחטו את הלמונים ואולי גם בפחות מזה שמצרפים את כל הלימון חוץ מהכ"נ שאין בו טעם חלב ומצטרף לס' אם מותר לשתות את המיץ עם בשר.
ז. בכל הדוגמאות הנ"ל בחלבי ובפרווה מה הדין אם קרה בחלבי בבשרי.
והנה בלימונים שנחתכו בסכין של גויים מבואר (בסי' צ"ו ס"ד) דמותר ונחלקו האחרונים בביאור הדבר בדעת הש"ך (שם סק"כ) בבאור ד' השבלי הלקט שהוא מקור דין זה דודאי נתקנח הסכין בלימון הראשון והשני ואח"כ שני הלימונים בטלים ברוב הלימונים המותרים כדין יבש ביבש שחד בתרי בטל ואם יש חמש לימונים מותר ודוקא בלימונים יש דין זה שנתקנח הסכין אבל לא בצנון וזיתים שבהם אסור כמבואר (בסי' צ"ו ס"א) בצנון ובזיתים (באו"ח סי' תמ"ז ס"ח).
אכן ההפלאה והיד יהודה שם פרשו דהוא משום דבהרבה לימונים וודאי יש ס' נגד הסכין כגון שבעשר לימונים יש ס' נגד הסכין א"כ אם סוחטים הלימונים והכל ביחד יש ס' ביחד זה מותר אף שלפני"ז כל אחד בפני עצמו אסור באכילה, אכן ע"י הסחיטה יש כאן שישים ביחד וזה ניתר וכתב הפמ"ג (שם מ"ז י"ב) דאף דהלימונים נאסרו לשי' הרמ"א שפוסק דיש חנ"ן בשאר איסורים וא"כ איך ע"י הסחיטה זה נהיה מותר הרי הלימונים נאסרו בעצמם מדין חנ"ן וא"כ לא סגי בס' נגד הסכין ואף דע"י הסחיטה יש ביחד בכל המשקה ס' נגד הסכין לא סגי בהכי אם אמרי' חנ"ן דבעינן ס' נגד כל הלימונים דנאסרו מדין חנ"ן וע"ז תי' הפמ"ג דכיון דנעשה לח פקע מינה דין חנ"ן כדין לח בלח ואף דרק בהפ"מ מקילינן בלח בלח דל"א חנ"ן כמבואר בסי' צ"ב ס"ד תי' הפמ"ג דכיון דיש עוד צירופים הקולות שיש בכל דבר חריף וגם דאולי נעשה בכלים חדשים א"כ יש להקל ועי' רעק"א (סי' צ"ב ס"ד) וחוו"ד (סי' צא) בענין זה דחנ"ן ביבש שנהפך ללח.
והק' הפמ"ג (שם בסי' צ"ו ש"ד כ') ובחוו"ד (שם סי' צ"ו סק"ז) דנימא דנאסרו הלימונים מדין חנ"ן ואח"כ חוזר ואוסר הסכין [קו זו קשה לפי שני הביאורים הן לפי הש"ך שפי' ד' השבלי הלקט שהלימון השלישי כבר מותר כיון שהסכין נתקנח בלימון הראשון והשני דאף דנתקנח מ"מ כיון דהלימון נעשה חנ"ן חוזר ומבליע בסכין וא"כ בלימון השלישי נבלע מסכין אסור כיון דהלימון השני נאסר וחוזר ומבליע בסכין וא"כ לעולם כל הלימונים נחתכים בסכין של איסור, והן לפי ביאור היד יהודה וההפלאה זה קשה דהם פרשו דבכל הלימונים ביחד יש ס' נגד הסכין דכיון דכל לימון נאסר וחוזר ואוסר את הסכין א"כ בעינן בכל לימון ס' נגד הסכין ולא סגי בזה שבמספר לימונים מסוים יש ס' נגד הסכין דכיון דנעשה הלימון חנ"ן וחוזר ואוסר את הסכין א"כ נחשב כאילו חתך את הלימון הנוסף בסכין חדש של איסור דבעינן בכל לימון ס' נגד הסכין החדש של האיסור שבו חתכו דע"י דהלימון אוסר את הסכין הוי כל סכין כסכין חדשה של איסור. וע"ז תי' הפמ"ג דאין חריף מועיל להפליט ולהבליע כאחד ועיי"ש בפמ"ג מש"כ בזה וא"כ אין כח בלימון להאסר ולחזור ולאסור את הסכין כאחד, והחוו"ד שם תי' דהוי בלוע ואין בלוע יוצא מאוכל לכלי בלא רוטב ואף דניחוש לבלוע