בס"ד כסלו תשפ"ג
ראיתי את הספר "ברכת איש" שחיברו הרה"ג רבי אברהם ישעיהו בן חמו שליט"א ראש כולל "ברכת אברהם" ובאו בו ביאורים ובירורים בהלכות שבת שנכתבו משורש הסוגיות עד ההלכה למעשה באופן ברור ובהיר בטוב טעם ודעת,
ואכתוב בענין מש"כ לגבי שברי כלים בסי' ש"ח שיש לדון לגבי שקיות חלב ושקיות חטיפים למיניהם – האם לאחר שרוקנו אותם מתכולתם האריזה הופכת למוקצה, שהרי אין הדרך לחזור ולהשתמש בהם
והנה בשבת קכד' ע"ב ובסי' שח' סעיף ו' מבואר שכלי שנשבר בשבת מותר לטלטל את שבריו אם הם ראויים לשימוש כלשהוא [ויש אומרים דוקא למעין שימושו הראשון], ולפי זה נראה שאריזות חטיפים או עטיפה של סוכריה כיון שראויים הם עדיין לשימוש אינם מוקצה.
ויש שרצו לומר ששקיות ואריזות אלו, כיון שלא עומדים להשתמש בהם שימוש חוזר – הרי הם מוקצה, וראיה לזה ממה שמצינו בשבת קכג' ע"א ובשו"ע סימן שח' סעיף יא'- מחט שלימה מותר לטלטלה ליטול בה את הקוץ. אבל בניטל חורה (דהיינו בראש המחט היכן שמכניסים את החוט הנקב נשבר) או עוקצה ( שנשבר החוד), בטל ממנה שם כלי, דאז הדרך לזרוק אותה בין שברי מתכות, ואף על פי שהיא ראויה עדין ליטול בה את הקוץ, בכל זאת היא מוקצה כיון שרגילים לזורקה לאשפה. ומבואר שאף ששבר הכלי ראוי לאיזה שימוש, כיון שהדרך לזורקו הוי מוקצה, והכא נמי השקיות הנ"ל כיון שדרך לזרוק אותם הרי הם מוקצה.
אך נראה להלכה דלא הוי מוקצה, והטעם שמבואר בשבת קכה' ובשו"ע סימן שח' סעיף יב' ש'קרומיות של מחצלת' – דהיינו שיירים של מחצלת – מותר לטלטלם כי ראויים הם לשימוש לכסות בהם צואה וכדומה.
והקשו הראשונים שם – הרשב"א והריטב"א – מאי שנא מחט שניטל חורה שהיא מוקצה משיירי מחצלאות שאינם מוקצה, וכתב הריטב"א שדוקא אם הדבר ראוי לשמש מעין שימושו הראשון לא הוי מוקצה [עיין תוס' שם ד"ה 'מחצלת'], ולכן מחט שניטל חורה נחשבת שאינה ראויה למעין שימושה הראשון, כיון שעיקר השימוש הראשון הוא תפירה, והמחט יותר ראויה לתפירה מאשר ליטול בה את הקוץ, ולכן הוי מוקצה, משא"כ שירי מחצלאות ראויים הם למעין שימושם הראשון ממש, ולפי זה בשקיות ואריזות הנ"ל – כל שראויים למעין שימושם הראשון ולא נקרעו לגמרי – אינם מוקצה.
וברשב"א שם כתב ליישב שמחט שניטל חורה שהיא מוקצה, מדובר שניטל חורה מערב שבת, אבל אם ניטל בשבת לא הוי מוקצה. ולפי"ז שקיות חלב או חטיפים למיניהם שנתרוקנו מתכולתם בשבת לא הוי מוקצה.
ומצינו ברמב"ן (שבת קכד' ע"ב ד"ה בכספא) שנקט שם דלא כהרשב"א והריטב"א הנ"ל, ולדבריו אפשר שכל שקיות חטיפים שנתרוקנו יהיו מוקצה, וכן בשו"ע מוכח שלא סבירא ליה כהרשב"א, וכמו שכתב רעק"א בהגהותיו לסי' שח' סע' יא', מכל מקום להלכה כיון שמצינו דברים מפורשים בריטב"א להקל – נראה שלמעשה אפשר להקל בזה.
ולכן נראה שבאופן שהשקיות לא נקרעו לגמרי ועדין ראויים לשימוש מעין השימוש הראשון, כגון למלאות בהם שוב חטיפים וכדו' – אינם מוקצה
ושוב אחזור בשבח החיבור שנכתב ברוב חכמה ותבונה ויש בו תועלת מרובה לידעת ההלכה משורשה על בוריה, ויהי רצון שיזכה להמשיך להגדיל תורה ולהאדירה ולהוציא עוד חיבורים בכל מקצועות התורה ולהעמיד תלמידים הרבה.