בס"ד שבט תשפ"ג
ראיתי את החיבור "אומר השכחה" והחיבור עצמו אינו צריך הסכמה, באשר הוא ידוע
ומפורסם כחיבורו של רבינו הגדול מרא דכולא תלמודא הגר"י פיק ברלין זצוק"ל בעל
מסורת הש"ס, אשר נתפשט בדפוסי הש"ס, אשר נתפשטו בכל ישראל, ועתה ההדירו
מחדש השקדן ה' אוראל מלכא, עם הערות נפלאות הנקראות "אפקעתא דמלכא" שנכתבו ברוב בקיאות ובתבונה יתירה.
ובענין מש"כ לגבי מצות הקבלת פני רבו ברגל בזמן הזה, שהעיר מרן הגרי"ף זצ"ל
מדוע השמיטו הטור והשו"ע דין זה הנזכר בגמ' ר"ה טז, ובסוכה כז, ללא חולק, ובנוב"ת
או"ח סי' צ"ד השיב להמחבר על קושיא זו, שבזמנינו אין חיוב להקביל פני רבו ברגל
שלא יהיה כבוד רבו מרובה מכבוד שמים, ומכיון שבזמנינו אין בית המקדש ולא עולים
לרגל, גם אין עולים להקביל פני רבו.
וצ"ע מהמבואר בגמ' סוכה י' ע"ב וכ"ו ע"א שאמוראים שהקבילו פני רבם ברגל, היה
פטורים ממצות סוכה, ומבואר שאף בזמן האמוראים שבית המקדש לא היה קיים, יש דין
להקביל פני רבו ברגל.
וצ"ל שאף שאין חיוב, מצוה יש בהקבלת פני רבו, אף בזמן הזה, והפטור של עוסק
במצוה פטור מן המצוה הוא אף במצוה קיומית, ובנתיבות סי' ע"ב סקי"ט כתב שעוסק במצוה קיומית אינו פטור מן המצוה, אמנם מסוגיא הנ"ל לפי הנוב"ת מוכח שהעוסק במצוה קיומית פטור מן המצוה, ויל"פ בכ"ז.
ויהי רצון שיזכה המהדיר להמשיך לשקוד על התורה ולזכות את כלל ישראל בעוד
חיבורים רבים בשאר מקצועות התורה.