שמן דיוצא מאוכל לכלי בלא רוטב [כמש"כ החוו"ד לעיל מינה (בסק"ו) דבלוע שמן יוצא מאוכל לכלי בלא רוטב בחריף, אכן לענין צלי כתב החוו"ד (סי' צ"ד סקט"ו וסי' צ"ז סק"ה וסי' ק"ה סקט"ו) דאין בלוע שמן יוצא מאוכל לכלי בלא רוטב ועין ט"ז (סי' ק"ה סקט"ז) ושו"ת בית שלמה (יו"ד קסח) בזה] תי' החוו"ד דכיון דרוב תשמיש הסכין אינו בשמן וגם דהוי חנ"ן בשאר איסורין דהוא פלוגתא וגם הוי חנ"ן לא דרך בישול דהוא פלוגתא אי"צ להחמיר כ"כ עיי"ש והק' עוד החוו"ד דנימא דהפליטה המותרת שמבליע בכלי נעשה חנ"ן ע"י מקצת האיסור שבלוע בסכין [ועי' סי' צד ס"ב ושם כתב התרוה"ד ב' טעמים] תי' החוו"ד דכיון דהוי בשאר איסורים וגם לא הוי דרך בישול וגם הוי בלוע בכלי דיש פוסקים דמקילים בכל הנ"ל לכן מקילינן בזה.
והנה לגבי זיתים מבואר באו"ח (סי' תמ"ז ס"ח) לגבי זיתים שנחתכו בסכין של חמץ וביו"ד (סי' קי"ד ס"ח) לגבי זיתים שנחתכים בסכין של גויים דכל הזיתים אסורים ובש"ך (סי' צ"ו סק"כ) נתקשה דאמאי כל הזיתים אסורים ואמאי לא אמרי' כמו בלימונים סי' צ"ו דנתקנח הסכין ע"י השניים הראשונים וזה בטל ברוב הנשאר כדין יבש ביבש דחד בתרי בטל עיי"ש בש"ך מש"כ ליישב בזה, והק' החוו"ד (סי' צ"ו סק"ז) דעכ"פ ביותר מקכ"א זיתים אמאי אסור דהא לפני פסח עדין הוי התירא ואין שייך לומר חנ"ן וא"כ אמאי כל הזיתים אסורים ותי' החוו"ד דהוי חוזר וניעור וגם בטעם שייך חוזר וניעור [והיא פלוגתת אחרונים בסי' תמ"ז ואכמ"ל].
והחזו"א (או"ח סי' קי"ט) כתב דאכן אם יש קכ"א זיתים [הכונה דיש כמות זיתים דיש בכדי נטילה שבהם ס' נגד הסכין ויתכן דהוי יותר מס' זיתים ואח"כ צריך שזה יתבטל ברוב כדין יבש ביבש דחד בתרי בטל וצריך עוד ס"א זיתים עם בס' זיתים יש בכ"נ ס' נגד הסכין, ואם בעינן למיחש לשיטות דד"ח אוסר רק כ"ק ומה שהשו"ע פוסק להחמיר כ"נ כדעת הראב"ד זה רק לחומרא אבל כאן שלחומרא זה הכ"ק כדעת הרא"ש אולי בעינן שבכל הקליפות של הזיתים יהא ס' נגד הסכין וא"כ זה הרבה מאוד זיתים עי' ביד יהודה (סי' צ"ו סקל"א) בזה] אז מותר דלא אמרינן בזה חוזר וניעור וכבר העיר ביד יהודה דהחוו"ד מישב הא דאו"ח (סי' תמ"ז ס"ח) בזיתים שנחתכו בסכין של חמץ דכל הזיתים אסורים דאף דלפני פסח בטל, בפסח זה חוזר וניעור, אכן מה יענה בהא דיו"ד (סי'
קי"ד ס"ח) דאמאי כל הזיתים אסורים ומה נאמר דהתם שייך לומר חנ"ן הא החוו"ד ביאר דאף דאמרי חנ"ן בד"ח אין חוזר ומבליע בסכין דבלוע כחוש אין יוצא בלא רוטב מהדבר החריף לסכין וכנ"ל והפמ"ג (ש"ד כ') כתב לישב דאין מפליט ומבליע כאחד וכנ"ל וא"כ אמאי בזיתים בסי' קי"ד הכל אסור וצ"ע וביד יהודה מבואר דאכן בכמות גדולה כזו של זיתים יהא מותר אם בכ"נ שבהם יהא ס' נגד הסכין וזה יתבטל ברוב כדין יבש ביבש [אכן לטור שפסק (סי' צ"ו) כהרא"ש דדבר חריף אוסר רק כ"ק בעינן שבכל הקליפות יהא ס' נגד הסכין וזה הרבה מאוד זיתים עי"ש] והתם בזיתים צ"ל דלא היו עושים כמות גדולה כזו.
