בס"ד אלול תשפ"ב
הנה ראיתי את החיבור החשוב "נחלת בנימין" עמ"ס מנחות שחיברו הבה"ח בנימין פודים נ"י שנכתב בעומק העיון ברוב חכמה ותבונה בבהירות ובטוב טעם ודעת והוא לימוד אשר למד חוץ מסדרי הישיבה בהתמדה ושקידה עצומה.
בענין מה שכתב המחבר בספרו לגבי האם עושים ספק מדרבנן לקולא שדעת התוס' במנחות ס"ו שאפשר לספור ספירת העומר בבין השמשות מדין ספק דרבנן לקולא וכן כתב הרא"ש פסחים (פרק י' סי' מ') ומבואר בדבריהם שכיון שספק דרבנן לקולא אפשר לכתחילה לצאת בבין השמשות.
אך הר"ן בסוף פסחים כתב שאין להכנס לספק דרבנן לקולא לכתחילה וכן כתבו התוס' במנחות שם בסף דבריהם "שאין נראה" ומבואר בדבריהם שאין עושים ספק דרבנן לקולא לכתחילה.
וכן הוא להלכה באו"ח סי' תפט' ס"ב שמין הדין אפשר לספור אף בבין השמשות אך אינו נכון להכניס עצמו לספק לכתחילה ולכן המדקדקים ממתינים עד צאת הכוכבים שודאי לילה.
וכן מבואר במרדכי יבמות (סי' כא') וכן כתב הרא"מ על הסמ"ג הל' מגילה שספק דרבנן לקולא אינו לכתחילה עי"ש היטב.
וכן מצינו לגבי עירוב בבין השמשות שכשר מדין ספק דרבנן לקולא (שבת לד') אך לכתחילה אין לערב עירובי תחומין בבין השמשות וכתב המ"מ הלכות עירובין (פרק ו' הלכה י"ג) שהטעם שלכתחילה אין מערבים "שאין לו לבוא לבית הספק שיהיה התחלת העירוב בספק".
והנה מצינו לגבי נטילת ידיים באו"ח ק"ס סי"א שאפשר ליטול ידיים שהם ספק כשרים לנטילת ידיים ספק טמאים משום שספק דרבנן לקולא, ואיך נוטל ידיו והרי מכניס עצמו לספק דרבנן לקולא, אך הביאור הפשוט בזה שכיון שכבר נמצא הוא במצב הספק וצריך ליטול ידיו אין זה נקרא שמכניס עצמו לספק דרבנן לקולא.
וכן לגבי כל מאכל שמותר מדין ספק דרבנן לקולא לא מצינו שלכתחילה אין לאוכלו והביאור כנ"ל כיון שהוא כבר במצב הספק אין זה נקרא שמכניס עצמו לספק.
ויש להעיר מדברי המשנ"ב בסי' י' ס"ק כז' לגבי טלית שחציו פתוח וחציו סתום שחייב בציצית מספק ואין יוצאים בה לרשות הרבים מכיון שהדבר ספק טילטול.
וכתוב במגן אברהם שגם לצאת בה לכרמלית אסור מכיון שאין עושים ספק דרבנן לקולא לכתחילה אך דעת רבים מהאחרונים להקל בזה.
ויש לעיין מאי שנא מהנ"ל ויש לבאר שיש חילוק בין מצוות לאיסורים ואכמ"ל.
ושוב אחזור בשבח החיבור שהוא נפלא ביותר ונכתב בסיעתא דשמיא עצומה שזכה לה המחבר בזכות שקידתו בתורה ומידותיו הטובות יה"ר שיזכה להציא עוד חיבורים בכל מקצועת התורה.