בס"ד אייר תשפ"ה
ראיתי את החיבור "אדברה בעדותיך" על ספירת העומר שחיבר הרה"ג רבי יחזקאל נוסבכר שליט"א, והוא חיבור נפלא מאד שבו מבאר ומברר סוגיות שונות בענייני ספירת העומר ברוב תבונה ודעת, ויש בחיבור זה הרבה חיזוק לתורה ויראת שמיים, ורבים נהנים לאורו.
ובעניין מה שהביא המחבר את דברי האחרונים האם קטן שהגדיל בימי הספירה יכול להמשיך לספור בברכה, יש כמה דרכים בשורש מחלוקתם: א. האם מעשה המצוה של הקטן נחשב מעשה מצוה. ב. האם כיון שזה מצוה שנעשית בפטור אינה מועילה לזמן חיוב. ג. האם עצם הספירה בפועל אף שאין מצוה מועילה, ובדעת האחרונים שסוברים שממשיך לספור בגדלותו [עי' מנ"ח מצוה שו ושע"ת או"ח סי' תפט] נראה שסוברים שמעשה מצוה של קטן בקטנותו יש על זה שם מעשה מצוה.
אולם בטורי אבן (חגיגה ו. ר"ה כח: מגילה יט:) לגבי מצות חינוך בקטן הקשה האיך שייך לחייב קטן במצוות למ"ד מצות צריכות כוונה ובלא כוונה אינו יוצא ידי חובה, א"כ קטן שלאו בר כוונה הוא לא שייך שיעשה מצוות, ומה הועילו חכמים בתקנתן שתיקנו לחנך את הקטן במצוות הא כיון דלאו בר כוונה הוא כאילו לא עשה דמי. ועוד קשה, שהרי כל מקום שגדול פטור מדאורייתא לא חייבו רבנן את הקטן [חגיגה שם], וא"כ כיון שגדול שאינו בר כוונה פטור מהתורה א"כ קטן שאינו בר כוונה גם מדרבנן אין לחייבו במצוות, ולא משכחת לה חינוך בקטן. ותי' הטורי אבן שכיון דהא דקטן לאו בר כוונה הוא מחמת שקטנותו גרמה לו, וכשיגדיל יהי' בר כוונה, אי"ז מפקיעו מחינוך בקטנותו, ושטעם מצות חינוך הוא כדי שיהא רגיל ומחונך במצות. ועל ידי זה שמקיים המצוות בקטנותו יקיים המצוות כשיגדיל ויהא בר כוונה.
ומבואר מדברי הטורי אבן שקטן כיון שאין לו כוונה אין מעשי המצות שעושה כלום, ומה שמחנכים אותו הוא מהטעם שנתבאר.
אולם נראה כמה ראיות שמעשה מצוה של קטן בקטנותו נחשב מעשה מצוה:
מדברי האחרונים הנ"ל לגבי קטן שספר בקטנותו שיכול להמשיך לספור בגדלותו, ומבואר בדבריהם שיש קיום מצווה במצוות שקטן עושה, ואינם סוברים כהטו"א הנ"ל.
וכן נראה שיש לדון לגבי קטן שיש לו אפשרות לומר קידוש לבנה במוצאי שבת אך יהא בגיל י"ג באמצע השבוע האם צריך להמתין עד לאחר היותו בר מצוה או שיאמר קידוש לבנה במוצ"ש בקטנותו. וכן יש להסתפק בקטן שיעשה בר מצוה באמצע השבוע האם ימתין מלקרוא שמו"ת עד שיגדיל בסוף השבוע או שיכול להתחיל לקרוא כל יום מימי השבוע אף בעודו קטן. וכן תלוי בנידון זה האם קטן שנעשה בר מצוה ובירך ברכת התורה בבוקר שהיה חייב במצות רק מדרבנן, ובלילה נעשה בר מצוה והתחייב במצות מהתורה האם צריך לברך שנית כשנעשה גדול. ולכן יש הסוברים שהנכון שיכוון בברכת אהבת עולם במעריב לפוטרו (שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' קכא ושו"ת ארץ צבי סי' טז, יח).
