שלוחה 334 משלוח מנות

 פרטי הדין, ומה מוגדר שתי מנות

חייב אדם לשלוח לחבירו משלוח מנות אחד שיש בתוכו שני מיני מאכלים, או שני מיני משקים, או מאכל אחד ומשקה אחד.

משלוח מנות צריך לתת דווקא מיני מאכל או משקה, ולא בגדים וחפצים. ובבשר חי שאינו מבושל, נחלקו הפוסקים אם יוצאים בו ידי חובה, ולכן יש להקפיד לתת מאכל שראוי לאוכלו כמות שהוא.

שתי חתיכות בשר משני טעמים שונים, כגון מבושל וצלוי נחשבים לשני מינים, למשלוח מנות. אך אם חותך בשר אחד לשתי חתיכות, יש לחוש שהן נחשבות למנה אחת.

שני מיני חטיפים נחשבים לשתי מנות.

שני סוגי בקבוקי יין נחשבים שני מינים, וכן שני סוגי מיצים [אבל לא מים].

אין צריך לשלוח שני מינים מברכות שונות, ורבים טועים בזה.

שיעור כל מנה במשלוח מנות: די ברביעית יין או רביעית שאר משקים, וכן די בפרי אחד או פרוסת עוגה, מפני שכל אלו נחשבים מנה, כפי מה שרגילים לכבד אורח. אך עשיר, נכון שיזהר לכתחילה ליתן כפי הראוי לו. וכן נכון שהנותן לעשיר יזהר לכתחילה ליתן כפי הראוי לו.

להלכה נפסק שלא צריך שליח למשלוח מנות, ואפשר לתת בין בעצמו ובין ע"י שליח. הנותן ע"י שליח, למעשה יש להקל שאינו צריך לברר שהשליח אכן נתן.

אף שיש המקפידים שלא לתת את שתי המנות בכלי אחד, העיקר להלכה שלא צריך לתת את המשלוח מנות בכלים נפרדים, אלא אפשר לתת גם בכלי אחד.

טוב לתת את שתי המנות בבת אחת, אך אף אם נתן מנה אחת, ולאחר זמן נתן את המנה השנייה, יצא יד"ח.

חיוב נשים, ילדים ובחורים במשלוח מנות

לדעת רוב הפוסקים נשים חייבות במשלוח מנות. ולגבי ילדים שהגיעו לגיל חינוך, נחלקו האחרונים אם יש לחנכם לזה. ובחורים – אף שסמוכים על שולחן אביהם, יש להחמיר שיתנו משלוח מנות.

לכתחילה יש להחמיר שגם האשה ושאר בני הבית ייקחו ויתנו את המשלוח מנות בעצמם [או ע"י שליח]. ונראה שאינם צריכים לזכות במנות לפני שהם נותנים, מפני שעיקר המצוה היא להעמיד מנות למקבלים.

למי אפשר לשלוח משלוח מנות

יש להסתפק האם יוצאים יד"ח במשלוח מנות לקטן, ולהלכה נראה שיוצאים.

בן השולח לאביו ולהיפך [כשהוא סמוך על שולחן אביו יש בזה פרטים רבים], ותלמיד השולח לרבו ולהיפך, יוצאים בנתינה זו ידי חובת מצות משלוח מנות.

שני בחורי ישיבה יכולים להחליף את ארוחתם זה עם זה, ויוצאים בזה ידי חובת משלוח מנות. וה"ה בשני אחים הסמוכים על שולחן אביהם.

המחזיר משלוח מנות למי שכבר קיבל ממנו, אף שיש המחמירים שלא יוצא ידי חובה, להלכה נפסק שיוצא בכך ידי חובה.

לכתחילה בן כרך ייתן לבן כרך, ובן פרזים ייתן לבן פרזים.

אדם ששלח משלוח מנות לאדם שלא יכול לאכול את המשלוח [וכגון שנתן לאדם הסובל מסכרת או מצליאק מאכלים שאינו יכול לאכול, או שנתן לאדם בשרי סמוך לצאת היום משלוח מנות חלבי, או שנתן מאכל בכשרות שהמקבל לא אוכל], בכל האופנים הללו יצא ידי חובה, כיוון שיש כאן ריבוי אהבה, וכן מפני שיכול להעביר את המנות לבני משפחתו, אך לכתחילה נכון להביא דברים שהמקבל יכול לאכול.