פרטי ודיני המנהג

א. אכילת הסימנים בראש השנה נהוגה בלילה הראשון, ויש נוהגים לאכול אף בלילה השני, ויש הנוהגים לאכול את הסימנים גם בסעודת היום.

ב. מי שחושש מכשרות הסימנים [או שאינו אוכלם מסיבה אחרת], יכול לומר את תפילת ה"יהי רצון" בראיה בלבד.

ג. עדיף לאכול את הסימנים בתוך הסעודה לאחר ברכת המוציא, ויש הנוהגים לאוכלם לאחר הקידוש.

ד. האוכלים את הסימנים בתוך הסעודה לאחר ברכת המוציא, יש מן הסימנים שברכתם 'אדמה' שיש ספק אם מברכים עליהם בתוך הסעודה, ולכן עדיף לפטור אותם בברכה על מין שוודאי צריך לברך עליו בתוך הסעודה כגון בננה וכדו'.

ה. מברכים תחילה 'בורא פרי העץ' על התמר, שהוא קודם לרימון ולשאר הפירות, ולאחר מכן אוכלים את הסימנים המבוארים בגמ' (כריתות ו.) ובשו"ע (סי' תקפג).

ו. מן הדין אין סדר לאכילת הסימנים [לאחר ברכת התמר], ובגמ' ובשו"ע הנ"ל לא הוזכר סדר מסוים באכילתם, אך בכה"ח כתב להקדים לאכול את התמר כדי לברך עליו 'העץ', ואח"כ לאכול מאכל שברכתו 'אדמה', ואח"כ לאכול הסימנים בסדר הזה: סלקא, כרתי, תמר, קרא, רוביא, רימון, ראש כבש, תפוח בדבש.

ז. אם אוכל פרי לראשונה [כגון שטרם אכל רימון העונה], יברך עליו 'שהחיינו'. יש אומרים שיותר טוב להביא את הפרי החדש לשולחן לאחר הקידוש, כדי שלא ייפטר בברכת שהחיינו של הקידוש, ויברכו עליו ברכת שהחיינו נוספת.

ח. את ה'יהי רצון' שקודם אכילת הסימנים אומרים קודם האכילה, ואם זה הסימנים שמברכים עליהם, יאמר את ה'יהי רצון' לאחר שאכל מעט.

ט. במשנ"ב כתב לומר את ה'יהי רצון' עם שם השם, ומקורו מדברי הראשונים, אך רבים נוהגים לאומרו ללא שם השם.

זיהוי הסימנים ואופן בדיקתם מתולעים

לסימן סילקא נוהגים לאכול –

סלק אדום – בדרך כלל בחזקת נקי. כדאי בכל אופן לבדוק שאין חורים בסלק, ולפרוס לפרוסות לרוחב ולראות שאין בהן מחילות [אפשר לבדוק אף לאחר בישול].

ויש הנוהגים לאכול עלי סלקא [מנגולד] – יש לאכול עלים מגידול בכשרות מהודרת בלבד. לפני השימוש – להפריד את העלים, להשרותם במי ניקוי 5 דקות ולשטוף. אין להשתמש בעלים מגידול רגיל כיון שהם נגועים מאד בחרקים.

לסימן כרתי נוהגים לאכול לוף – יש להשתמש בלוף מגידול מהודר. יש להפריד את העלים, להשרותם במי סבון 5 דקות, ולשטוף היטב בזרם מים. כמו"כ יש לחצות את החלק המרכזי הלבן של הכרתי לכל ארכו, להפריד את כל השכבות, ולהשרותם במי סבון 3 דקות.

אם אין אפשרות להשיג לוף מגידול מיוחד, ישתמש בלוף רגיל, עפ"י ההוראות הבאות: 1. ראוי לא להשתמש בעלים הירוקים העליונים, ועוד 5 ס"מ מהחלק הלבן [בגודל כ-3 אצבעות]. 2. להוריד ולא להשתמש בגלדים הרפויים החיצוניים [כ-3 גלדים]. 3. חובה להפריד את העלים אחד אחד, ולהשרותם במי סבון כ-5 דק', ולשטפם תחת זרם מים, ולבדוק מול האור שאין חרקים קטנים בצבע חום/בהיר, צהוב בהיר.

לסימן רוביא נוהגים לאכול לוביא –

רוביא טריה – יש לשטוף את התרמילים בזרם מים חזק. כל מקום שנמצא בו נקב יש לפתוח את התרמילים ולבדוק שאין בו נגיעות.

רוביא יבשה (מין שעועית) – או להרתיחם במים בכמות של פי 3 מהרוביא, ולאחמ"כ להמתין שלוש שעות, או להשרותם במי ברז [בכמות פי 3, כנ"ל] 8 שעות. בכל מקרה יש לבסוף לבדוק אם יש כתמים כהים שהם סימן לחרקים, ואז לקלף ולבדוק אם יש חרק.

שאר הסימנים –

תמרים – תמר לח בחזקת נקי. תמר יבש – יש לחצות את התמר לשניים ולבדקו היטב מול האור. אם נמצאה נגיעות – אין לאוכלו.

קרא – שהיא דלעת או מין הדומה לה – בחזקת נקי, מספיק לשטפו או לקלפו.

רימון [מגידול מסחרי] ותפוח – כל אלו בחזקת נקיים. יש לשטוף את הקליפה החיצונית לפני האכילה, ובשעת פתיחת הפרי לראות שהוא טרי ונקי.

האוכלים ראש דג – יש לקנות ראשים של דגי בריכה [קרפיון, בורי וכסיף] בהכשר מהודר שהם בחזקת נקיים. בראש דג סלמון עלול להיות בין הזימים טפילים חומים, ויש להסירם [וזה קיים גם בדגים שהם תחת השגחה מהודרת, ויש לברר אצל ההשגחה]. ראשי דגים אחרים בחזקת נקיים.

דבש איכותי בכשרות טובה הינו בחזקת נקי ומסונן.