1 – שבעה [דינים כלליים]:

אבל אסור כל שבעת ימי האבילות בדברים הבאים – תלמוד תורה, מצות עונה, מלאכה, משא ומתן, נעילת הסנדל, שאילת שלום, תספורת, נטילת ציפורניים, שמחה, מוזיקה והשתתפות באירועים, ישיבה על כיסא גבוה, יציאה מהבית, גיהוץ ולבישת בגדים מכובסים, רחיצה וסיכה.

דיני איסור רחיצה: אסור לרחוץ כל גופו אפי' אבר אחד ואפי' בצונן, חוץ מפניו ידיו ורגליו שמותר בצונן או בפושרים שאין נהנים מהחום. במקומות שיש בהם ריבוי זיעה וסובל מזה – מותר לרחוץ בצונן, ואם לא די בזה אפשר אף בחמים ובסבון, לפי הצורך בלבד. בערב שבת איסור רחיצה נוהג כבכל השבוע.

כל הדינים הנ"ל נוהגים אף בלילה, אך בזמננו נהגו לישון על מיטה כרגיל, ואין צריך לקרוע את הבגדים המיוחדים לשינת הלילה.

בשבת לא נוהגים דיני אבילות שבפרהסיה, אך נוהגים דיני אבילות שבצנעה שהם רחיצה, תלמוד תורה, ומצות עונה.

2 – דיני ערב שבת שבתוך השבעה:

בערב שבת נוהגים כל דיני האבלות כמו כל השבוע, ולכן אסור להסתפר ולהתגלח, וכן לקצוץ ציפורניים ולכבס בגדים.

גם איסור רחיצה נוהג בערב שבת כפי שנוהג בכל השבוע – ולכן אסור לרחוץ כל גופו אפי' אבר אחד ואפי' בצונן, חוץ מפניו ידיו ורגליו שמותר בצונן או בפושרים שאין נהנים מהחום. במקומות שיש בהם ריבוי זיעה וסובל מזה – מותר לרחוץ בצונן, ואם לא די בזה אפשר אף בחמים ובסבון, לפי הצורך בלבד, וכמו בכל השבוע.

דיני האבלות נוהגים כרגיל עד שמקבל שבת, וילבש את בגדי השבת [המכובסים והמגוהצים] סמוך לזמן שמקבל את השבת. ויכול לקבל שבת מפלג המנחה.

בימי השבעה, מותר לעשות את מלאכות הבית כרגיל [כגון לבשל, לאפות ולנקות את הבית, למעט כיבוס וגיהוץ שנאסרו משום האבלות], ואין צורך דווקא לשבת על הארץ. אך אם יושב, אסור לשבת על כיסא גבוה עד אחר שמקבל שבת.

3 – דיני שבת ומוצאי שבת שבתוך השבעה:

בשבת לא נוהגים דיני אבלות שבפרהסיה, ולכן מותר האבל בנעילת הסנדל, ישיבה על כסא גבוה, ולבישת בגדי שבת, ואף לבישת בגדים מכובסים ומגוהצים [ומצעים מכובסים ייתן לאחר לשכב עליהם כמה דקות, או ילכלכם על רצפה שאינה נקיה לגמרי]. אמנם, נוהגים דיני אבלות שבצנעה, שהם רחיצה, סיכה, איפור, תלמוד תורה, מצוות עונה ושאר ההרחקות.

שאילת שלום: מותר לאבל לשאול בשלום אחרים, וכן מותר לאחרים לשאול בשלומו. מותר לאבל לומר גוט שבת/שבת שלום, וכן לאחרים מותר להגיד לו.

יציאה מהבית: מותר לאבל לצאת מביתו רק לבית הכנסת, וכן למקומות שאם הוא לא ילך אליהם זה יהיה אבלות בפרהסיא.

תלמוד תורה: האבל אסור בשבת בתלמוד תורה [ואפילו אם יש לו שיעורים קבועים, אסור ללכת], וכן אינו אומר קבלת שבת ופרקי אבות, וכן אינו אומר את ברכת הבנים בליל שבת. לעניין זמירות שבת ו"שלום עליכם" – יש נוהגים שהאבל אומר ויש נוהגים שאינו אומר, ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. ובכל מקרה, שאר בני הבית יכולים לומר הכל כרגיל.

אולם שנים מקרא ואחד תרגום האבל קורא כרגיל. ואם מתפלל בציבור, אומר "מזמור שיר ליום השבת" ופרק "במה מדליקין", כיון שהוא אבלות בפרהסיא.

תפילה בבית הכנסת: בשבת שבתוך השבעה האבל יכול לצאת להתפלל בבית הכנסת. לבני ספרד ישב במקומו הרגיל, ולבני אשכנז ישב במקום אחר. האבל לא יעלה לתורה, אולם אם כבר קראו לו לעלות – יעלה. האבל מותר בהוצאת והכנסת ספר תורה, וכן בהגבהה וגלילה. האבל לא עולה ש"ץ בשבת.

