אופן הנחת העירוב, ומתי יש לאכלו

א. לכתחילה יש להניח את העירוב בערב יום טוב [לפני הדלקת נרות יו"ט]. את העירוב עושים על תבשיל שמלפתים בו את הפת, והמנהג הנפוץ הוא לעשותו על ביצה [לפרטים נוספים באלו תבשילים אפשר לערב, האזן לשלוחה המיועדת בתפריט הקודם]. לכתחילה יש לבשל את התבשיל בערב יו"ט, ולא לפני כן [אך אין זה מעכב]. מצוה מן המובחר לערב על תבשיל שהתבשל לשם העירוב [כלומר, שבשעת הבישול חשב שישתמש בחלק מהתבשילים לעירוב. פרטים נוספים בדין זה, התבארו בסוף השלוחה].

ב. מי שאופה מיו"ט לשבת, צריך לעשות את העירוב גם על פת [לכתחילה על כביצה פת, ולכל הפחות כזית, והידור מצוה שיהיה פת שלמה]. אך מי שלא אופה מיו"ט לשבת, מספיק שיעשה עירוב על תבשיל בלבד [דהיינו ביצה, כפי שנתבאר]. ורבים נוהגים בכל אופן לעשות גם על פת.

ג. אופן הנחת העירוב: מחזיק את העירוב בידו, ומברך בשם ומלכות "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצות עירוב", ולאחמ"כ אומר את נוסח העירוב. יודגש – לא בכל האופנים צריך לברך על העירוב, וכפי שיתבאר להלן.

ד. נוסח העירוב המקובל בהדין עירובא, יהא שרא לנא, לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי שרגא ולמעבד כל צרכנא מיומא טבא לשבתא, לנא ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת. ביאור הנוסח: בזה העירוב, יהיה מותר לנו, לאפות ולבשל ולהטמין, ולהדליק נר, ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת, לנו ולכל ישראל הדרים בעיר זו.

ה. העירוב מועיל לו ולבני ביתו, ואין צריך לזכותו להם או לאחרים, אלא די באמירת הברכה והנוסח הנ"ל. אמנם מארח המניח עירוב גם עבור אורחיו, צריך לזכותו להם על ידי אחר,וכפי שיתבאר להלן.

ו. לכתחילה יש להקפיד שהעירוב תבשילין יהיה בתוך התחום שבו האדם יהיה בחג, ולכן הנוסע חוץ לעירו יעשה את העירוב תבשילין במקום שבו יהיה בחג, או שייקח את העירוב תבשילין איתו [ובדיעבד מועיל, אף אם לא לקחו עמו].

ז. העירוב צריך להיות קיים עד לאחר שגומר לעשות את המלאכות לשבת, והדליק נרות שבת.

ח. לכתחילה יש לאכול את העירוב בשבת [אך לא לפני]. מי שבדרך כלל מברך בסעודות שבת על שתי כיכרות ובוצע את שתיהן – יאכל את העירוב בליל שבת, אך מי שבוצע רק ככר אחת – ישתמש בעירוב כלחם משנה בסעודת הלילה והיום, ויאכלנו בסעודה שלישית.

האופנים שבהם אפשר לברך על העירוב

כדי שיהיה אפשר לברך על עירוב תבשילין צריך שיעשה ביו"ט מלאכה ודאית, ואפילו היא אסורה מדרבנן – די בכך.

ובאופנים אלו אדם עושה מלאכה ודאית, ועליו להניח עירוב תבשילין בברכה:

[א] אם מניח סיר ובו אוכל לא מבושל ומבשלו מיו"ט לשבת על אש מגולה או מכוסה או על פלטה חשמלית.

[ב] המניח סיר ובו מים לא מבושלים על אש מגולה או מכוסה או על פלטה חשמלית.

[ג] המחמם מאכלים מבושלים על אש גלויה או על פח ('בלעך') [לא בפלטה חשמלית].

[ד] הכנת תה בכלי ראשון.

ובאופנים אלו יש להניח עירוב תבשילין ללא ברכה:

[א] להדלקת נרות.

[ב] המחמם מאכלים מבושלים על פלטה – בין יבש בין לח – ואף שנצטנן.

[ג] קילוף ביצים ופירות עבור שבת.

דיני זיכוי העירוב לאחרים [וכן דין זוג נשוי המתארח, ודין בחורי ישיבה]

א. העירוב מועיל לו ולבני ביתו, ואין צריך לזכות להם או לאחרים, אלא די באמירת הברכה והנוסח. אמנם גדול העיר המניח עירוב לבני העיר, וכן מארח המזכה לאורחו, צריך לזכות להם על ידי אחר, וכדלקמן.

