בס"ד כסלו תשפ"ה
ראיתי את החיבור על ענייני כובע וחליפה שחיברו הרב הגאון ינון מנוס שליט״א והוא חיבור נפלא אשר מעמיק ומברר את ענייני חיוב לבישת כובע וחליפה בזמני התפילה ברכת המזון וקידוש באופן בהיר וברור בהיקף נרחב ממקורות הסוגיא והראשונים עד הלכה למעשה.
ויש להעיר לגבי קידושים שנעשים בשבת בבוקר בבתי כנסיות אנשים לא נוהגים לשים את הטלית על הראש בשעת הקידוש לא המקדש ולא השומעים והרי כוס של קידוש [והבדלה] הוא בכלל דין כוס של ברכה (משנ״ב סי' רעא ס״ק מב).
והמחבר שליט״א כבר האריך בספרו על הסוגיא בברכות (נא) לגבי עשרה דברים שנאמרו בכוס של ברכה שאחד מהם הוא עיטוף ור' יוחנן אמר אנו אין אנו אלא ארבעה בלבד.
ונחלקו הראשונים האם הלכה כר' יוחנן שרק ארבעה בלבד ואין דין עיטוף בכוס של ברכה או כמאן דאמר שנאמרו עשרה דברים כולל עיטוף (עי' רמב״ם ברכות פ״ז הט״ו וטור סי' קפג בשם הגאונים) ומבואר שם שהשו״ע השמיט דינא דעיטוף ומבואר שמעיקר הדין נקטינן שאין חובת עיטוף בכוס של ברכה.
אמנם במשנ״ב (סי' קפג ס״ק יא ומקורו בב״ח ובמג״א שם ס״ק ה) כתב שירא שמיים ישים את הכובע על ראשו ומדוע לא נהוג להקפיד בכך בקידושים בשבת בבוקר.
ולגבי השומעים יש לדון שזה תלוי בגדר דין שומע כעונה (עי' תוס' ברכות כא וסוכה לח וחזו״א או״ח כט ונתבאר באזמרה לשמך גליון 137) שאם נחשב כעונה ממש יהיה גם לגבי השומעים דין עיטוף ואם רק יוצאים יד״ח מהמברך שמא לא יהיה דין עיטוף ואין הדברים מוכחים.
ויש לדון לגבי קידוש בבוקר האם גם הוא בכלל כוס של ברכה כי כידוע דברי הראשונים בפסחים (קו ע"א) שכתבו שקידוש היום אינו כמו קידוש הלילה שמצוותו לקדש את היום בברכה, אלא כל עניינו הוא לקבוע את סעודתו על היין, (כן כתבו רבינו דוד, המאירי, תוספות רי"ד ומהר"ם חלאוה שם), וכל עניינה של ברכת קידוש היום רק כברכת הנהנין על היין שקובע עליו את סעודתו ולא כברכת המצוות, וכיון שכן ברכת היין היא ברכת הנהנין ולא ברכת המצוות ואין המסובין יוצאים בברכת המברך אם אינם שותים גם הם מהיין כדין ברכת הנהנין, ומכאן מקור דברי הגרי"ז הידועים שצריכים המסובים לשתות מכוס הקידוש בבוקר וזה לעיכובא (ונתבאר בהרחבה באזמרה לשמך גליון 30) אמנם גם לדבריו נראה שהרי הוא בכלל כוס של ברכה שהרי יש בזה דין יצא מוציא כמבואר בסימן רעג ס״ד (עי' אזמרה לשמך שם) וא״כ צ״ע מדוע לא נהוג להקפיד בכך בקידושים בבתי כנסיות בשבת בבוקר.
ושוב אחזור בשבח החיבור אשר ניכר מתוכו עמלו ויגיעו הרב יה״ר שיזכה המחבר שליט״א להמשיך לשקוד על תלמודו מתוך שלווה והרחבת הדעת ולהוציא עוד חיבורים נפלאים ומיוחדים כאלו.