אבל כהן – לא ישא את כפיו, ויצא מבית הכנסת לפני "רצה", אך כהנים אחרים נושאים כפיים בבית האבל.

אם עושים מנין בשבת בבית האבל – אין מברכים ברכת מעין שבע [אפי' אם הביאו לשם ס"ת לצורך השבעה. אולם בירושלים יש שנהגו לומר אף בבית האבל ואף שאין שם ס"ת]. אומרים אב הרחמים וכן אומרים צדקתך צדק.

ניחום אבלים: אף שנוהגים שלא ללכת במיוחד לנחם אבלים בשבת, אך הפוגש אבל בשבת, מנחמו, אך לא בנוסח הרגיל, אלא בנוסח "שַׁבָּת הִיא מִלְּנַחֵם וְנֶחָמָה קְרוֹבָה לָבֹא", והספרדים מוסיפים "וְרַחֲמָיו מְרֻבִּים ושִׁבְתּוּ בְשָׁלוֹם".

מוצאי שבת: המנהג הנפוץ הוא שהאבל מתפלל במוצאי שבת בביתו, ולאחר זמן יציאת השבת [סמוך לתפילת ערבית], האבל אומר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", וחולץ את נעליו ומחליף לבגדיו הקרועים, ולאחמ"כ מתפללים ערבית. האבל לא יאמר את הפס' "ויהי נועם", אלא יתחיל מ-"יושב בסתר".

האבל יכול להבדיל ולהוציא אחרים, אך לא יאמר את הפסוקים לפני ההבדלה אלא יתחיל מברכת בורא פרי הגפן, ויברך את כל הברכות כרגיל. כמו כן האבל אינו אומר "ויתן לך", וכן אינו מקדש את הלבנה, אלא אם כן יעבור זמנה לפני שהשבעה תיגמר, שאז עליו לומר קידוש לבנה עם "שלום עליכם" ושאר המזמורים כרגיל [ואם יכול לקדש בתוך ביתו, אפי' ביחידות, יעשה כן].

4 – דיני קימה מהשבעה ביום חול:

ביום השביעי של השבעה, לאחר תפילת שחרית, המתפללים (אם ישנם) מנחמים את האבלים, ולאחמ"כ הם מקימים את האבלים.

לבני אשכנז מספיק שיאמרו לאבלים "קומו", ובני ספרד נוהגים להקים בנוסח הבא: אומרים צידוק הדין, ולאחמ"כ אומרים את הפסוקים הבאים (ישעיהו פרק ס פסוק כ ופרק סו פסוק יג) "לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי השם יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ. וכתיב כְּאִישׁ אֲשֶׁר אִמּוֹ תְּנַחֲמֶנּוּ כֵּן אָנֹכִי אֲנַחֶמְכֶם וּבִירוּשָׁלִַיִם תְּנֻחָמוּ".

אם היום השביעי חל בשבת, האזן לשלוחת אבלות בשבת.

אם היום השביעי חל בראש חודש, מקימים את האבל לאחר חזרת הש"ץ של תפילת שחרית, כדי שהוא יוכל לומר הלל עם הציבור.

נוהגים לעלות לקבר לאחר שהאבלים קמו מאבלותם.

לאחר קימת האבלים [אפי' לפני העלייה לקבר] או בשבת [לאחר תפילת שחרית, או לאחר שניחמו אותם בלשון "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא"], מסתיימים כל דיני האבילות של השבעה, ומתחילים לנהוג את דיני האבילות של השלושים (המבוארים בשלוחת דיני שלושים בתפריט הקודם). ולכן מיד מותר לשבת על כסא כרגיל, ולפשוט את הבגדים הקרועים, וללבוש בגדים שמותר ללבוש בשלושים.

5 – דיני קימה מהשבעה בשבת:

אם היום השביעי של האבלות חל בשבת, כיון שאינו יושב על הרצפה לא מקימים את האבל על ידי אמירת "קומו", אלא האבלות מסתיימת מאליה לאחר סיום התפילה בבוקר, ומאז האבל מותר בכל האיסורים האסורים רק בשבעה, כגון תלמוד תורה וכו'. ולכן האבל אינו עולה לתורה בשחרית [כיון שאז האבלות עדיין לא הסתיימה], אך הוא עולה לתורה במנחה, וכך המנהג הנפוץ אצל האשכנזים וחלק מהספרדים.

אך ישנה אפשרות שהאבלות תסתיים עוד לפני סיום התפילה בבוקר, והיא על ידי ניחום האבלים באמירת "שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבוא", או על ידי אמירת הפסוקים שנוהגים הספרדים לומר בקימה מאבלות [לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וכו'], ובזה מסתיימת האבלות, ואז האבל רשאי לעלות לתורה גם בשחרית, וכך נוהגים חלק מהספרדים.

כאשר השבעה מסתיימת בשבת, עדיף שיקרא שנים מקרא ואחד תרגום רק לאחר התפילה [לפני שאוכל סעודת שבת, אך קידוש ומיני מזונות יכול לאכול עוד לפני שסיים לקרוא שמו"ת].

