אע"פ שקריאת המגילה היא מצוות עשה שהזמן גרמא, נשים חייבות בה שאף הן היו באותו הנס.
בעניין הברכה שלפני הקריאה: הקורא לנשים [לאחר שכבר יצא ידי חובה] תברכנה הן 'לשמוע מקרא מגילה'. ואפשר שאחת מהן תברך ותוציא את כולן, ואין עדיפות בזה. ויש נוהגים שהקורא מברך עבורן 'לשמוע מקרא מגילה'.
ולספרדים – הדין כנ"ל, אך נוסח הברכה הוא "על מקרא מגילה" כמו בקריאה לגברים. ויש הנוהגות שלא תברכנה כלל וגם לא יברכו להן.
בעניין ברכת "הרב את ריבנו" שלאחר הקריאה: מברכים ברכה זו דווקא כשקוראים בציבור, אך כשקורא ביחיד נחלקו הפוסקים אם מברך, ולהלכה אין מברכין אותה ביחיד. הקורא לנשים, אפי' לנשים רבות – דינן כיחיד ואינו מברך כלל לאחר המגילה [והמיקל לברך, אין למחות בידו, ובפרט בעשר נשים].
בעניין ישיבת הבעל קורא בשעת הקריאה: הקורא ליחיד יכול לשבת בשעת הקריאה, וקריאה לנשים דינה כקריאה ליחיד, אפי' אם יש שם נשים רבות. להלן סדר העדיפויות לשמיעת המגילה לנשים: [א] ישמעו מעזרת נשים את הקריאה לגברים שבזמן התפילה [כשאין רעש בבית הכנסת, ואפשר לשמוע]. [ב] מנין נשים. [ג] בביתם.