בס"ד תמוז תשפ"ב
ראיתי את הקונטרס "שער המלך" שנכתב על ידי נער הבר מצווה כמר מרדכי ברים נ"י אשר שוקד על התורה ועל העבודה, ובאו בו ערוכים ומסודרים ביאורים וחידושים נפלאים מתוקים מדבש על סדר פרשיות התורה.
ואכתוב הערה אחת על מה שכתב בפרשת לך לך לבאר שכל המצווות נתנו לטובת האדם בעולם הזה ובעולם הבא
וכבר מצינו כן בחז"ל (בבראשית רבה מד' ויקרא רבה יג' תנחומא פרשת שמיני סי' ח') "וכי מה איכפת לו לקדוש ברוך הוא בין שוחט מן הצוואר לבין שוחט מן העורף הרי לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את ישראל וכו' וכי מה איכפת לו לקדוש ברוך הוא בין ששוחט את הבהמה ואוכל או אם נוחר ואוכל, כלום אתה מועילו או כלום אתה מזיקו (לקדוש ברוך הוא) או מה איכפת לו בין אוכל טהורות לאוכל נבלות, הא לא נתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות וישראל" וכן כתוב "אם תצדק מה תתן לו" ע"כ לשון המדרש וכתב הרמב"ם בסוף הלכות תמורה שרוב דיני התורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות ולישר כל המעשים.
ורבי חיים ויטאל, בספרו "שערי קדושה" כותב שהמצוות הם המזון הרוחני של הנפש וז"ל: "ואמנם המזון הרוחני של הנפש הקדושה נמשך אליה על ידי קיום התורה הכלולה מתרי"ג מצוות, כדמיון [בדומה ל]תרי"ג אברי הנפש וכל איבר מרמ"ח האיברים, ניזון מהמצווה הפרטית המתייחסת לאותו איבר וכן כאשר יקיים האדם שס"ה מצוות לא תעשה, בהימנעו מלעשותם, יש כוח למזון הרוחני הנזכר, [אשר בא] בקיימו מצוות עשה, להימשך דרך הצינורות שהם שס"ה גידים של הנפש, ולהחיות את הרמ"ח איברים שלה וכאשר יעבור על איזה עבירה מהם, אז ייסתם הצינור הפרטי ההוא המתייחס אל אותה עבירה, על ידי הזוהמה של מזון הקליפה [הרוחנית] הנדבקת שם עכ"ל.
ושוב אחזור בשבח החיבור שנכתב מתוך עמל ויגיעה רבה בטוב טעם ודעת יה"ר שיזכה ללמוד את כל התורה ויהיה לאור גדול בישראל