בס"ד סיון תשפ"ד
דבר גדול מאוד ויש בזה מצוה לספר ולפרסם את מעשיהם הטובים של הצדיקים. וכמו שאמרו חז"ל (במדב"ר כא, ג) "הקב"ה מתעסק בשבחן של צדיקים לפרסמן בעולם". (ועי' כתובות ה.).
וכתב רבינו יונה (שערי תשובה שער ג, אות רכ"ו) "ידוע הדבר כי מן המידות הנאות לספר בשבח החכמים והצדיקים, כמו שנאמר (משלי כה, כז): וחקר כבודם כבוד".
וכתב בשו"ת חתם סופר (חלק ו, סימן נט) שלספר בשבח הצדיקים הוא מצוה גדולה.
והביאור בזה, מדוע יש מצוה לספר בשבח הצדיקים, כתב הרמב"ם בפירוש המשניות (אבות פ"א משנה יז) "החלק הרביעי [בדיבור] הוא הנאהב. והוא וכו' לשבח החשובים, ולהודות מעלותיהם, כדי שיטבו מנהגיהם בעיני בני אדם, וילכו בדרכיהם". [וכן הוא ברמב"ם בשמונה פרקים (פרק ה')].
וכן כתב המסילת ישרים (פרק כא) "תועיל הקריאה בסיפור מעשה החסידים באגדות אשר באו שם, כי כל אלה מעוררים את השכל להתיעץ ולעשות כמעשיהם הנחמדים".
וכתב רבינו בחיי (בראשית לב, ד) "יתחייב האדם לחקור הצדיקים, ולספר בשבח מעלתם, והגיד לך כי ערך החקירה הזאת בחקר כבודם הוא טוב מאכילת הדבש, כי אכילת הדבש הרבות לא טוב, והרבות לחקור בכבודם, הוא טוב וכבוד אצל המחשבה, כי אין ספק שהמשבח את הצדיקים תמיד, אין זה כי אם מצד טבעו ומזגו הטוב, ולכך סיפור שבחם אצלו מתוק מדבש".
וכעת שעוסקים בדבר זה לכתוב סיפורי צדיקים שהוא דבר גדול לדעת דברים טובים שעשו צדיקים אשר מעוררים ונותנים חשק לעבוד את ה' מתוך שמחה וידיעה איך צריך להתנהג וזה משפיע על האדם כמו קריאת ספרי מוסר ואף יותר מכך, אשר מזה נלמד את אשר יעשה האדם וחי בהם, ושנלך בנתיבות הגדולים אשר לשמם וזכרם תאות כל נפש.