בס"ד תמוז תשפ"ד
ראיתי את החיבור "אורח ישר" שחיברו אוצר של תורה ויראת שמים הרה"ג ר' אליהו חנן שליט"א ראש הכולל בבית המדרש לוקווע, וולברוז', והוא חיבור עצום אשר מקיף באופן נפלא ביותר בהלכות איסור והיתר, וטרח המחבר לרדת לשורש כל הלכה מהמקורות עד להלכה למעשה, בצורה ברורה ומאירה.
ובענין מש"כ המחבר שליט״א בסי' צ"ב לגבי האם מותר שימוש בבקבוק שמן אחד לבשר ולחלב, וכן תבלינים, שיוצקים מהם אל תוך הסיר המתבשל, ויש לדון בזה מדין זעה ומדין ניצוק.
הנה כתב הרמ"א (יו"ד סי' קה' סע' ג'): 'אסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב או שומן איסור, ובדיעבד אין לחוש'. ומבואר ברמ"א שבשפיכת שומן כשר קר לכלי שיש בו שומן איסור חם, אינו נאסר משום ניצוק.
וצריך לבאר מדוע אין השומן הכשר נאסר מחמת האדים העולים, הרי כתב בשו"ת הרא"ש (כלל כ' סימן כו') – "מכל הלין שמעינן דזיעה היוצאת מן הדבר חשובה כאותו דבר, נמצאת זיעת האלפס חולבת – היא כחלב, והוה ליה כטיפת חלב שנפלה על קדרה מבחוץ שאוסר הקדרה".
ומבואר בדבריו (וכן נפסק בשו"ע יו"ד סי' צב' סע' ח') שאדים (זיעה) של אוכל נחשבים כאוכל עצמו, א"כ צ"ע דברי הרמ"א שבדיעבד אין המאכל העליון נאסר משום ניצוק, ומדוע לא יאסר משום האדים העולים.
ואפשר ליישב שבנר של חלב יש זעה מועטת משא"כ בתבשיל רותח עולה כמות גדולה של אדים, כמו כן אפשר לומר שמדובר שחום האדים אין היד סולדת בהם, ומבואר (בסימן צב' סעיף ח') שאדים אוסרים רק אם הם חמים באופן שיד סולדת בהם.
עוד אפשר ליישב שהרמ"א מדבר באופן ששופך מן הצד אל תוך הסיר, ומה שאדים אוסרים הם רק כשעולים למעלה, אבל כאשר הם מתפשטים לצדדים – אינם אוסרים (כמבואר בשו"ת הב"ח החדשות חלק ב' סימן כד', ובשו"ת מהרש"ם חלק ד' סימן פה', קיט').
למדנו מדברי הרמ"א שלכתחילה אין לשפוך מבקבוק שמן או מצנצנת תבלין לתוך סיר שמתבשל בו איסור מדין ניצוק, אבל בדיעבד אם שפך אינו נאסר, והאדים אינם אוסרים אם אינם חמים עד שהיד סולדת בהם וכגון ששופך מגבוה או מן הצד. ולפי דברי הרמ"א הנ"ל יש לדון האם יצטרכו שני בקבוקי שמן בבית – א' לחלבי וא' לבשרי, וכן האם צריך ליחד צנצנות תבלינים נפרדות לבשרי ולחלבי, שהרי כתב הרמ"א שלכתחילה אין לשפוך מהם אל תוך דבר איסור, וא"כ ה"ה לבשר ולחלב, הן מצד ניצוק והן מצד האדים. ולגבי ניצוק יש לחלק שדברי הרמ"א שאוסר לכתחילה משום ניצוק הם רק כששופך לתוך מאכל או משקה של איסור, אבל אם שופך לתוך היתר, לכאורה לא מצאנו בזה דין ניצוק (אמנם עי' בסי' צה' בט"ז ופמ"ג שם).