ב. מי שמתארח בשבת [לאכילה או לשינה או לשניהם, ואף זוג נשוי המתארח אצל הוריו], יש לפניו כמה אפשרויות:

[1] האורח יניח בעצמו עירוב תבשילין בערב יו"ט, מבלי לברך [כיון שיש צד שיוצא בעירוב של בעה"ב].

[2] המארח יְזַכה לאורח את העירוב ע"י אדם אחר [ויעשה זאת לפני שהניח את העירוב ובירך], דהיינו שאותו אדם יגביה את העירוב טפח [לכתחילה צריך שיזכה ע"י אדם שאינו מבני ביתו, כגון שכן. ובשעת הדחק אפשר גם ע"י אשתו או בני ביתו].

[3] אם האורח מגיע לבית המארח לפני כניסת יו"ט, האורח יגביה בעצמו את העירוב של מארחו [ויעשה זאת לפני שהמארח הניח את העירוב] ויעָשה שותף בו, ואז המארח יאמר על המאכל את נוסח העירוב.

ג. בחורי ישיבה [אם מבשלים או מדליקים נרות] יכוונו לסמוך על עירוב התבשילין שעושה הנהלת הישיבה, ומי שמניח את העירוב יזכהו עבור כל אחד ואחד מבני הישיבה [ואף אם לא זיכהו עבור בני הישיבה, יש לצדד שמועיל].

ד. השוהים בבית מלון יוצאים בעירוב תבשילין שעושה המשגיח במלון, ומזכה ע"י אחר [כנ"ל] עבור כל האורחים.

המלאכות וההכנות שהעירוב תבשילין מתיר

א. יודגש שגם מי שאינו מבשל ולא עושה שום מלאכה מיו"ט לשבת, צריך להניח עירוב תבשילין כדי שיוכל להדליק נרות שבת, אך באופן זה לא יברך על העירוב.

ב. יש להקפיד לבשל ביום שישי בזמן שיוכל להנות ממנו ביו"ט [ועכ"פ שיהיה ראוי לאכילה בשעת הדחק]. ונראה שגם שאר ההכנות שהותרו לעשות מיו"ט לשבת וכדלהלן [אף שהם אסורים רק מדרבנן], יש לעשותם גם כן בזמן שיוכל להנות מהם ביו"ט. אמנם בשעת הדחק אפשר לבשל סמוך לשקיעה.

ג. עפ"י האמור לעיל נמצא שנכון להדיח את הכלים מיו"ט לשבת, כל עוד יש שהות ביום לאכול בהם. כמו כן יש להוציא את המאכלים המבושלים מההקפאה, בזמן שיוכל להנות מהם ביו"ט.

ד. בענין הכנות שאינן קשורות לצרכי הסעודה – נחלקו הפוסקים בדבר, ולמעשה אף שמן הדין יש להקל שמותר לעשותן מיו"ט לשבת [עכ"פ באופן שהניח עירוב תבשילין], נכון להחמיר שאף אם הניח עירוב תבשילין לא יעשה הכנות שאינן קשורות לאכילה מיו"ט לשבת, אלא אם כן ישתמש בהן ביו"ט עצמו.

ה. עפ"י האמור לעיל נמצא שנכון להחמיר שלא לקפל את הטלית מיו"ט לשבת, וכן לא לגלול את הספר תורה מיו"ט לשבת. אך אם קורא ביו"ט עצמו במקום שאליו גולל – מותר.

ו. בעניין סידור הבית מיו"ט לשבת – אם הניח עירוב תבשילין, מותר לסדר בזמן שיוכל להנות מהסידור ביו"ט, ובשעת הדחק מותר גם סמוך לשקיעה, אך נכון להחמיר לסדר בעוד היום גדול [היינו, כמה שעות לפני כניסת שבת, כדי שלא יהיה ניכר שעושה כן לכבוד שבת].

יצוין כי באופנים שעושה פעולות לצורך אותו יום ממש, אין בזה איסור הכנה כלל [אפילו למי שלא הניח עירוב תבשילין]. ומטעם זה אם אי הסדר בבית מפריע לו כבר כעת, וכגון שמגיעים אליו אורחים לפני השקיעה, מותר לסדר את הבית וכן להדיח כלים סמוך לשקיעה, ואין בזה משום הכנה, מפני שנחשב שעושה כן עבור יום זה.

ז. בענין הוצאה מיו"ט עבור שבת: אם הניח עירוב תבשילין, מותר להוציא אוכל [ואף בגדים, ושאר חפצים] מרשות לרשות ביו"ט לצורך שבת, ונכון שיוציא בזמן שיוכל להנות מהם ביו"ט. ויש להקל להוציא גם בגדי שינה וכד' [אף שלא ייהנה מהם ביו"ט]. אולם אם משתמש בחלק מהדברים שהוציא ביו"ט עצמו, אף שחלק מהדברים הוצאו רק עבור שבת – מותר [אף ללא עירוב תבשילין], כיון שאין איסור הוצאה והכנה כאשר הכל נעשה בפעולה אחת, וכגון שמכניס לשקית אחת את הנצרך ליו"ט ואת הנצרך לשבת.

