בס"ד
לכבוד ידי"נ מוקיר ורחים רבנן ואיהו גופיה צורבא מרבנן מגדולי תמכין דאורייתא הרה"צ רבי אלימלך שרגא שפירא שליט"א
אודה למעכת"ר על ספרי רבן של ישראל מרן החת"ס זצוק"ל דשדר לן וכן תשובותיו של בנו מרן הכתב סופר זצוק"ל אשר נערכו ברוב פאר והדר אשר קל לקרא בהם ועי"ז תורתם נפוצה בכל רחבי תבל.
ואכתוב הערה אחת בדברי החת"ס בספרו עה"ת תורת משה ריש פרשת תולדות (כ"ז י"ט) על הפסוק "קום נא". שם כתב בשם רבו הגר"נ אדלר זצ"ל וז"ל "יעקב דיבר עמו בלשון נוכח "קום נא" כדרך שבני ישראל מדברים אל אבותיהם מאז, אבל עשיו היה מדבר עם אביו בלשון נסתר "יקום אבי" (להלן פסוק ל"א) כדרך שהנכרים מדברים" עכ"ל.
וביאר החת"ס שם שלשון נוכח מורה על קרבה ודיבוק, ולכן כאשר מדברים אל ה' מדברים בלשון נוכח, כיוון שאנו דבוקים בו. וכן גם מדברים אל אבא בלשון נוכח, שמדובקים זה בזה כגוף אחד. ובשונה מלשון נסתר שמורה על פירוד והרחקה בין שני הצדדים, וכמו שלא כדאי לדבר עמו, אלא מדבר עם אחר. ע"כ תו"ד.
וצ"ב שהרי בתלמיד לרב מצינו שמדברים בלשון נסתר כמבואר בברכות (כ"ז ע"ב) שאמר לו "מי בדלת" והוכיחה הגמ' שהיה "תלמיד חבר", שאלולא כן לא היה פונה אליו בלשון נוכח. וכן מבואר ב"ב (קנ"ח ע"ב) ברשב"ם שבן עזאי אמר לו לר"ע "שבאת" ולא אמר "שבא רבינו" ומוכח שהיה תלמיד חבר, הרי שתלמיד לא אומר לרבו בלשון נוכח אלא בלשון נסתר. וכן מבואר בירושלמי שקלים (ח' ע"א) ובתקלא חדתין שם.
ולפי דברי החת"ס הנ"ל, גם בתלמיד לרב היה צריך לדבר בלשון נוכח אחר שכולם מדובקים כגוף אחד, ואמאי לא ידברו בלשון נוכח שמורה על דביקות וקירוב.
אמנם בערוך השולחן יו"ד (רמ"ב ל"ח) כתב שבזמן הקדמונים היו מדברים בלשון נוכח גם לרבותיהם, וכמו שאמרו חז"ל "שלום עליך רבי" (ברכות ג', כ"ז ע"ב ברש"י ד"ה שלום לרבו, תענית כ', ב"ק ע"ג, סנהדרין צ"ח, מדרש משלי פ"ט, אבות דר' נתן פ"מא) ורק עכשיו מדברים לאדם נכבד בלשון רבים, חוץ מאל אביו שמדברים בלשון נוכח.
אך קשה על דבריו מכל הראיות שהובאו לעיל גבי תלמיד חבר, שם מוכח שתלמיד פונה אל רבו בלשון נסתר. וצ"ע על החת"ס הנ"ל מאי שנא תלמיד מאב.