צדקה לבית כנסת או לעני , חובת הציבור לדאוג לבית כנסת , בית כנסת נאה

שם הספר: שם המחבר: נושא ההסכמה: צדקה לבית כנסת או לעני , חובת הציבור לדאוג לבית כנסת , בית כנסת נאה

בס"ד                                                                                                                   סיון תשפ"ד

הנה עכשיו כשמתעסקים בבניית בית הכנסת ״אבי עזרי״ בראשות הגרב״צ קוק שליט״א  מצווה להשתתף בזה להיות עושים ומעשים, כי המקום הזה הוא בית גדול להשם ותורתו, (עי' מגילה כז) בית שמגדלים בו תורה ותפילה.

צרכי בית הכנסת עדיפים ממצוות צדקה.

והרי מבואר בשו"ע יו"ד סימן רמט' סעיף טז' יש מי שאומר שמצות בית הכנסת עדיפא ממצות צדקה וכו' עכ"ל.

וכתב לבאר החפץ חיים, שהטעם בזה משום שיסוד עם ישראל, הוא ע"י הבתי כנסיות ובתי מדרשות, ע"י קיבוץ הרבים שם, כי כשיש ציבור זה מחייב את כולם.

 כי שאדם לעצמו יכול לפעמים להפסיד קצת חלק ממצוה כאשר אף אחד לא יודע מה הוא עושה, אבל כשהוא חלק מציבור הוא מחוייב לקיים את המצוות בשלימות, וללמוד ולהתפלל כראוי, ולכן צורכי בית הכנסת עדיפים ממצות צדקה לעניים.

חובת הציבור לדאוג לבית כנסת .

כתב השו"ע או"ח סימן קנ' סעיף א' כופים בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת.

בית כנסת נאה

וגם צריך שיהיה בית הכנסת נאה כמו שאמרו חז"ל (שבת קלג) "זה קלי ואנוהו" התנאה לפניו במצוות עשה לפניו סוכה נאה לולב נאה וכו'.

וכן הדין בבית הכנסת שצריך שיהיה בית הכנסת נאה. (שו"ת חת"ס חו"מ יח' ושע"צ רפד' ס"ק ד').

וכתב הרמב"ם (בפרק ז' מהלכות איסורי מזבח הלכה יא') והוא הדין לכל דבר שהוא לשם הקל הטוב שיהיה מן הנאה הטוב אם בנה בית תפילה יהיה נאה מבית ישיבתו  וכו' וכן הוא אומר כל חלב להשם.

ויש לבאר טעמו של הרמב"ם שכתב שהטעם שבית הכנסת יהיה יותר נאה מביתו משום כל חלב להשם, ולא כתב משום "זה קלי ואנוהו", משום שב"זה קלי ואנוהו" יש גדרים מסוימים ליופי ואילו בבית כנסת אין גדר מסוים אלא צריך שיהיה יותר נאה מביתו, וזהו  מה שנלמד מכל חלב להשם שצריך להיות הכי טוב.

בנתינה לצורכי בית כנסת לא יחסר כלום מממונו.

מבואר בשו"'ע (יו"ד סימן רמז ס"ב) "לעולם אין אדם מעני מן הצדקה ולא דבר רע ולא  הזק מתגלגל על ידה" שנאמר "והיה מעשה הצדקה שלום" ( ישעיה לב, יז)   

וכל העוזרים והמסייעים לבניין הבית הגדול הזה יזכו לשפע הצלחה וסייעתא דשמיא בכל ענייניהם ומילוי כל משאלות לבם לטובה.