בס"ד מנ"א תשפ"ד
ראיתי את החיבור "שיח ריבית" על הלכות ריבית שחיברו אוצר של תורה ויראת שמים הרה”ג ר' יצחק חיון שליט"א והוא חיבור שנכתב מתוך עמל ויגיעה עצומה בעומק העיון, ובו מברר ומלבן את הסוגיות בהרחבה רבה ובבהירות נפלאה.
ובעניין מה שכתב לגבי מח’ הראשונים (בב”ב פ”ז) האם שכירות של חצר שמותרת ואין בה איסור ריבית, האם זה דווקא כשנכנס מיד, או אף אם השכירות מתחילה זמן מה לאחר מכן, ויש נפק”מ גדולה בעניין זה לגבי תשלום לאולם או קייטרינג קודם האירוע, וכן תשלום לצימר קודם האירוח, כיון שנחלקו הראשונים (ב”ב שם) האם אפשר להקדים את התשלום לשכירות לפני תחילת השכירות, ואף שלהלכה רבים מקילים בזה [כמבואר ביו”ד קע”ו ובש”ך בנקה”כ שם], אבל כאן אין לשלם לאולם שמחות או לקייטרינג לפני האירוע, וכן אין לשלם על שכירות צימר או חדר בבית מלון לפני שמגיעים למקום, ויש בזה חשש ריבית, דהוי פסיקה מראש ב’אין לו’, כיון שהאולם או החדר בבית מלון / צימר, לא נקרא ’יש לו’, כי הלקוח לא יכול להשתמש באולם לפני החתונה [וכמבואר ברעק”א ב”מ עב: שאם זה מושכר לאחרים לכ”ע לא נקרא יש לו], וכן לגבי התשלום על המוצרים, אף שלאולם ולקייטרינג יש מוצרים ברשותם, כיון שיש מוצרים שלא יכולים להתקיים עד החתונה, לא נחשב ’יש לו’.
ויש כמה אופנים שבהם מותר לכל הדעות לשלם מראש
א) דמי קדימה שהם 10 אחוז.
ב) צ’ק דחוי לזמן האירוע או לזמן השימוש בבית ההארחה.
ג) שיתנה שאם המחיר יעלה ישלם לו יותר.
ד) לשלם בצורה של פסיקה על דולרים, וכדלהלן.
תשלום ע”י פסיקה על דולרים: בעל אירוע הנצרך לשלם מראש על האירוע שעלותו היא ארבעים אלף ש”ח – על בעל האולם להחזיק ברשותו דולרים בסכום זה, וכשמשלם בעל האירוע לבעל האולם מראש, התשלום הוא עבור קניית הדולרים [שזה פירות], ונמצא שעל ידי שמשלם ארבעים אלף ש”ח, קונה דולרים בשווי זה שנמצאים ברשות המוכר [- בעל האולם].
ובזמן האירוע – כיון שצריך בעל האירוע לשלם לבעל האולם על האירוע, והמוכר [- בעל האולם] צריך לתת לקונה [- בעל האירוע] את הדולרים שקנה ממנו, אזי יתקזזו, ובעל האירוע לא ישלם על האירוע [כיון שכבר שילם מראש], ובעל האולם לא יעמיד לו את הדולרים שקנה. ובאופן זה אין חשש כלל.
שימוש בהיתר ’יצא השער’
מבואר ביו"ד (סי' קעה') שמותר להקדים מעות אם ’יצא השער’. ולפי”ז נראה לכאורה שאין צורך לכל ארבעת האופנים הנ”ל כשמשלמים לבעל אולם וכדו’ באופנים שמצוי להשיג קייטרינג ואולם אחר [אם אין לו ענין דוקא באולם וקייטרינג זה].
אך יש להסתפק שמא ההיתר של ’יצא השער’ הוא רק בדבר שמחירו בשוק אחיד, כגון מוצרים בפיקוח ממשלתי, אך בשאר המוצרים ייתכן שאין את ההיתר הזה.
שימוש בהיתר ’אין שומתו ידוע’
כמו כן, יש מקילים להקדים מעות ב’אין שומתו ידוע’, ולפ"ז נראה שמותר להקדים את התשלום לבעל האולם וכדו’ אף בלא כל ארבעת האופנים הנ”ל.
אך מאחר ויש חולקים על היתר זה, לשיטתם האופנים שמותר הוא רק באופנים שנתבארו לעיל [למעשה, המיקל לסמוך על היתר ’אין שומתו ידוע’ יש לו על מה לסמוך, ומותר לו לשלם מראש לבעל האולם והקייטרינג אף בלא ארבעת האופנים הנ”ל].
שוב אחזור בשבח החיבור שנכתב בסייעתא דשמיא עצומה שזכה לה המחבר בזכות שקידתו העצומה ומידותיו הטובות, יה”ר שיזכה להוציא עוד חיבורים בכל מקצועות התורה.