6 – שלושים [דינים כלליים]:

הדברים האסורים לאחר השבעה, כל שלושים יום מהקבורה – תספורת, נטילת ציפורניים, שמחה ומוזיקה והשתתפות באירועי חתונה ושבע ברכות ושאר סעודות מרעים (בשאר סעודות המצוה כגון בר מצווה, ברית, וסיום – מותר להשתתף, אך לבני אשכנז אם הסעודה אינה בבית האבל – אסור לאכול שם, אא"כ זוהי סעודת סיום שהאבל סיים בעצמו שבה מותר לאכול), אחרים אסורים לשאול בשלומו, ומשנה את מקומו בבית הכנסת. כל הדינים הללו הם בין לבני אשכנז ובין לבני ספרד.

בנוסף, בני אשכנז נהגו גם איסור בלבישת בגדים מכובסים וכן בלבישת בגדי שבת בימות החול, וכן נהגו איסור רחיצה במים חמים (אבל במים פושרים שאין נהנים מהחום – אפשר להקל בארץ ובמקומות החמים). רוב בני ספרד לא נהגו איסורים אלו.

בנוסף, בני אשכנז נהגו איסור בלבישת בגדים חדשים, וכן נהגו רבים מבני ספרד, אך קניית בגדים חדשים מותרת. בגד חדש שלבשו אחר למשך זמן ארוך והכל לפי העניין – מותר לאבל ללובשו.

7 – דיני שבתות שבתוך השלושים:

הדינים הנוהגים בשלושים נוהגים גם בערבי שבתות שבתוך השלושים, ולכן אסור להסתפר ולהתגלח, וכן לקצוץ ציפורניים לכבוד שבת.

לעניין רחיצה בערב שבת שבתוך השלושים: בני אשכנז שנהגו איסור רחיצה בשלושים אסורים לרחוץ גם בערב שבת במים חמים, אבל לחפוף את הראש במים חמים [למי שמנהגו בכך כל ערב שבת] – מותר. כמו כן, בארץ ישראל ובמקומות החמים אפשר להקל לרחוץ את כל הגוף במים פושרים שאין נהנים מהחום, כמו בכל השבוע. במקומות שיש בהם ריבוי זיעה וסובל מזה – אם לא די לרחוץ בצונן, אפשר אף במים חמים ובסבון, לפי הצורך בלבד. רוב בני ספרד לא נהגו איסור רחיצה בשלושים כלל.

לעניין טבילה – יש לטבול במקווה צונן. ואם יש רק מקווה חם, יכול לטבול בו, אם רגיל לטבול במקווה חם בכל ערב שבת.

בשבתות שבתוך השלושים נוהגים איסור בדברים שבצינעא אך לא בדברים שבפרהסיא, וכגון איסור רחיצה וכד'.

אמנם, אם היום השלושים חל בשבת, גם האשכנזים מותרים להתרחץ בערב שבת במים חמים כרגיל. אולם בקציצת ציפורניים ובתספורת [המותרת לאחר השלושים, כפי הפרטים המבוארים בשלוחת דיני י"ב חודש בתפריט הקודם], אין להקל בהם לכתחילה.

8 – י"ב חודש:

הדברים האסורים לאחר השלושים באבילות על אביו ואמו, כל י"ב חודש (באבילות על שאר קרובים אין דיני י"ב חודש) – שמחה ומוזיקה והשתתפות באירועי חתונה ושבע ברכות ושאר סעודות מרעים (בשאר סעודות המצוה כגון בר מצווה, ברית, וסיום – מותר להשתתף, אך לבני אשכנז אם הסעודה אינה בבית האבל – אסור לאכול שם, אא"כ זוהי סעודת סיום שהאבל סיים בעצמו שבה מותר לאכול), וכן אחרים אסורים לשאול בשלומו, וצריך לשנות את מקומו בבית הכנסת, כל הדינים הללו הם בין לבני ספרד ובין לבני אשכנז.

בנוסף, בני אשכנז נהגו איסור בלבישת בגדים חדשים, וכן נהגו רבים מבני ספרד, אך קניית בגדים חדשים מותרת. בגד חדש שלבשו אחר למשך זמן ארוך והכל לפי העניין – מותר לאבל ללובשו.

ובנוסף, בני אשכנז נהגו איסור אף בלבישת בגדי שבת בימות החול, ובזה רוב בני ספרד לא נהגו איסור.

איסור תספורת הראש לכל העדות נוהג מעיקר הדין לאחר השלושים יום עד שיגערו בו ויאמרו לו 'שיערך מגודל', אך רבים מהאשכנזים נהגו איסור למשך שלושה חודשים מהפטירה, וכן במהלך השנה יסתפר רק פעם בשלושה חודשים.

גילוח הזקן – מותר לכל העדות לאחר תפילת שחרית ביום השלושים.