בס"ד אדר ב' תשפ"ד
ראיתי את ההגדה של פסח "לעורך ליל הסדר" שנתחברה ע"י המחנך ר' אלעזר קצבורג שליט"א וביום זה שנצטוינו במצוות "והגדת לבנך" שחובה עלינו להחדיר בלב בנינו את סיפור יציאת מצרים, והאמונה בהקב"ה, והחדרת כל יסודות היהדות, חשוב מאוד החיבור בין האבא לבנים, ובחיבור זה באו שאלות ותשובות רבות שהילדים יכולים להשיב וכך נוצר הקשר בין האב לבניו וזה דבר נצרך מאוד, ויש בו תועלת גדולה ועצומה.
ואכתוב כמה דינים מצויים.
- אדם שיושב על כיסא ומשעין את גופו באוויר לצד שמאל לא יצא ידי חובת הסיבה.
- מי שקשה לו להתחיל לשתות בהסיבה, יכול להתחיל לשתות שלא בהסיבה וימשיך לשתות שיעור רביעית בהסיבה.
- נשים שאינם מסיבות יקפידו לאכול ולשתות [את הדברים הצריכים הסיבה] דווקא בישיבה.
- למצות כרפס יש נוהגים ליקח סלרי, ויש נוהגים ליקח צנון, ויש נוהגים ליקח תפוח אדמה, ויש בזה עוד מנהגים.
- באכילת הכרפס אין חיוב להסב ואדרבה ע"פ סוד אין להסב, ויש אומרים שחייב להסב. ויש הנוהגים לאכול חצי מהכמות בהסיבה וחצי שלא בהסיבה, ובזה יוצאים ידי כל הדעות.
- כשנמצאים אצל ההורים, סגי בסיפור של הסבא מדין שומע כעונה, וגם מפני שהסבא עושה זאת במקום האב, ואין צורך שהאב יספר בעצמו, אך לכתחילה עדיף שהאב גם יספר לבניו קצת מסיפור יצי"מ.
- מי שברור לו ששמר ידיו היטב ולא נגע בדבר המטמא את הידיים, נכון שיטמא את ידיו על ידי שיגע במקום מטונף או במקומות המכוסים, כיון שעל נטילה זו מברכים על נטילת ידיים.
- יש שכתבו שראוי להקנות המצות לכל המסובים [אשתו ובני ביתו וכיוצ"ב], אבל מנהג העולם שלא להקנות ויש להם על מה לסמוך.
יהי רצון שיזכה המחבר להמשיך להוציא עוד חיבורים מועילים, לתועלת הכלל, ויזכה להמשיך לחנך ילדי ישראל, ולראות נחת מכולם.