בס"ד טבת תשפ"ה
ראיתי את החיבור "אהלי שם" שחיברו הרב הגאון שאול מלכא שליט"א ובאו בו פסקי הלכות על שבת קודש, שנכתב ברב תבונה ודעת באופן נפלא ביותר, הכל עם מקורות מקור מים חיים יהלכון שכל אחד יכול לראות את הדברים במקורם.
ובענין מה שנתבאר בספרו שכתב שאין חובה לאכול בשר בשבת הדברים מבוארים בתלמידי ר' יונה (ברכות י"ז ע"ב [י' ע"ב מדפי הרי"ף]) שכתב שאין חובה לאכול בשר בשבת. וכל מה שיש דין לאכול בשר הוא מדין עונג, שאם מתענג בבשר יש מצוה לאכול בשר בשבת, כמבואר ברמב"ם (פ"ל מהלכות שבת ה"י ועי' שם במ"מ שציין לפסחים ק"ט, וצ"ע) ובשו"ע (או"ח סי' רמ"ב ור"נ) ומבואר מזה שאין חובה לאכול בשר מדין שמחה, אלא מדין עונג, שיש מצוה לאכול בשר למי שמתענג בזה.
ואמנם מצינו בכמה מקומות שיש דין שמחה בשבת, בספרי (פרשת בהעלותך פיסקא ע"ז) "וביום שמחתכם – אלו השבתות" ומבואר שבשבת יש דין שמחה [אמנם גירסת הגר"א שם "וביום אלו שבתות, שמחתכם אלו ג' רגלים", ולפי"ז אין מקור לדין שמחה בשבת] וכן מצינו בירושלמי (מגילה פ"א ה"ד, והובא בסי' תרפ"ח ס"ו ובב"י שם ובט"ז ס"ק ח', ובפר"ח שם, ובהגהות יד אפרים שם) שבפורים המשולש לא עושים סעודת פורים בשבת כי אין מערבין שמחה בשמחה, ולכן לא מערבים שמחת פורים בשמחת שבת [אמנם בקרבן העדה שם פירש דברי הירושלמי באופן אחר, שהטעם הוא שלא ניכר שהסעודה היא משום סעודת פורים, עיי"ש] ובב"י (סי' רפ"א בשם שיבולי הלקט) כתב לבאר עפ"י דברי הספרי (הנ"ל) מה שאומרים בתפילה "ישמחו במלכותך וכו', וישמחו בך ישראל מקדשי שמך".
ובספר חסידים (אות תכ"ו [בכת"י פארמא] ועי' עוד באות רע"א) כתב שאסור לומר דברים שמצערים בשבת, ולמד זאת מדברי הספרי הנ"ל. וכן פסק המג"א (סי' ש"ז בתחילת הסימן) ובט"ז (שם ס"ק י"ד) ובמשנ"ב (שם ס"ק ג') וכן מצינו בספר המנהיג (הלכות שבת אות א') ובמחזור ויטרי (אות פ"ג) שלמדו מהספרי הנ"ל שש דין שמחה בשבת, ועי' ר"ן (שבת ס' ע"ב) שסובר שיש דין שמחה בשבת, וכן בבה"ג (עשין מ"ח) ועוד מצינו ברמב"ם (הלכות אישות פ"י הי"ד) שאסור להתחתן בשבת משום שאין מערבים שמחה בשמחה, ומבואר בדבריו שיש דין שמחה בשבת. אמנם בשטמ"ק (כתובות ז' ע"א) תמה על דבריו שהרי בשבת אין דין שמחה.
ומאידך מצינו שאין דין שמחה וכנ"ל לענין אכילת בשר, וכן מצינו בשו"ת שערי תשובה (של הגאונים, בסי' ל'), שאין דין שמחה בשבת, וכן מבואר בשאילתות (שאילתא ט"ו) ובתוס' (מו"ק כ"ג ע"ב), והרמב"ן במלחמות (ט"ו מדפי הרי"ף) וכן בשו"ת תשב"ץ (ח"ג
סי' רצ"ח) וכן כתב בתוס' ר"י החסיד (ברכות מ"ט ע"א) וכן הוא בתוס' הרא"ש (ברכות שם). אמנם בשו"ת הרא"ש (כלל ה' תשובה ח') כתב שמרבים בנרות שבת משום שמחה, ומשמע שיש דין שמחה בשבת, ודלא כמו שכתב בתוס' הרא"ש (שם).
ובענין מה שכתב גבי לקרוא מקרא תרגום ומקרא, הנוהגים לקרוא כך יש להם על מה לסמוך. (מנהגים למהר"א טירנא, מקו"ח לבעל החוו"י (סי' רפ"ה), ועי' לבוש ודעת תורה (שם), וכן מטו משמיה דהחזו"א. ובעל התוס' יו"ט כתב בחיבורו "טוב טעם" על הרבינו בחיי (פרשת מטות) לקרוא באופן זה, אמנם בחיבורו "דברי חמודות" על הרא"ש (ברכות פ"א ס"ק מ"א) מבואר שזה רק בדיעבד, ועי' בשעה"צ ס"ק י')
ובענין מה שכתב גבי קריאת שמו"ת יחד עם הבעל קורא, יש הנוהגים לכתחילה לקרוא קריאה אחת עם הבעל קורא [מלבד קריאה נוספת של המקרא וכן קריאת התרגום הנקראים בנפרד] ויש להם על מה לסמוך. (ספר המנהגים למהר"א טירנא עמ' כה', וע"ע סי' רפ"ה סע' ו' מג"א ח' – ט', ומ"ב טז' וט"ז שם ס"ק ב').
ובענין מה שכתב לגבי חיוב קטנים במצוות שניים מקרא ואחד תרגום, יש לחנכו מגיל שיש בכוחו לקרוא ולהבין בעצמו מה שקורא. והוא גיל מאוחר יותר מגיל חינוך הרגיל [ופעמים רבות הוא קרוב לגיל בר מצוה]
ושוב אחזור בשבח החיבור שהוא נפלא מאוד ונכתב בעמל רב ויגיעה עצומה, לדעת בכל הלכה את אשר יעשון, יה"ר שיזכה המחבר שליט"א להמשיך לשקוד על התורה ועל העבודה ולהוציא עוד חיבורים לזכות בהם את הרבים.