בס"ד שבט תשפ"ג
ראיתי את חיבוריו של הרב הגאון רבי אושרי אזולאי שליט"א ובהם שאלות אשר נשאל בהם עיינתי בהם קצת ואמנם לא הספקתי לעבור על כל הדברים אך ממה שראיתי כל דבר הוא מבאר היטב בצורה יפה וברורה ממקור הדברים.
והנה בנידון האמור בספרו אשר השיב חלק ב' סי' קט האם מותר לפתוח בשבת חבילת נייר טישו במקום המנוקב המיועד לפתיחה, וכמו"כ יש לדון לגבי פתיחת שקיות מזון בשבת, ומצינו סתירה במשנה ברורה בעניין זה שבסי' שיד' (ס"ק כה') כתב שמותר לקרוע עור שעל פי החבית, ומקור הדברים הוא בתוספתא בשבת (פרק י"ז) ובביצה (פרק ג') שמותר לקרוע עור שע"פ החבית. נמצא לפ"ז שמותר לפתוח אריזות מזון בשבת ואין בזה מלאכת קורע כיון שכל מטרתו בקריעה להגיע לאוכל שבפנים.
וצריך עיון על הפר"ח (יו"ד קי"ח) שכתב שהנייר שמדביקים את שתי קצוותיו על התנור של גויים כדי שיהיה חותם, אסור לקרעו כדי להוציא את האוכל שבתוכו והיא מלאכה האסורה מהתורה ואפילו ע"י גוי אסור. עוד כתב שם הפרי חדש שאסור לפתוח מעטפות בשבת, ואסור לקרעם משום מלאכת קורע. ובבה"ל (סימן ש"מ סעיף י"ד) העתיק את דברי הפר"ח הנ"ל [לגבי מעטפות] וכתב שהחכם צבי (בסימן ל"ט) חולק וסובר שהוא איסור דרבנן, ומותר על ידי גוי. ומבואר שם בבה"ל שכל מחלוקת הפרי חדש והחכם צבי האם יש איסור דאורייתא לקרוע את הניר אבל איסור דרבנן לכו"ע יש. ונמצא לפי זה שעל כל פנים מדרבנן אסור לקרוע חטיפים בשבת. וצריך עיון מאי שנא מקריעת עור שעל פי החבית שמבואר לעיל במשנ"ב שמותר וכנ"ל. ויש ליישב שההיתר בקריעת עור שעל פי חבית הוא כמו שמותר לפתוח לבן בשבת, והטעם שאין בזה קורע היא משום שהגביע היא קשה והמכסה שעליו הוא רך, והכי נמי בקריעת עור של פי החבית מותר, ולפי"ז יהיה אסור לפתוח חטיפים בשבת, כי יש קורע בשתי קצוות ההדבקה, שהם שניהם רכים.
עוד יש לבאר שהוא משום שבגוף אחד אין קורע (שו"ע הרב סי' ש"מ), ולפי"ז הוא לא כמו שנתבאר לעיל שמפריד את העור מהחבית, אלא קורע את העור עצמו ומותר כי הוא גוף אחד, ולפי"ז יהיה מותר לקרוע את גוף הנייר של החטיף, אבל יהיה אסור לפתוח את מקום ההדבקה, אמנם הביה"ל שם (סי ש"מ ד"ה אין שוברין) דחה היתר זה. והיה מקום לומר שיש חילוק בין אם קורע עור של פי חבית, שיש אוכל בתוכו, לבין מעטפה שיש דף בתוכו, ולא אוכל, אבל רק אם איסורו מדרבנן יש לחלק בזה, אבל אם איסורו מדאורייתא אין לחלק בזה.
ונתבאר שבדעת המשנ"ב לא ברור שיש היתר לקרוע אריזות מזון בשבת כדי להגיע לאוכל שבפנים אמנם החזו"א באו"ח ס' סא כתב שאם משחית לגמרי את השקית מותר ומנהג העולם להקל לקרוע כשיטת החזו"א ס' סא [אף שלדעת המשנ"ב לא ברור שיש היתר בדבר].
ומצינו בחיי אדם כלל כט סעיף ד' ובקיצור שו"ע סי' פ' סעיף נא' שכתב "שכלים שכרכו סביב פיהם בבגד או עור וכרכן במשיכה מותר לקרען שאינו אלא מקלקל ומותר לצורך שבת" וכן בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קמ' כתב בשם אביו החכם צבי לחלוק על דברי הפרי חדש הנ"ל ומתיר אף ע"י ישראל ונתבאר שיש מקור למה שנהגו העולם להקל בזה.
ומצד עשיית כלי יש לדון בזה אף שהחיבור הוא חיבור קל, הרי כתבו הראשונים במכות
(דף ג' עיין ברמב"ן ובריטב"א שם ) שפותח בית הצואר שאיסורו משום מכה בפטיש, זה מדובר בבגד כעין טלית קטן שלנו, שכשהיו מביאים אותו לכובס היה שמים עליו חתיכת בד, על מקום הפתח, ולאחר שהיו מביאים אותו מהכובס היו מורידים אותו, והיה חיבור קל שהיה יורד ע"י לבישה, וא"כ לפי"ז היה מקום לומר שאסור לפתוח אריזות מזון בשבת משום עשיית כלי אף שהוא מודבק ע"י חיבור קל. ויש לדחות שחתיכת הבד מתאחדת לגמרי עם שאר הבגד, משא"כ בפתיחת שקית חטיפים בשבת שאינו מתאחד ואין בזה איסור עשית כלי. ואולם כ"ז לענין פתיחת שקיות מזון בשבת, שאין לדון בהם אלא מצד קורע, ובזה מנהג העולם להקל וכמו שנתבאר, וכן אין בזה מצד איסור עשיית כלי כנ"ל. אך בפתיחת חבילת נייר טישו בשבת יש לדון בזה גם מצד איסור מחתך.
ושוב אחזור בשבח המחבר שליט"א שמבאר ומברר את הסוגיות והדינים העולים למעשה ברוב חכמה ותבונה יה"ר שיזכה להוציא עוד חיבורים רבים בכל מקצועות התורה, ויזכה להמשיך להורות את עם ה' הלכה לאמיתה.