והנה כתב הרמ"א (סי' צ"ח ס"ד) בשם האו"ה (כלל כ"ד) דאיסור שנפל לכמה קדירות בזה אחר זה אוסר כולם והנה משמע שמירי אף ביש נ"ט נגד האיסור בקדרה אחת ובכ"ז בג' קדירות זה אסור ואמאי לא נימא דבטל הקדירה של האיסור ברוב היתר דהרי וודאי אין שני קדירות אסורות ובפשוטו הישוב לזה כמו שנתבאר (בסי' ק"ה ס"ט) לגבי איסור חלב שצלו אותו עם כמה חתיכות מותרות דכל החתיכות אסורות ומשמע דמירי אף דבכל חתיכת היתר יש נ"ט כנגד החלב וא"כ בג' חתיכות בטל חד בתרי ואמאי כל החתיכות אסורות.
ותי' הש"ך (סי' ק"ה סק"ל) דכיון דאמרי חנ"ן א"כ נאסר החתיכה וחוזרת ואוסרת את האיסור אכן הק' הש"ך דלהמחבר דל"א חנ"ן בשאר איסורין קשיא ונשאר בצ"ע וה"נ בסי' צ"ח ס"ד יש לישב כן [ובסי' צ"ח דמקור ד' הרמ"א מהאו"ה צ"ע בש"ך סי' צ"ט ס"ק טו בדעת האו"ה אם גם בלא נודע אמרי חנ"ן ובפשוטו בסי' צ"ח משמע דמירי אף בלא נודע] דכיון דנעשה חנ"ן חוזר ואוסר ע"י התבשיל שיש בו רוטב, ובסי' ק"ה חוזר הצלי ואוסר ע"י שבלוע בו שמן ויוצא בלא רוטב אכן כנ"ל הק' הש"ך דבדעת השו"ע בסי' ק"ה א"א לומר כן דהא השו"ע ס"ל דלא אמרי חנ"ן בשאר איסורים והנה בחזו"א (יו"ד סי' לג) יסד בזה יסוד חדש דכיון דעל החתיכה או הקדירה הראשונה פסקנו שהיא אסורה וכן על כל החתיכות והקדירות אף דהשתא ידעינן וודאי דאין בכל החתיכות טעם איסור והוי כטעימת קפילא שטעמו שאין בו איסור מ"מ כ"ז שלא טעמנו את הקדירה בעצמה וראינו שאין בו טעם איסור זה אסור דחז"ל קבעו לנו גדרים איך להתיר ורק אם קפילא טעם ויאמר שאין בו טעם שרי אבל מסברות דידעינן שאין בו טעם לא מקילינן עייש"ה בחזו"א.
והנה יסוד זה יישב הא דסי' צ"ח ס"ד והא דסי' ק"ה ס"ט וע"ש בחזו"א שהוכיח כן מהגמ' (חולין צ"ז) עי"ש וכן הא דזיתים (ביו"ד סי' קי"ד ס"ח), אכן בלימונים מבואר בסי' צ"ו ס"ד להיתירא ולביאור ההפלאה והיד יהודה שם הוא מסברא דאין יכול להיות טעם איסור בכל הלימונים וכגון אם סחט את הלימונים וע"י הסחיטה יש במשקה ס' נגד הסכין אף דהלימונים בשלימותם היו אסורים דנבלע בהם איסור אכן ע"י הסחיטה של כל הלימונים ביחד נהיה ס' נגד הסכין או ביבש ביבש דבטל ברוב וא"כ הוא דלא כביאור החזו"א הנ"ל דסברא כזו דיש ביטול ברוב אין להקל כ"ז שלא בא קפילא ואומר שאין בו טעם והחזו"א צ"ל דיפרש בהא דסי' צ"ו ס"ד בלימונים כמו שכתב הש"ך שם סק"כ דנתקנח האיסור שבסכין בלימון הראשון והשני ורק הם אסורים ובטלים ברוב הלימונים המותרים כדין יבש ביבש, ואכן בזיתים ביו"ד (סי' קי"ד ס"ח) יהא אסור הכל אף בקכ"א זיתים לסברת החזו"א הנ"ל ובזיתים באו"ח סי' תמ"ז ס"ח בהל' פסח אכן כתב החזו"א (או"ח סי' קי"ט) דבקכ"א זיתים שרי וכנ"ל דבהיתר אין את סברתו הנ"ל דבזה לא פסקנו לאיסור וא"כ בהיתר יש את סברת ביטול ברוב.
