הדינים בקצרה
התענית מתחילה בעלות השחר השני
למרות שלדעת הזוהר אין לאכול כלל בליל התענית אחר שישן שנת קבע על מטתו, מ"מ לדעת השו"ע מי שהתנה לפני לכתו לישון שבדעתו לאכול כשיקום, יכול לאכול עד שעה זו. מי שלא התנה – יכול לשתות, אך לא לאכול, ולבני ספרד אף לא ישתה בלא תנאי.
דיני אכילה לאחר קימה מהשינה בהרחבה
א. אף שהתענית מתחילה בזמן עלות השחר, אם ישן שנת קבע, השינה נחשבת כקבלת תענית ואסור לאכול לאחר שקם מהשינה אף אם קם באמצע הלילה. אך שנת עראי אינה נחשבת כקבלת תענית, ואם התעורר קודם עלות השחר לאחר שנת עראי, מותר לו לאכול.
ב. אם התנה קודם השינה שיוכל לאכול לאחר שיקום משנתו, מותר לו לאכול עד עלות השחר (יש לציין שעפ"י הזוהר אף בכל לילות השנה, אין לאדם לאכול לאחר שקם משנתו באמצע הלילה [לאחר חצות]. אך מי שאם לא יאכל יהיה קשה לו הצום, או שלא יוכל ללמוד טוב, מותר לו לאכול כעיקר הדין עד עלות השחר. שתיה מותרת גם לפי הזוהר).
ג. מי שדרכו לישון בתחילת הלילה, ואח"כ לקום ולאכול, אין השינה נחשבת כקבלת תענית, ומותר לו לאכול לאחר שקם משנתו.
ד. אם נרדם וישן אפילו שישן שנת קבע באמצע סעודתו, מותר לו להמשיך לאכול [והמחמיר על עצמו בזה קדוש יאמר לו].
ה. לגבי שתיה לאחר שינה בליל הצום – מותר לשתות את כל המשקים אף אם לא התנה לפני השינה, אך לכתחילה יש להתנות לפני השינה [ולספרדים הנוהגים כדעת השו"ע אסור לשתות אם לא התנה].
ו. כאשר אדם קם באמצע הלילה, באופן שמותר לו לאכול, יכול לאכול ולשתות ללא הגבלה עד עלות השחר.