אולם עדיין יש לדון לגבי האדים, כששופך מבקבוק שמן או מקופסאות תבלינים לתוך סיר רותח של בשר או חלב ועולים ממנו אדים האם השמן או התבלינים נהפכים בשרי או חלבי, אכן כמו שנתבאר לעיל שהאדים אינם אוסרים אם אינם חמים שהיד סולדת בהם כגון ששופך מגבוה, או באופן ששופך מהצד.
ולמדנו שמעיקר הדין לא מצינו שיצטרכו שני בקבוקי שמן לבשרי וחלבי כששופכים מתוכם ישירות אל הסיר, וכן בשתי קופסאות תבלינים, כיון שבד"כ שופכים מהצד או שאף אם שופכים מעל הסיר, אין באדים חום שהיד סולדת בו.
ומבואר בגר"ז (סימן תנא' סעי' נט') וכן בחוק יעקב (סימן תנא' ס"ק נז') שאף בחם לתוך צונן יש לכתחילה להחמיר בדין ניצוק, ואכמ"ל.
ולפי זה לכאורה יש לאסור לכתחילה לשפוך ישירות מקומקום לתוך כוס חלב או על בשר קפוא.
אמנם כאמור יש לדון שכל מה שמצינו דין ניצוק הוא רק בדבר איסור ולא בהיתר, ולכן מותר לשפוך מקומקום חם לתוך כוס חלב שאינו חם, או על בשר קפוא. ולגבי האדים אין לחוש כיון שהקומקום רותח וכמבואר להלן.
לעיל נתבאר מדברי הרמ"א (יו"ד סי קה' סעי' ג') שמחמת דין ניצוק אין לשפוך אוכל כשר קר לתוך אוכל טרף חם, ויש להסתפק באופן שגם העליון וגם התחתון חמים, האם יש בזה דין ניצוק, ונחלקו בזה החכמת אדם והיד יהודה. בחכמת אדם (כלל נט' סע' ה') פסק שרק מקר לחם אין לשפוך לכתחילה, אבל מחם לחם מותר לשפוך לכתחילה, ולפי דבריו יהיה מותר לשפוך לכתחילה מקומקום מים חמים אל תוך סיר בשר רותח, והקומקום לא יהפוך לבשרי. אך ביד יהודה (סי' קה' אות לא') סובר שגם מחם לחם יש להזהר לכתחילה, ובפמ"ג (סי' קה' משב"ז ס"ק ו') מסתפק בזה.
להלכה קיי"ל כהחכמת אדם שמחם לחם מותר לשפוך לכתחילה אף לתוך איסור וכל שכן בשופך לתוך היתר שיש לדון שאין בזה כלל דין ניצוק, ואף לדעת האוסרים הדבר מותר, אך צריך בירור מדוע האדים העולים מן הסיר אינם אוסרים את הקומקום מדין זיעה (יו"ד סי' צב' סע' ח'). ואין לומר שמדובר באדים שאין היד סולדת בהם, שהרי כתב התרומת הדשן (חלק ב' סימן קג') ומובא בפרי מגדים וברעק"א (שם) שאם הכלי שנבלע בו האדים הוא רותח, נאסר אף אם אין באדים חום שהיד סולדת בהם.
אולם כתב הרא"ש (שו"ת הרא"ש כלל כ' סימן כו') "אמנם צריך לידע אם קדרה רותחת מקבלת זיעה דשמא חום הרתיחה שבה מעכבתה מלקבל הזיעה", והכא נמי הקומקום מתוך שהוא רותח אינו בולע את האדים העולים אליו מן הסיר, אכן בתרומת הדשן הנ"ל מבואר להיפך שאם הכלי שמקבל את האדים הוא רותח נאסר אף אם אין באדים חום שהיד סולדת בהם וצ"ע.
ולמעשה נראה כדברי הרא"ש כמבואר מהרש"ם (בשו"ת חלק ד' סימן פה') וז"ל: 'אך באם הקדרה העליון היתה מרותחת יש לצרף סברת תשו' הרא"ש שהובא בהגהת מהרל"ח על הטיו"ד ע"ש ובפרט שכבר כתב
בתשו' ב"ח החדשות סי' כ"ד דכל איסור זיעה הוא רק חומרא ובכל ספק יש להקל וכו', עיי"ש עוד. ועי' שו"ת משכנות יעקב יו"ד סי' לד'. ועי' יד יהודה פירוש הארוך סי' צב' אות נה', ומג"א תנא' ס"ק מד'.