והנה מבואר (בסי' נג ס"י) שאם אדם נעשה בר מצוה יכול להתפלל תפילת מעריב מפלג המנחה, רק שאינו מוציא אחרים יד"ח לפני צאת הכוכבים. ומבואר שהתפילה שהתפלל בקטנותו מועילה אף בגדלותו.
וידועים דברי המרדכי (במגילה יט) שמצוות שעושים אותם בזמן שהחיוב הוא מדרבנן מועיל אף לזמן שחיובם מהתורה, ולכן מועיל קידוש מפלג המנחה אם קבל ע"ע תוספת שבת אף שתוספת שבת היא דרבנן (נחלקו בזה
הראשונים, עי' מו"ק ד, ר"ה ט, יומא פא, ובה"ל בסי' רסא), מ"מ מועיל לשבת עצמו שהוא מדאורייתא. ולפי זה מבואר דברי השו"ע הנ"ל.
ובמג"א (סי' רסז ס"ק א) הקשה על דברי המרדכי הנ"ל דאמאי אין קטן מוציא גדול במגילה וברכות (עי' מגילה יט: וברכות מח ואו"ח סי' קפו). וכתב החיי אדם (הל' שבת כלל ו) שיש חילוק בין מצות שאדם עושה לעצמו שבזה מועיל אם הוא חייב מדרבנן אף לזמן שיתחייב מדאורייתא, לבין להוציא ידי חובה אנשים אחרים. תי' נוסף ליישב קושית המג"א שהטעם שקטן אינו מוציא גדול כיון שאין חיוב חינוך על הקטן עצמו אלא על אביו (עי' רש"י ברכות מח', ורמב"ן ור"ן קידושין לא), וכיון שהקטן בעצמו אינו בר חיובא אפי' מדרבנן לכן אינו יכול להוציא את הגדול (עי' אמרי בינה הל' שבת סי' יא).
וכל זה תלוי במה שיש לדון האם מעשה מצוה של קטן נחשב מעשה מצוה או שאינו נחשב מעשה מצוה כלל, וידועים דברי הרמב"ם (בהל' קרבן פסח פ"ה ה"ז) שקטן שהגדיל בין פסח ראשון לשני חייב לעשות פסח שני, אך אם שחטו עליו פסח ראשון – פטור מלעשות פסח שני. ומבואר שהמצוה שעשה בקטנותו מועילה ונחשבת מעשה מצוה, ויש לדון אם זה דין מיוחד בקרבן פסח או שהוא דין כללי בכל המצות (עי' כס"מ שם ובחידושי הגר"ח הל' קרבן פסח שם ומנח"ח מצוה י אות כה ומצוה לא ומצוה שו, ובקה"י סוכה סי' ב, ויש בזה אריכות דברים, ואכמ"ל).
ומדברי הטורי אבן הנ"ל מבואר שמעשה קטן אינו מעשה מצוה כיוון שקטן אין לו כוונה, ולפי"מ שמבואר לעיל שמעשה מצוה שקטן עושה בקטנותו מועיל לו אף לאחר גדלותו ואינו צריך לחזור ולעשות שוב וכן לגבי ספירת העומר מבואר שמעשה קטן חשיב מעשה מצוה והטעם כיוון שעושה מעשה אף לקטן יש כוונה בזה [עי' חולין יב] ויש להאריך בזה עוד.
ושוב אחזור בשבח החיבור המיוחד הזה אשר נכתב מתוך עמל ויגיעה רבה. יה"ר שיזכה המחבר להמשיך לשקוד על התורה ועל העבודה להרביץ תורה ויראה בקרב ישראל הצמאים לדבר השם מתוך שלווה והרחבת הדעת.