בס"ד כסלו תשפ"ד
כאשר הבחור החשוב משה מרציאנו ני״ו אשר שוקד על התורה ועל העבודה בשקידה רבה ונפלאה, מוציא קונטרס ״דברי משה״ על מסכת גיטין, אכתוב הערה בעניין עד אחד אם הוא נאמן במקום דאיתחזק איסורא (יבמות פח' גיטין ב' קידושין סה') ויש בזה מחלוקת ראשונים להלכה ואכתוב בזה כמה הערות.
דעת הרמב"ן (קידושין סה') שעד אחד נאמן רק כנגד חזקת התר אבל נגד חזקת איסור נאמן רק אם הבעלים שותקים ויש נידון האם הביאור הוא שחזקת התר אינו נחשב חזקה כי היתר אינו אלא שלילת האיסור ואינו דין שחל על החפץ אך מאידך מצינו נשחטה הרי היא בחזקת היתר (חולין ט') אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת (יבמות ל') הרי מבואר שיש חזקת היתר וצ"ע
ויש נידון האם מועיל עד אחד נגד רוב כי הרי רובא וחזקה רובא עדיף (קידושין פ') ואם עד אחד לא מועיל נגד חזקה לא יועיל נגד רוב ונחלקו בזה האחרונים שדעת הפרי מגדים [יו"ד סי' לט'] שעד אחד לא נאמן נגד רוב וכן דעת הטורי אבן בר"ה [כא']
אך דעת רבים מהאחרונים שמועיל ע"א נגד רוב ונאמרו בדבר כמה ביאורים א] הפני יהושע (קידושין סג') כתב שעד אחד נאמן נגד רוב כי כל מה שעד אחד לא נאמן נגד חזקה זה רק בחזקה דלא איתרע אבל אם יש מקום ספק גם בלי דברי העד נאמן ולכן ברוב שהמיעוט מסיע לעד נאמן ב] בש"ש [ש"ו פ"ז] וברעק"א קמא [קכד] ביארו שכיון שמי שמכיר חתיכה זו ומעיד שחתיכה זו מותרת אינו מעיד נגד הרוב רק מברר שאין זה מהרוב וכמש"כ בתשובות מימוניות הלכות אישות [סי' ג] שאם הע"א מעיד שאין כאן חזקה כלל נאמן ג] והרעק"א בכתובות [יג] ביאר שדין רוב נאמר רק במקום שיש ספק אך במקום שאין ספק לא אזלינן בתר רובא וכאן שע"א מעיד שזה מהמיעוט אין כאן ספק כלל ולא אזלינן בתר רובא
ולפי"ז כתב הגרעק"א שם שרק ברובא דאיתא קמן נאמן ע"א נגד אבל ברובא דליתא קמן אין נאמן ע"א נגד וכ"ה בש"ש שם אמנם בנוב"ק [אבהע"ז סט] כתב איפכא שברובא דליתא קמן נאמן ולא ברובא דאיתא קמן
יה״ר שיזכה המחבר להמשיך לשקוד על התורה ולחזור על תלמודו שיהיו הדברים שגורים בפיו בידיעת כל התורה כולה על בוריה.