1 – דיני הרואה ימים ונהרות

הרואה את הים התיכון, או את ים סוף, או את הכנרת – מברך 'עושה מעשה בראשית'. ובתנאי שלא ראה את הים במשך שלושים יום, אך אם ראה אינו מברך, ואף שלא בירך בשעת הראיה הראשונה. ולכן אם ראה את הכנרת, בין בירך ובין אם לא, אינו מברך שוב על הים התיכון בתוך שלושים יום, וכן להפך.

הרואה את ים המלח אינו מברך כיון שיש ספק האם נוצר בעת בריאת העולם, או שנוצר רק בשעת הפיכת סדום כאשר אשת לוט הפכה לנציב מלח (והם שני פירושים ברש"י בראשית פרק יד'). הרוצה לברך – יסתכל על מדבר יהודה ואז יוכל לברך ולפטור את שניהם – את המדבר ואת הים, מפני שעל שניהם מברכים 'עושה מעשה בראשית'.

צריך לראות את הים בצורה ברורה כדי לברך אך אם רואהו מרחוק כמו שרואים ממקומות גבוהים בבני ברק לא מברכים. הרואה את הים ממטוס מברך.

על הירדן אין מברכים 'עושה מעשה בראשית' כיון שיש חשש שהוסט ממסלולו במשך השנים ואינו זורם במקום בו נוצר בעת בריאת העולם.

2 – דיני הרואה הרים ומדברות

על הרים וגבעות אין מברכים 'עושה מעשה בראשית' אלא על הר גבוה מאד שנפש האדם מתפעלת בראייתו, כגון הרי האלפים וכדו'. על החרמון מסתבר שמברכים גם כן.

הרואה מדבר מברך 'עושה מעשה בראשית', ולכן הרואה את מדבר יהודה או את מדבר סיני או את מדבר סהרה, יברך 'עושה מעשה בראשית', ובתנאי שלא ראה מדבר בשלושים הימים האחרונים.