שהלכה היא שאין לעזוב את היד מהנר לפני שרובה נדלקת

שם הספר: ''שמעתתא'' שם המחבר: נושא ההסכמה: שהלכה היא שאין לעזוב את היד מהנר לפני שרובה נדלקת

בס"ד                                                                                                                                                              כסלו   תשפ"ד

ראיתי את הקובץ "שמעתתא" בעריכת הרב הגאון שמואל צבי גנץ שליט"א  ממרביצי התורה בעיר אלעד, ונסדרו בו שו"ת ועיונים במקראות התורה לפי סדר הפרשיות ע"י ה"מכינה לישיבה" ת"ת קהל חסידים – אלעד.

ודבר גדול ועצום עשושהרי כתב רש"י בשבת [ק"נ א'] "דישראל מהרהרין תמיד בדברי תורה". והדרך לכך היא או על ידי שחוזר על סוגיות שיודע בעל פה או על ידי שיש קושיות וחושב על תירוצים, וכך שקועים בלימוד וכמו שכתבו התוס' בברכות [י"א ב'] לגבי ברכות התורה "דשאני תורה שאינו מייאש דעתו דכל שעה אדם מחוייב ללמוד דכתיב והגית בו יומם ולילה והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק", וכך אפשר לקיים "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך". אשריהם שזכו לכך.

ובענין מה שכתבו לגבי האמור בשבת [כ"ג ב'] ש'הרגיל' בנר הוין ליה בנין ת"ח והעירו מה שייך רגיל בנר חנוכה,

ויש ראשונים שגורסים 'הזהיר' [אמנם עי' מהרש"א שבת שם מה שביאר בחילוק זה] כמבואר בקונטרס סוד הלדקת נ"ח המיוחס לר"י סגי נהור בן הראב"ד כ' "אמרו רז"ל הזהיר בנר חנוכה הויין ליה בנים זכרים שיהיו תלמידי חכמים והרי כו"ע מדליקין נרות חנוכה ואין כולם ולא רובם זוכים לבנים זכרים ושיהיו ת"ח אין לתמוה מזה שהאמת הוא חכמים הם אמת ודבריהם אמת וכפי מה שכל העולם מדליקים נרות חנוכה שרובא דרובא יוצאים ידי חובתן אבל מיעוטא דמיעוטא זהירין להדליק כפי כל פרטי המצות והדקדוקים שהזהיר בהדלקתן בכל פרטיה ודקודקיה יקנה וישיג בכח המצוה ובסגולתה בנים זכרים תלמידי חכמים".

ויש לבאר מהו 'הזהיר' הרי כל אחד מדליק נרות, אלא שכיון שהלכה היא שאין לעזוב את היד מהנר לפני שרובה נדלקת כמו שדרשו חז"ל בתורת כהנים (פרשת אמור פרשה יג' דין ז') מהפסוק להעלות נר תמיד שתהא שלהבת עולה, ובפירוש הראב"ד ביאר שתהיה שלהבת עולה מאליה בלא שהייה והיינו ברוב, ובשולחן ערוך (סימן רסד' ס"ח) כתב כן לגבי נר שבת שהמדליק צריך שידליק את רוב מה שיוצא מהפתילה מהנר, והלבוש (שם ס"ח) ביאר שצריך להדליק רוב מה שיוצא מן הפתילה מהנר, כדי שידליק ויהיה הלהב עולה יפה מיד שיסלק ידו כמו שהיה העניין בהדלקת המנורה, והובאו דבריו במשנה ברורה (שם סקכ"ו(.

ולגבי נר חנוכה בירושלמי (שבת פ"ב ה"א) לביאור הפני משה וקרבן העדה מבואר בהדיא שצריך להדליק את רוב היוצא מהפתילה, [ואולם הרמב"ן במלחמות (שבת ט ע"א מדפי הרי"ף) הביא את דברי הירושלמי לגבי נר שבת], ובשו"ת מהר"י ברונא (סימן לט') מובא בבה"ל (ס' תרעג') גם כן כתב שהמדליק נר חנוכה צריך שידליק ברוב היוצא מהפתילה, וכן כתב במקור חיים (קיצור הלכות סימן תרעו').

ובבן איש חי (שנה שניה פרשת נח סט"ו) ביאר טעם הדין שאם לא ידליק אלא ראש הפתילה ויסלק ידו ממנה חשיב כאילו דלקה מאליה ואינו מקיים מצוה בהדלקה וכן היה בנרות המנורה של בית המקדש וצריך להיזהר בזה גם בנרות חנוכה, עכ"ד. וזה הכונה 'הזהיר' שזהו הזהירות הנצרכת בזה.

ושוב אחזור בשבח חיבור זה שהוא עוזר ומסייע לחשוב בלימוד ולהיות עסוק כולו בעסק התורה ולדון ולפלפל שזה עיקר הלימוד להתענג מהלימוד.