פרטי דינים בענין הכנת התבשיל והפת לעירוב

א. את העירוב תבשילין עושים על תבשיל שמלפתים בו את הפת.

ב. שיעור התבשיל הוא לכה"פ כזית, ואפשר לצרף כמה חתיכות, ויש נוהגים כביצה. ונראה שמשקה שיעורו ברביעית. משום הידור מצווה יקח חתיכת מאכל חשובה.

ג. המנהג הנפוץ הוא להשתמש בביצה כתבשיל לעירוב תבשילין [ויש עושים על חתיכה חשובה של בשר או דג, ויש עושים על ביצה ודג יחד]. בהמשך השלוחה נפרט עוד בעניין התבשילים שאפשר לערב בהם.

ד. מצוה מן המובחר לערב על תבשיל שהתבשל לשם העירוב, ויש בזה ג' דרגות, ונפרטם לפי סדר הידורם:

[א (מצוה מן המובחר)] חשב בשעת הבישול להשתמש בחלק מהתבשילים לעירוב. [ב (הבה"ל צידד שהוא גם בגדר מצוה מן המובחר)] לא חשב על כך, אך לוקח מהאוכל שהכינו עבור שבת. [ג] לוקח תבשיל סתם, שלא התבשל עבור שבת.

ה. לכתחילה יש לבשל את התבשיל בערב יו"ט ולא לפני כן, אך אין זה מעכב.

ו. מי שאופה מיו"ט לשבת, צריך לעשות את העירוב גם על כזית פת, ולכתחילה על כביצה פת, והידור מצוה שיהיה פת שלמה.

אבל מי שלא אופה מיו"ט לשבת, מספיק שיעשה עירוב על תבשיל [דהיינו ביצה וכנ"ל], ויאמר את נוסח העירוב [ורבים נוהגים בכל אופן לעשות גם על פת].

ז. כמה פרטי דינים בעניין התבשיל המועיל לעירוב תבשילין: מערבים רק בתבשיל שמלפתים בו את הפת, וכגון טונה, אך תבשיל שאין מלפתים בו את הפת, אין מערבים בו, וכגון אורז, אטריות וקומפוט, שהדרך לאוכלם בפנ"ע ולא עם פת. תבשיל שנאכל עם פת רק בצורת ממרח – נחשב כדבר שמלפתים בו את הפת.

תבשיל שבצורות הכנה מסוימות אוכלים עם פת ובצורות הכנה אחרות לא אוכלים עם פת – לכאורה נראה שאפשר לערב בו רק כשהוא עשוי בצורת ההכנה בה אוכלים עם פת. וכגון חומוס [ארבעס] – א"א לערב בו, אך בממרח חומוס או בפאלפל העשוי מחומוס – אפשר לערב. וכן תפוח אדמה – א"א לערב בו, אבל צ'יפס מטוגן – אפשר לערב בו.

ביצה – נחשבת תבשיל שרגילים ללפת בו את הפת אף בימינו, שהרי שמים ביצים בלחם. גם דגים – רגילים לאכול אותם עם פת, כמצוי בסעודות שבת וכדומה. בשר – בימינו אנשים לא כ"כ רגילים לאכול את הבשר עם לחם, אמנם נראה שאעפ"כ הוא נחשב דבר שמלפתים בו את הפת, מפני שראוי ללפת בו את הפת, שהרי אם יאכלו רק פת ובשר, ילפתו בו את הפת. וכן מצוי בזמננו צורות הכנת בשר שבהן הוא נאכל עם פת (אמנם לעיל נתבאר שלטעם זה נראה לכא' שאפשר לערב רק בצורות הכנה אלו שבהן הוא נאכל עם פת) [ויל"ע האם די בזה שנאכל בסעודת פת, ואכמ"ל].

ח. כיצד מבשלים את התבשיל: התבשיל שמערבים בו מועיל בין אם נתבשל באש, בין בחשמל, בין באינדוקציה [תולדת חמה], בין ע"י פיסטור [כגון גבינה וחלב], בין צלוי, בין אפוי, בין מעושן ובין מטוגן.

כבוש דינו כמבושל [ולכן אפשר לערב על מלפפון חמוץ], אבל מליחה אין דינה כבישול [ולכן א"א לערב על דג מלוח. אולם בזמננו דגים מלוחים בדר"כ כבושים ואפשר לערב בהם].

ט. תבשיל ופת קפואים: אפשר לעשות עליהם עירוב תבשילין.