ובחוו"ד (סי' ק"ה סקט"ז) ביאר הא דסי' צ"ח ס"ד והא דסי' ק"ה ס"ט ובש"ך סק"ל דאיסור עצמו יכול להטעים אף כמה קדירות ורק אם נבלע איסור בחתיכה אין יכולה להטעים יותר מס' עייש"ה בכל דבריו ומחודשים הם מאוד וכבר תמהו על דבריו ביד יהודה (סי' צ"ו סקל"א). ועכ"פ לפי דבריו יתבאר החילוק בין הא דלימונים בסי' צו דמותר דמירי בלימונים שנבלעו בסכין של נכרי דבטל ברוב משא"כ בסי' צ"ח וסי' ק"ה דמירי באיסור עצמו אכן עדין קשה מהא דזיתים באו"ח סי' תמ"ז ס"ח וביו"ד סי' קי"ד ס"ח דמירי אף בסכין של נכרי ואמאי הכל אסור ואולי אכן בקכ"א זיתים באמת שרי וכנ"ל או דפסח חוזר וניעור וכנ"ל.
והנה בחוו"ד (סי' ק"א סק"ה) חידש דביטול ברוב שייך רק אם התערב חתיכות הידועות לנו כאיסור שנתערבו בחתיכות הידועות לנו כהיתר אבל אם הספק היה גם בלי התערובות דגם אם היה רק אחד גם היה לנו ספק אם זה אסור או מותר ל"ש בזה ביטול ברוב ותמה בשו"ת בית אפרים (יו"ד סי' ע') דא"כ לפי דבריו מבואר היטב הא דסי' צ"ח ס"ד וסי' ק"ה ס"ט ובש"ך סק"ל דכל החתיכות והקדירות אסורות כיון דעל כל קדירה וחתיכה גם אם היא היתה בפני עצמה בלי תערובת, יש לנו ספק אם היא קבלה טעם מהאיסור או לאו וא"כ אף דבסוף יש לנו תערובת כיון דאף בלא התערובת יש לנו ספק אם הקדירה או החתיכה אסורה ואין הספק ע"י התערובת ולא דמי לכל תערובת שהספק בהיתר נולד ע"י שנתערב בו איסור וא"כ לחוו"ד הנ"ל לא מהני בזה ביטול ואמאי נדחק בסי' ק"ה סקט"ז לבאר אמאי אין ביטול בסי' ק"ה סק"ל וכנ"ל הרי היה יכול לבאר כנ"ל בסי' ק"א סק"ה עי"ש.
וכן לכאו' קשה על דבריו בסי' צ"ו סק"ז הנ"ל דהק' דבזיתים יתבטלו בקכ"א זיתים של היתר והרי גם שם לא ידוע היכן הזיתים שמעורב בהם החמץ שנבלע בהם ע"י הסכין וא"כ אין הספק ע"י התערובת וגם בלא התערובת יש לנו להסתפק על כל זית בפני עצמו אם יש בו טעם חמץ וא"כ ל"ש בזה ביטול ברוב ואמאי הק' בסי' צ"ו הנ"ל דיתבטל ברוב וצ"ע דסותר דבריו בסי' צ"ו סק"ז וסי' ק"ה סקט"ז לדבריו בסי' ק"א סק"ה, ולביאור החוו"ד בסי' ק"א הנ"ל בהכרח דיפרש הא דלימונים כביאור הש"ך הנ"ל ולא כהפלאה ויד יהודה הנ"ל וכמו שמוכרח גם לחזו"א וכנ"ל העולה מכל הנ"ל דבהיתר יש את סברת ביטול ברוב לכל הפוסקים אף לשי' החזו"א חוץ מלשי' החוו"ד במקום אחד בסי' ק"א סק"ה דלסברתו שבספק שלא נוצר ע"י תערובת אין ביטול, אף בהיתר אין ביטול.
ושוב אחזור בשבח החיבור הנפלא אשר ניכר מתוכו שקידתו העצומה ועמלו ויגיעו הרב ונכתב ברוב תבונה ודעת באופן מקיף את כל פרטי הדינים יה״ר שיזכה המחבר להוציא עוד חיבורים נפלאים ומיוחדים כאלו בשאר מקצועות התורה.