ובעניין מש"כ בדין שימוש בכיריים שבלוע בהם איסור, הנה מדינא וודאי שבדיעבד אם הניחו כלי על שיש או כיריים או פלטה וכד' בעוד שהם היו נקיים לגמרי, אין הכלי נאסר, דהלכה פסוקה היא (יו"ד סי' צב סע' ח) דאין יוצא מכלי לכלי בלא רוטב. אלא דיש לדון האם אף לכתחילה מותר להניח סירים חמים על השיש או על הגז או על הפלטה (כשהם נקיים), ושורש הספק יתבאר להלן.
והנה אם לא נגע איסור ממש בשיש וכד' בעשרים וארבע שעות האחרונות, יהא מותר אף לכתחילה להניח עליו את הכלי, ואין לדמות זאת לבישול בכלי שאינו בן יומו האסור לכתחילה, כיוון שכל הטעם שאסור לבשל לכתחילה בכלי שאינו ב"י הוא ממה דמבואר בגמ' (עבודה זרה עו') ונפסק בשו"ע (יו"ד סי' קכב סע' ב) שחכמים גזרו שלא לבשל לכתחילה בכלי שאינו בן יומו שמא יבואו להתיר לבשל אף בכלי בן יומו, ומעתה נראה שכל זה שייך רק בסיר בישול, שכיוון שבאופן שיבשלו בכלי ב"י האוכל ייאסר אסרו אף לבשל בכלי שאינו ב"י, אבל בנידון דידן שאף אם השיש יהיה ב"י אין האוכל ייאסר (וכמו שנתבאר דמכלי לכלי אינו יוצא בלא רוטב) נראה שאין את הגזירה הזו ומותר להניח כלי על שיש שאינו ב"י.
[ונראה שאין לגזור לא להניח כלי על שיש שאינו ב"י מחשש שמא יבוא להניח על שיש ב"י ויישפך רוטב והמאכל ייאסר, דלא מצאנו שחז"ל אסרו אטו בן יומו בדבר כגון זה, שאם יקרה מקרה פלוני האוכל ייאסר].
אמנם יש להסתפק האם מותר לכתחילה להניח כלי היתר ב"י על כלי איסור ב"י, וכגון שמניח כלי היתר על שיש/פלטה/גז שבלעו איסור בעשרים וארבע השעות האחרונות, דהנה כתב השו"ע (יו"ד סי' צב סע' ח) וז"ל "מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, הזיעה עולה ונבלע בקדירה ואוסרתה", וכתב הרמ"א "וכל זה מיירי שהמחבת מגולה והזיעה עולה מן המאכל עצמו לקדירה שעליה, וגם מיירי שהוא בקרוב כל כך שהיד סולדת בזיעה במקום שנוגע בקדירה, אבל אם אין היד סולדת בזיעה הכל שרי, ולכן תולין בשר לייבש על קדירות של חלב ולא חיישינן לזיעה שעולה. וכן אם המחבת מכוסה הכל שרי מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דאין אוסרין זא"ז… מיהו לכתחלה יש ליזהר בכל זה" עכ"ל הרמ"א.
ויש לדון על מה קאי הרמ"א, האם קאי כפשוטו על שתי קדירות הנוגעות זו בזו, דאף שאין אוסרין זו את זו מיהו לכתחילה יש להיזהר, או דקאי על תליית בשר לייבש על קדירות של חלב המותר מעיקר הדין משום שאין היד סולדת בזיעה, ועל זה כתב הרמ"א שלכתחילה יש להיזהר, אך שתי קדירות הנוגעות זב"ז מותר אף לכתחילה.
עוד יש לדון דאף אי נימא דקאי על שתי קדירות הנוגעות זו בזו, אולי דווקא בנידון שם דקאי על מחבת עם חלב שיש בו מכסה המונחת תחת קדירה של בשר, בזה אמרינן דאף שהמחבת עם החלב מכוסה יש להחמיר לכתחילה, מחשש שמא יזוז המכסה ותעלה הזיעה על הקדירה הבשרית, אבל בנידון דידן שמניח כלי היתר על הגז/הפלטה שבלוע בהם איסור ואין מה שיזוז, אולי בזה אין לחוש אף לכתחילה.
ואכן הנידון האם מותר לחמם אוכל מכוסה במיקרוגל טרף שדפנותיו אינן נקיות, תלוי בנידון דלעיל. אם נימא דמש"כ הרמ"א דלכתחילה יש להיזהר קאי על שתי קדירות, א"כ לכתחילה יהא אסור לחמם במיקרוגל אף אוכל מכוסה, וכן יהא אסור לחמם בשר במיקרוגל חלבי אף כשהבשר מכוסה.
ולמעשה נחלקו בזה המשנ"ב (סי' תנא ס"ק לד) עם החכמת אדם (כלל עד). המשנ"ב כתב להקל בזה בחצובה, שכתב על מש"כ הרמ"א (או"ח סי' תנא ס"ד) שחצובה צריך ליבון בפסח, וכתב המשנ"ב שם דסגי בליבון קל, והוא רק לכתחילה משום חומרא דחמץ, דמן הדין אין לחוש לזה משום דמכלי לכלי אינו יוצא בלא רוטב. והוסיף המשנ"ב שאף אם נשפך מהקדירה על החצובה, זה כבר נשרף מהאש [יש להעיר שיש לדון האם אף בחצובות שלנו אמרינן כן, כי אצלנו האש נמצאת רק במרכז החצובה, וכל הצדדים נמצאים מחוץ לאש, ויל"ד אם מה שנשפך על צדדי החצובה נשרף מהחום], ומטעמים אלו כתב המשנ"ב שמן הדין אין צריך ללבן את החצובה.
ומבואר במשנה ברורה שמה שצריך ללבן את החצובה הוא רק משום חומרא דחמץ, ומשמע שבשאר איסורים אין צריך אף לכתחילה להכשיר את החצובה. והדבר צ"ע דהרי בדברי הרמ"א (הנ"ל) מב' להדיא שלכתחילה יש להיזהר בכל זה. וצריך לומר חד מתרתי, או שהמשנה ברורה סבר שדברי הרמ"א שיש להיזהר קאי רק על תליית בשר לייבש על קדירות של חלב באופן שאין היד סולדת בזיעה (ולא על שתי קדירות), או שהרמ"א איירי דווקא בקדירה עם אוכל ולא בחצובה.
אכן החכמת אדם מחמיר בזה אף בשאר איסורים, וע"ע בט"ז (סי' צז סק"ג) ובפרי מגדים (שם), ובפרי מגדים (סי' קה, שפתי דעת ס"ק כב).
העולה לדינא: דעת המשנ"ב שמותר להניח במשך השנה [מלבד פסח] כלי היתר על שיש/גז/חצובה/פלטה חשמלית או כיריים חשמליות שבלוע בהם איסור [כאשר הם נקיים], ועל כן אדם המתארח במקומות נופש [מלונות, צימרים וכד'] מותר לו לחמם אוכל בכליו על הכיריים המצויים שם [כשהן נקיות], אף אם הן בלעו איסור בעשרים וארבע שעות האחרונות, ואין צורך במשטח הפרדה בין הכיריים לכלי.
ויש המהדרין לכסות את הכיריים או הפלטה בנייר כסף, אך אין חובה לעשות כן.
ושוב אחזור בשבח החיבור אשר יש בו תועלת גדולה רבה ועצומה לידיעת ההלכה וקנינה לזכור היטב את פרטי הדינים, יה"ר שיזכה להוציא עוד חיבורים נפלאים ומיוחדים כאלו.